חילוקי דעות בין בני זוג
אין בעל או אישה הבריאים בנפשם שנהנים לריב ולהתווכח. ובכל זאת, התופעה מאוד נפוצה. בדרך כלל, הכול מתחיל כאשר אחד מבני הזוג אומר משהו שמרגיז את השני. הטונים עולים, האווירה מתלהטת ומתפתח ויכוח טעון רגשות המלווה בהערות עוקצניות. לאחריו משתררת שתיקה רועמת ושני הצדדים מסרבים נחרצות להחליף מילה ביניהם. עם הזמן הכעס שוכך ומגיעה ההתנצלות. השלום מושב על כנו, לפחות עד הוויכוח הבא.
ויכוחים ומריבות בחיי הנישואין הם נושא לאינספור בדיחות ועלילות בתוכניות טלוויזיה. אבל המציאות רחוקה מלהיות מצחיקה. ספר משלי מציין: ”יש בוטה כמדקרות חרב” (משלי י״ב:18). ואכן, דיבור פוגע יכול להותיר צלקות רגשיות שאינן מגלידות גם אחרי שהמריבה הסתיימה. ויכוחים עלולים במקרים מסוימים אפילו להוביל לאלימות פיסית (שמות כ״א:18).
כמובן, כולנו לא־מושלמים ולכן כמעט ולא ניתן להימנע מבעיות בנישואין (בראשית ג׳:16; קורינתים א׳. ז׳:28). ובכל זאת, אין להקל ראש במריבות תכופות ורציניות ולראות בהן דבר נורמלי. מומחים גילו כי דפוס קבוע של מריבות מגדיל את הסבירות שבני הזוג בסופו של דבר יתגרשו. מכאן שחיוני שתלמדו כבני זוג ליישב את המחלוקות ביניכם ברוגע ובשלווה.
נתח את המצב
אם המריבות הפכו לשגרה בנישואיך, בדוק אם קיים דפוס מסוים לוויכוחים.a למשל, מה בדרך כלל קורה כשאין ביניכם תמימות דעים בנושא כלשהו? האם השיחה יוצאת מייד מכלל שליטה ומידרדרת למטח של עלבונות והאשמות? אם זה המצב, מה ניתן לעשות?
תחילה, שאל את עצמך עם יד על הלב מה מידת התרומה שלך לבעיה. האם יש לך ”פתיל קצר”? האם אתה וכחני מטבעך? מה דעתה של אשתך עליך בעניין זה? מה דעתו של בעלך עלייך בנושא? שתי השאלות האחרונות חשובות במיוחד, משום שלעתים מה שנחשב כווכחנות בעיני האחד אינו בהכרח נתפס כך בעיני האחר.
למשל, נניח שבעלך יותר מאופק, בעוד שאת גלויית־לב ומבטאת את רגשותייך בלהט והתלהבות. אולי תאמרי, ”במשפחה שלי כולם דיברו ככה. זה לא נקרא להתווכח!” ואולי בשבילך זה באמת לא נקרא ויכוח. אבל ייתכן שמה שנחשב בעינייך לשיחה גלויה דווקא פוגע בבעלך ונתפס בעיניו כוויכוח לוחמני. תוכלו למנוע אי־הבנות אם תכירו בעובדה שלכל אחד מכם סגנונות תקשורת שונים.
בנוסף לכך, יש לזכור שוויכוח אינו תמיד מלווה בצעקות. פאולוס כתב למשיחיים: ”הסירו מכם... צעקה וגידוף” (אפסים ד׳:31). ”צעקה” משמעה הרמת הקול, ואילו המילה ”גידוף” מתייחסת לתוכן המסר. מכאן שאפילו דברים הנאמרים בלחש יכולים להיחשב לוויכוח אם הם מרגיזים או משפילים.
לכן, בהתחשב באמור לעיל, בחנו מחדש את האופן שבו אתם מתמודדים עם חילוקי הדעות ביניכם. האם אתם וכחניים? כפי שראינו, התשובה האמיתית לשאלה זו תלויה במידה רבה בדעתו של הצד השני. במקום פשוט לומר שהיא או הוא יותר מדי רגישים, נסו להסתכל על עצמכם דרך עיניו של השני ולערוך את השינויים הנחוצים. פאולוס כתב: ”איש אל יבקש את טובת עצמו אלא את טובת זולתו” (קורינתים א׳. י׳:24).
”שימו לבכם באיזה אופן אתם שומעים”
היבט נוסף הנוגע ליישוב חילוקי דעות קשור למה שאמר ישוע: ”שימו לבכם באיזה אופן אתם שומעים” (לוקס ח׳:18). ישוע אומנם לא דיבר כאן על תקשורת בנישואין, אך העיקרון רלוונטי גם בתחום הזה. עד כמה אתם מקשיבים זה לזה? האם אתה או את בכלל מקשיבים, או שמא אתם נכנסים לדבריו של השני ומציעים פתרונות פשטניים מדי לבעיה שעדיין לא הבנתם די הצורך? ”משיב דבר בטרם ישמע, איוולת היא לו וכלימה”, אומר המקרא (משלי י״ח:13). לכן, כאשר מתעוררים חילוקי דעות, עליכם לשוחח על הנושא ובאמת להקשיב זה לזה.
במקום לזלזל בעמדתו של בן או בת הזוג, השתדלו להיות ”שותפים לצער הזולת” (פטרוס א׳. ג׳:8). בשפה היוונית שבה נכתב הפסוק במקור, הביטוי ”שותפים לצער הזולת” מרמז על לקיחת חלק בסבלו של הזולת. מכאן שאם אשתך מוטרדת מבעיה מסוימת, מן הראוי שתהיה שותף לרגשותיה. עשו מאמץ להביא בחשבון את נקודת מבטו של האחר.
נראה שכך פעל יצחק ירא האלוהים. במקרא מסופר שאשתו רבקה הייתה מודאגת מאוד מבעיה משפחתית שהייתה קשורה לבנה יעקב. ”קצתי בחיי מפני בנות חֵת”, אמרה ליצחק. ”אם לוקח יעקב אישה מבנות חת כאלה מבנות הארץ, למה לי חיים?” (בראשית כ״ז:46).
רבקה ודאי תיארה מתוך מצוקתה את המצב בצורה קצת מוגזמת. אחרי הכול, האם באמת מאסה בחייה? האם באמת הייתה רוצה למות אילו היה בנה מתחתן עם אחת מבנות חת? סביר להניח שלא. למרות זאת, יצחק לא הקל ראש ברגשותיה של רבקה. הוא הכיר בכך שיש ממש בדאגתה ופעל בהתאם (בראשית כ״ח:1). נהג כמוהו בפעם הבאה שאשתך תהיה מודאגת מעניין כלשהו. במקום להתייחס לנושא בביטול, הקשב לה, כבד את השקפתה והגב בעדינות וחמלה.
הקשבה ותובנה
משל מקראי אומר: ”שכל אדם האריך אפו” (משלי י״ט:11). מאוד קל בלהט הוויכוח להגיב בצורה אימפולסיבית לכל מילה חריפה שאומר בן הזוג. אך גישה זו בדרך כלל רק גוררת חילופי מילים נוקבים יותר. לכן, עשה לך למטרה לא רק לשמוע את המילים אלא גם להקשיב לרגשות שמסתתרים מאחורי המילים. הבנה זו תעזור לך להתעלם מפגיעה או עלבון אישיים ולגעת בשורש הבעיה.
למשל, נניח שאשתך אומרת לך, ”אף פעם אין לך זמן בשבילי!” אתה עלול להתרגז ולהזים את ההאשמה בעזרת עובדות יבשות, כגון: ”בחודש שעבר הייתי איתך יום שלם!” אבל אם תקשיב היטב, אולי תגלה שאשתך לא באמת מבקשת יותר דקות או שעות אלא רוצה שתחזק את ביטחונה באהבתך, ובעצם אומרת לך שהיא מרגישה מוזנחת ולא־אהובה.
ונניח שבעלך מספר לך שהוא מודאג מרכישה שביצעת לאחרונה, ואומר בתדהמה: ”איך יכולת לבזבז כל כך הרבה כסף?” יכול להיות שהדחף הראשוני שלך הוא להתגונן ולהביא נתונים על המצב הכלכלי של המשפחה או להשוות את מה שקנית למה שהוא קנה בעבר. אך גילוי תובנה מצידך יעזור לך לראות שבעלך אינו מדבר על כמה שקלים הוצאת, אלא מה שבאמת מפריע לו הוא שלא שיתפת אותו בהחלטה על הוצאה גדולה.
כמובן, כל זוג והדרך שלו לטפל בנושאים שונים, כגון הזמן שהם מבלים ביחד והחלטות על רכישות. הנקודה היא שכאשר מתעוררים חילוקי דעות, ההבנה יכולה לשכך את כעסכם ולאפשר לכם לראות את העניין המהותי שמתחת לפני השטח. לכן, במקום להגיב באופן אימפולסיבי, פעלו לפי עצתו של יעקב, אחד מכותבי המקרא: ”יהא כל איש מהיר לשמוע, בלתי נחפז לדבר וקשה לכעוס” (יעקב א׳:19).
כמו כן, זיכרו שצורת ההתבטאות כלפי בן או בת הזוג חשובה. המקרא אומר: ”לשון חכמים מרפא” (משלי י״ב:18). כאשר אתם בעיצומו של ויכוח, האם המילים שלכם פוגעות או מרפאות? האם הן יוצרות מחיצות או סוללות את הדרך להתפייסות? כאמור, כשמגיבים בכעס או בפזיזות הדבר מעורר ריב ומדון (משלי כ״ט:22).
אם המחלוקת מידרדרת להתכתשות מילולית התאמצו עוד יותר להתמקד בסוגיה העיקרית. התרכזו בגורם לבעיה ולא באדם עצמו. התמקדו בעיקר בצעדים הנכונים שצריך לנקוט במקום להתווכח מי צודק. היזהרו שלא לומר מילים שילבו את אש הוויכוח. המקרא אומר: ”דבר עצב [דיבור מכאיב] יעלה אף [יעורר כעס]” (משלי ט״ו:1). כן, תוכן דבריכם והאופן שבו אתם מתבטאים ישפיעו על מידת שיתוף הפעולה ביניכם.
ליישר את ההדורים מבלי לנסות לנצח
בכדי ליישב חילוקי דעות צריך להתמקד במציאת פתרונות ולא בניצחון בוויכוח. כיצד תפתרו את הבעיה? הדרך הבטוחה ביותר היא לבדוק מה אומר המקרא בנושא וליישם את עצותיו, ועל הבעלים במיוחד ליטול את היוזמה בעניין זה. במקום למהר להביע דעות נחרצות על הסוגיות או הבעיות שעל הפרק, מדוע שלא תסתכל על המצב מנקודת מבטו של יהוה? התפלל אליו ובקש ששלום אלוהים ינצור את לבבך ואת מחשבותיך (אפסים ו׳:18; פיליפים ד׳:6, 7). עשה כל מאמץ לדאוג לא רק לענייניך, אלא גם לענייניה של רעייתך (פיליפים ב׳:4).
כאשר מניחים לרגשות פגועים ובלתי מרוסנים להשתלט על המחשבות והמעשים, המצב הקשה ממילא יכול רק להחמיר. לעומת זאת, הנכונות לתקן את עצמנו בהתאם לעצות שבדבר־אלוהים משכינה שלום, מעודדת תמימות דעים ומובילה לברכתו של יהוה (קורינתים ב׳. י״ג:11). אם כן, פעלו לפי ”החוכמה אשר ממעל”. גלו תכונות שהן בהתאם לרצון אלוהים ותוכלו ליהנות מן הברכות של ’עושי השלום’ (יעקב ג׳:17, 18).
אין ספק שכולנו צריכים ללמוד איך ליישב מחלוקות בצורה שלווה, אפילו במחיר ויתור על העדפות אישיות כלשהן (קורינתים א׳. ו׳:7). לפיכך, ישמו את עצתו של פאולוס להסיר ’את הרוגז והכעס ואת הרשע והגידוף ואת ניבול הפה... פישטו את האדם הישן עם מעשיו וליבשו את האדם החדש’ (קולוסים ג׳:8–10).
מובן שלעתים תאמרו דברים שבדיעבד תצטערו עליהם (יעקב ג׳:8). כאשר זה יקרה, בקשו סליחה זה מזה. המשיכו להשקיע מאמצים. סביר מאוד שעם הזמן יחול שיפור ניכר באופן שבו אתם מתמודדים עם חילוקי דעות.
[הערת שוליים]
a העצות המובאות במאמר מתייחסות הן לבעלים והן לנשים.
[מסגרת/תמונה בעמוד 22]
שלושה צעדים להרגעת הרוחות
• הקשיבו זה לזה. משלי י׳:19
• כבדו את ההשקפה של הצד השני. פיליפים ב׳:4
• הגיבו באהבה. קורינתים א׳. י״ג:4–7
[תיבה/תמונה בעמוד 23]
מה תוכלו לעשות כבר עכשיו
הצג את השאלות הבאות לאשתך והקשב לתשובותיה מבלי לקטוע את דבריה. חיזרו על כך, רק שהפעם היא זו שתשאל את השאלות ואתה תשיב עליהן.
• האם אני נוטה להיות וכחני?
• האם אני באמת מקשיב כשאת מדברת, או שאני מגיב בצורה אימפולסיבית לפני שאת מסיימת לדבר?
• האם את מרגישה שאני מדבר אלייך בחוסר רגישות או בכעס?
• מה נוכל שנינו לעשות כדי לשפר את האופן שבו אנחנו מְתקשרים זה עם זה, במיוחד כשאין בינינו הסכמה על נושא מסוים?
[תמונה בעמוד 21]
האם אתם מקשיבים זה לזה?
[תמונה בעמוד 22]
”אני מרגישה מוזנחת ולא־אהובה”
[תמונה בעמוד 22]
”אף פעם אין לך זמן בשבילי!”
[תמונה בעמוד 22]
”בחודש שעבר הייתי איתך יום שלם!”