עבודה — ברכה או קללה?
”אין טוב באדם... [ש]הראה את נפשו טוב בעמלו” (קהלת ב׳:24).
”סחוט בסוף יום העבודה”. כך תיאר אחד מכל שלושה עובדים את תחושתו בסקר שנערך לאחרונה. אין זה מפתיע כשמדובר בסביבה שבה אנשים סובלים ממתח; הם עובדים שעות ארוכות יותר, לוקחים יותר עבודה הביתה, ורק לעתים נדירות שומעים מילת הערכה מהבוס.
עידן הייצור ההמוני גורם לעובדים רבים להרגיש שהם בורג קטן במכונה אדירת ממדים וחסרת רגש, שאין בה אפילו פינה קטנה להשראה או ליצירתיות. מצב זה מן הסתם משפיע על גישתם של האנשים כלפי עבודה. המוטיבציה לגלות עניין של ממש בעבודה הולכת ודועכת, והשאיפה למצוינות גוססת. כתוצאה מכך, יש שמפתחים סלידה ושנאה כלפי העבודה.
בחן את גישתך
זה נכון שהנסיבות לא תמיד בשליטתנו. אבל האם לא תסכים שביכולתנו לתקן את גישתנו? אם אתה מגלה שפיתחת גישות שליליות לגבי העבודה, כדאי שתשקול את נקודת מבטו של אלוהים ואת עקרונותיו בנושא זה (קהלת ה׳:17). רבים שעשו כן מצאו שהדבר תרם לתחושת ההנאה והסיפוק שהם מפיקים מעבודתם.
אלוהים הוא ה”פועל” הגדול מכול. אלוהים הוא במובן מסוים פועל. אולי לא חשבנו עליו באופן כזה, אבל כך הוא מציג את עצמו כבר בדפים הראשונים של המקרא. ספר בראשית מציין בפסוק הראשון שיהוה ברא את השמיים ואת הארץ (בראשית א׳:1). חשוב על מגוון התפקידים שמילא אלוהים כאשר החל במלאכת בריאה זו — הוא היה מעצב, מארגן, מהנדס, אמן, מומחה לחומרים, מנהל פרויקטים, כימאי, ביולוג, זואולוג, מתכנת, בלשן ועוד כהנה וכהנה (משלי ח׳:12, 22–31).
מה הייתה איכות עבודתו של אלוהים? המקרא מצהיר כי כל מעשה ידיו היה ”טוב”, ”טוב מאוד” (בראשית א׳:4, 31). הבריאה ’מספרת כבוד אל’, ומן הראוי שגם אנחנו נהללו (תהלים י״ט:2; קמ״ח:1).
אך עבודתו של אלוהים לא הסתכמה בבריאת השמיים והארץ הגשמיים ובבריאת הזוג הראשון. ישוע המשיח, בנו של יהוה, אמר: ”אבי פועל עד עתה” (יוחנן ה׳:17). כן, יהוה ממשיך ’לפעול’ או לעבוד — הוא דואג לברואיו, מכלכל את כל בריאתו ומושיע את עובדיו הנאמנים (נחמיה ט׳:6; תהלים ל״ו:7; קמ״ה:15, 16). הוא אפילו נעזר באנשים, אשר ”עובדים יחד עם אלוהים”, כדי לבצע משימות מסוימות (קורינתים א׳. ג׳:9).
העבודה יכולה להיות ברכה. האין זה נכון שהמקרא מציין שהעבודה היא קללה? יש המסיקים לפי בראשית ג׳:17–19 שהעונש שהטיל אלוהים על אדם וחוה בגין מרדם היה העבודה עצמה. כאשר גזר את דינו של הזוג הראשון, אמר אלוהים לאדם: ”בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה”. האם יש במילים אלו גינוי גורף כנגד כל עבודה שהיא?
לא. בעקבות חטאם של אדם וחוה קבע אלוהים שהתרחבותו של גן העדן תוקפא. הוא קילל את האדמה, והאדם נאלץ לעבוד בעמל ויזע רק כדי להוציא לחם מן הארץ (רומים ח׳:20, 21).
אך העבודה עצמה אינה מצטיירת במקרא כקללה, אלא כברכה שיש להעריך. כאמור, אלוהים עצמו הינו עובד חרוץ. יהוה ברא את בני האדם בצלמו ומתוך כך העניק להם את היכולת ואת הסמכות לשמור על בריאתו הארצית ולטפל בה (בראשית א׳:26, 28; ב׳:15). משימה זו הוטלה על האדם לפני שנאמרו המילים הכתובות בבראשית ג׳:19. אם העבודה עצמה הייתה דבר רע ובגדר קללה, אלוהים מעולם לא היה מעודד את בני האדם לעבוד. לנוח ולמשפחתו הייתה עבודה רבה לבצע לפני ואחרי המבול. וגם תלמידי ישוע במאה הראשונה לספירה נצטוו לעבוד (תסלוניקים א׳. ד׳:11).
למרות זאת, כולנו יודעים שהעבודה יכולה להיות כיום מעמסה מעיקה. מתח, סכנות, שעמום, אכזבה, תחרות, הונאות ואי־צדק הם רק אחדים מן ’הקוצים והדרדרים’ שהולכים יד ביד עם העבודה. אך העבודה כשלעצמה אינה קללה. בקהלת ג׳:13 מכנה המקרא את העבודה הקשה ואת תוצאותיה כמתת אלוהים. (ראה המסגרת ”איך להתמודד עם לחץ בעבודה”.)
אתה יכול לכבד את אלוהים בעבודתך. איכות ומצוינות בעבודה נחשבו מאז ומתמיד למעלה. האיכות היא מיסודות ההשקפה המקראית על עבודה. אלוהים עצמו עושה את מלאכתו באיכות מעולה. הוא העניק לנו כשרונות ויכולות כדי שנשתמש בהם למטרה טובה. למשל, במהלך בניית המשכן בעם ישראל הקדום, יהוה מילא אנשים כמו בצלאל ואהליאב בחוכמה, בתבונה ובדעת כדי שיבצעו מלאכת מחשבת מיוחדת במינה (שמות ל״א:1–11). הדבר העיד על התעניינות רבה מצד אלוהים באופן ביצוע העבודה, בסגנון, בעיצוב ובפרטים אחרים שהיו קשורים לפרויקט.
לפרשה זו יש השלכות כבדות משקל על השקפתנו לגבי כישורינו האישיים והרגלי העבודה שלנו. הכתוב עוזר לנו להתייחס לכישורים אלה כאל מתנות מאת אלוהים שאין להקל בהן ראש. מסיבה זו נקראים המשיחיים לעבוד כאילו אלוהים עצמו בוחן ובודק את עבודתם: ”כל מה שאתם עושים, עשו בכל נפשכם, כעושים למען יהוה ולא למען בני אדם” (קולוסים ג׳:23). עובדי אלוהים מצוּוים לעבוד בחריצות, וכאשר הם מיישמים זאת, עמיתיהם לעבודה ואנשים אחרים מתעניינים יותר במסר המשיחי. (ראה המסגרת ”יישום עקרונות מקראיים במקום העבודה”.)
לאור האמור לעיל, כדאי שנשאל את עצמנו מהי איכות עבודתנו וכמה מרץ אנחנו משקיעים בה. האם אלוהים מרוצה מעבודתנו? האם אנחנו מרוצים במאת האחוזים מן האופן שבו אנו עושים את המוטל עלינו? אם התשובה לכך שלילית, סימן שיש מקום לשיפור (משלי י׳:4; כ״ב:29).
שמור על איזון בין עבודה ורוחניות. אין ספק שחריצות היא מעלה טובה. אך ישנו מפתח נוסף למציאת סיפוק בעבודה ובחיים בכלל: רוחניות. שלמה המלך, אדם שעבד קשה ונהנה מעושר ומכל הנוחיות שבעולם, הגיע למסקנה הבאה: ”את האלוהים ירָא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם” (קהלת י״ב:13).
מכאן שחיוני שנביא בחשבון את רצון אלוהים בכל דבר שאנו עושים. האם אנו פועלים בהתאם לרצונו, או שמא בניגוד לו? האם אנו משתדלים לעשות את הרצוי בעיני אלוהים, או דווקא את מה שטוב בעינינו ולתועלתנו האישית? אם לא נעשה את רצון אלוהים, נביא על עצמנו ייאוש, בדידות ותחושת ריקנות.
סטיבן ברגלס הציע למנהלים הסובלים משחיקה ’למצוא עיסוק שמלהיב אותם ולשלב אותו בחייהם’. העיסוק הטוב והכדאי ביותר הוא לשרת את מי שהעניק לנו את הכישורים ואת היכולות לבצע עבודה הראויה לשמה. עבודה למען הבורא לא תשאיר אותנו בתחושה של חוסר סיפוק. ישוע הרגיש שהעבודה שהטיל עליו יהוה הייתה בשבילו כמו מזון — היא הזינה אותו ומילאה אותו בתחושת סיפוק והנאה (יוחנן ד׳:34; ה׳:36). כמו כן, זכור שאלוהים — ה’פועל’ הגדול מכול — מזמין אותנו ’לעבוד יחד איתו’ (קורינתים א׳. ג׳:9).
עבודת אלוהים והתקדמות רוחנית נותנות לנו את הכלים לעבוד ולמלא תפקידים אחראיים בצורה מספקת. מקום העבודה כיום מלא בלחצים, עימותים ודרישות, ולכן אמונה חזקה ורוחניות איתנה יוכלו לתת לנו את הכוחות הנחוצים כדי שנהיה עובדים או מעבידים טובים יותר. מאידך, המציאות הקשה בעולמנו יכולה לעזור לנו להיות ערים לתחומים שבהם עלינו להוסיף ולגדול באמונה (קורינתים א׳. ט״ז:13, 14).
כאשר העבודה תהיה ברכה
מי שעמלים כיום בשירות אלוהים יכולים לצפות לימים שבהם ישיב אלוהים את תנאי גן העדן לכדור־הארץ ולא תחסר עבודה טובה ומשמעותית. הנביא ישעיהו תיאר איך ייראו החיים בתקופה ההיא: ”ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו פריים. לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל... ומעשה ידיהם יבלו בחיריי [כלומר, ישתמשו במעשה ידיהם עד כלותו]” (ישעיהו ס״ה:21–23).
איזו ברכה תהיה אז העבודה! אם כן, למד מהו רצון אלוהים לגביך, פעל בהתאם, וכך תוכל להיות בין ברוכי יהוה ותמיד ’לראות טוב בכל עמלך’! (קהלת ג׳:13).
[קטע מוגדל בעמוד 8]
אלוהים הוא ה”פועל” הגדול מכול: בראשית א׳:1, 4, 31; יוחנן ה׳:17
[קטע מוגדל בעמוד 8]
העבודה יכולה להיות ברכה: בראשית א׳:28; ב׳:15; תסלוניקים א׳. ד׳:11
[קטע מוגדל בעמוד 8]
אתה יכול לכבד את אלוהים בעבודתך: שמות ל״א:1–11; קולוסים ג׳:23
[קטע מוגדל בעמוד 8]
שמור על איזון בין עבודה ורוחניות: קהלת י״ב:13; קורינתים א׳. ג׳:9
[תיבה/תמונה בעמוד 6]
איך להתמודד עם לחץ בעבודה
מומחים ברפואה מסווגים את הלחץ (סְטרֶס) בעבודה כסיכון מקצועי. הוא עלול לגרום לכיב קיבה, לדיכאון ואף להוביל להתאבדות. ליפנים יש אפילו שם לזה — קָרוֹשִי, מונח שפירושו ”מוות מעבודת יתר”.
ישנם גורמים רבים בעבודה התורמים לתחושת הלחץ. ביניהם כלולים שינויים בשעות העבודה או בתנאי העבודה, בעיות עם הממונים, שינוי בתחומי האחריות או בסוג העבודה, פרישה לגמלאות ופיטורין. יש המנסים למצוא מפלט מתחושת הלחץ בחיפוש אחר עבודה אחרת או בשינוי סביבת העבודה. אחרים מדחיקים את הלחץ ואז מגלים שהוא גולש לתחומים אחרים בחייהם, בדרך כלל לתחום המשפחתי. ויש שהלחץ גורם להם סבל רגשי והם שוקעים בדיכאון וייאוש.
למשיחיים יש את כל הדרוש להם כדי להתמודד עם לחץ הקשור לעבודה. המקרא מכיל עקרונות בסיסיים רבים היכולים לסייע לנו בזמנים קשים ותורמים לבריאותנו הרוחנית והרגשית. למשל, ישוע אמר: ”אל תדאגו ליום מחר, כי למחר דאגות משלו; די לו ליום צרתו”. מילים אלה מעודדות אותנו להתמקד בבעיות של היום ולא בצרות של מחר. כך נראה את הבעיות בפרופורציה הנכונה ולא נלחיץ את עצמנו עוד יותר (מתי ו׳:25–34, ע״ח).
מן ההכרח שמשיחיים יישענו על כוחו של אלוהים ולא על כוחם הם. אם אנחנו על סף שבירה, אלוהים יכול לנסוך בלבנו שלום ושמחה ולספק לנו את החוכמה להתמודד עם כל קושי. ”חיזקו ביהוה ובכוח גבורתו”, כתב השליח פאולוס (אפסים ו׳:10; פיליפים ד׳:7).
לסיכום, עלינו לזכור שאפילו נסיבות מעיקות יכולות להניב תוצאות טובות. הקשיים גורמים לנו לפנות ליהוה, לבקש את עזרתו ולבטוח בו. הבעיות דוחקות בנו להמשיך לפתח את האישיות המשיחית ואת היכולת להחזיק מעמד בלחצים. פאולוס אמר: ”אנחנו מתהללים גם בצרות, שכן יודעים אנו כי הצרה מביאה לידי סבלנות, והסבלנות לידי עמידה בניסיון, ועמידה בניסיון לידי תקווה” (רומים ה׳:3, 4).
לפיכך, אפילו לחצים ומתחים יכולים להאיץ את הצמיחה הרוחנית במקום לגרום לייאוש וצער.
[תיבה/תמונה בעמוד 7]
יישום עקרונות מקראיים במקום העבודה
גישתו והתנהגותו של המשיחי במקום העבודה עשויות לגרום לעמיתיו לעבודה ולאנשים אחרים להתעניין במסר המקראי. באיגרתו אל טיטוס עודד השליח פאולוס את מי שהיו במעמד הדומה לזה של עובדים ופועלים בימינו ’להיכנע [לממונים עליהם] בכול, להשביע את רצונם ולא להתווכח, לא למעול, אלא להראות נאמנות מלאה כדי שבכל דבר ירבו פאר לתורת האלוהים מושיענו’ (טיטוס ב׳:9, 10).
חשוב לדוגמה על מה שכתב איש עסקים למשרדים הראשיים של עדי־יהוה: ”אני מבקש בזאת רשות להעסיק עדי־יהוה. ברצוני להעסיק אותם משום שידוע לי בוודאות גמורה שהם אנשים ישרים, כנים ואמינים, שבשום אופן לא ירמו את מעבידיהם. האנשים היחידים שאני באמת נותן בהם אמון הם עדי־יהוה. אנא, עיזרו לי”.
קָייל היא משיחית שעובדת כפקידת קבלה בבית־ספר פרטי. יום אחד קיללה אותה שותפתה לעבודה בנוכחות מספר תלמידים כתוצאה מאי־הבנה שהייתה ביניהן. ”הייתי צריכה להיזהר שלא להמיט חרפה על שם יהוה”, מספרת קייל. במשך חמשת הימים שחלפו מאז, חשבה קייל אילו עקרונות מקראיים תוכל ליישם במצב שהתעורר. אחד מהם כתוב ברומים י״ב:18: ”עד כמה שהדבר בידכם חיו בשלום עם כל אדם”. היא שלחה אי־מייל לאותה עובדת ובו התנצלה על המתיחות שנוצרה ביניהן. קייל ביקשה ממנה להישאר קצת אחרי העבודה כדי לשוחח וליישר את ההדורים. כשנפגשו, התרככה העובדת והעריכה את החוכמה שגילתה קייל. היא אמרה לה: ”זה בטח קשור איכשהו לדת שלך” ונתנה לה חיבוק חם כשנפרדו לשלום. מה קייל למדה מכך? ”יישום עקרונות המקרא הוא תמיד הדרך הטובה ביותר”.
[תמונה בעמודים 4, 5]
עובדים רבים מרגישים שהם רק בורג קטן במכונה אדירת ממדים וחסרת רגש
[שלמי תודה]
Japan Information Center, Consulate General of Japan in NY
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 8]
גלובוס: NASA photo