מכריזים ’בשורה טובה’
”מה נאוו על ההרים רגלי... מבשר טוב” (ישעיהו נ״ב:7).
1, 2. (א) אילו דברים איומים קורים בכל יום? (ב) כיצד מגיבים רבים לחדשות הרעות שהם שומעים בלי הרף?
אנשים בעולם כולו מרגישים כאילו שהם מוצפים בבשורות איוב. הם מדליקים את הרדיו ושומעים דיווחים מפחידים על מחלות קטלניות המאיימות על האנושות. הם צופים בחדשות בטלוויזיה ורואים תמונות מזוויעות של ילדים מזי רעב המתחננים לעזרה. הם מדפדפים בעיתון וקוראים על מטעני חבלה שמחריבים בניינים ומשאירים אחריהם אינספור קורבנות חפים מפשע.
2 כן, בכל יום קורים דברים איומים. פני העולם הזה בהחלט חולפים ומשתנים, ולא לטובה (קורינתים א׳. ז׳:31). בעיתון ממערב אירופה נכתב שלפעמים נדמה שהעולם ”עומד לעלות בלהבות”. אין פלא שיותר ויותר אנשים שרויים במצוקה! אדם שצוטט במסגרת סקר דעת קהל על חדשות הטלוויזיה בארצות־הברית ביטא את תחושותיהם של מיליוני אנשים כשאמר: ’אחרי שאני צופה בחדשות אני נכנס לדיכאון עמוק. שומעים רק חדשות רעות. זה מייאש’.
חדשות שכולם צריכים לשמוע
3. (א) איזו בשורה טובה צופן בתוכו המקרא? (ב) מדוע אתה מוקיר את בשורת המלכות?
3 האם אפשר למצוא חדשות טובות בעולם הקודר של ימינו? בהחלט! אנו יכולים להתנחם בידיעה שהמקרא צופן בתוכו בשורה טובה. הבשורה היא שמלכות אלוהים תביא סוף למחלות, לרעב, לפשע, למלחמות ולכל סוגי הדיכוי (תהלים מ״ו:10; ע״ב:12). האין זה נכון שכל אדם צריך לשמוע את החדשות הללו? עדי־יהוה סבורים שכן. מסיבה זו הם ידועים בכל מקום במאמציהם המתמשכים לשתף את בני כל העמים בבשורה הטובה (מתי כ״ד:14).
4. באילו היבטים של שירותנו נעסוק במאמר זה ובמאמר הבא?
4 אם כן, מה נוכל לעשות כדי שנמשיך להשתתף באופן משמעותי בהכרזת הבשורה הטובה ונשאב סיפוק מפעילות זו, אפילו בשטחים שאינם פוריים במיוחד? (לוקס ח׳:15) סקירה קצרה של שלושה היבטים חשובים של פעילות הכרזת הבשורה ללא ספק תועיל לנו בעניין זה. נוכל לבחון (א) את המניעים שלנו, כלומר מדוע אנו מבשרים; (ב) את המסר שלנו, דהיינו על מה אנחנו מכריזים; ו־(ג) את השיטות שלנו, כלומר כיצד אנו מבשרים. מניעים טהורים, מסר ברור ושיטות יעילות יעזרו לנו לתת למגוון רחב של בני אדם את ההזדמנות לשמוע את החדשות הטובות ביותר — את הבשורה על מלכות אלוהים.a
מדוע אנו מבשרים את הבשורה הטובה
5. (א) מהו הדבר העיקרי שמניע אותנו להשתתף בשירות? (ב) מדוע אפשר לומר שהציות לצו המקראי לבשר מעיד על אהבה לאלוהים?
5 נבחן תחילה את ההיבט הראשון — המניעים שלנו. מדוע אנו מבשרים את הבשורה הטובה? מאותה סיבה שישוע בישר. הוא אמר: ”אוהב אני את האב” (יוחנן י״ד:31; תהלים מ׳:9). המניע העיקרי שלנו הוא אהבה לאלוהים (מתי כ״ב:37, 38). המקרא קושר בין אהבת אלוהים לבין השירות באומרו: ”הן זאת היא אהבת אלוהים, שנשמור את מצוותיו” (יוחנן א׳. ה׳:3; יוחנן י״ד:21). האם מצוות אלוהים כוללות את המצווה ’ללכת ולעשות תלמידים’? (מתי כ״ח:19) כן. אומנם ישוע הוא זה שאמר מילים אלו, אך ביסודו של דבר מקורן ביהוה. מניין לנו שכך הדבר? ישוע הסביר: ”אינני עושה דבר מתוך עצמי, אלא על־פי מה שלימדני אבי — את זאת אני מדבר” (יוחנן ח׳:28; מתי י״ז:5). לפיכך, כשאנחנו מקיימים את המצווה לבשר, אנו מראים ליהוה שאנו אוהבים אותו.
6. באילו דרכים האהבה לאלוהים דוחקת בנו לבשר?
6 בנוסף לכך, האהבה ליהוה דוחקת בנו לבשר משום שאנו רוצים להפריך את השקרים שמפיץ עליו השטן (קורינתים ב׳. ד׳:4). השטן ערער על צדקת שלטונו של אלוהים (בראשית ג׳:1–5). בתור עדי־יהוה אנו משתוקקים לסייע בחשיפת דברי ההשמצה של השטן ולתרום לקידוש שם אלוהים בקרב האנושות (ישעיהו מ״ג:10–12). יתר על כן, אנו נוטלים חלק בשירות משום שאנו מכירים את תכונותיו ואת דרכיו של יהוה. אנו חשים קרובים אליו ובוער בנו הרצון לספר לאחרים אודותיו. למעשה, טובו ודרכיו הצודקות של יהוה משמחים אותנו עד כדי כך שאיננו יכולים להפסיק לדבר עליו (תהלים קמ״ה:7–12). יש לנו רצון עז לשבחו ולספר על ’תהילותיו’ לכל מי שיטה אוזן (פטרוס א׳. ב׳:9; ישעיהו מ״ג:21).
7. מאיזו סיבה חשובה נוספת מלבד אהבת אלוהים אנו מכריזים את הבשורה?
7 ישנה סיבה חשובה נוספת להתמיד להשתתף בשירות: אנחנו רוצים באמת ובתמים להביא נחמה והקלה לאנשים הכורעים תחת המבול הבלתי פוסק של החדשות הרעות ולכל מי שסובלים מסיבה זו או אחרת. בתחום זה אנו משתדלים לחקות את ישוע. הבה נבחן את המקרה שמתואר במרקוס פרק ו׳.
8. מה הרגיש ישוע כלפי אנשים, כפי שעולה ממרקוס פרק ו׳?
8 השליחים חוזרים ממבצע הטפה ומספרים לישוע את כל מה שעשו ולימדו. ישוע שם לב שהשליחים עייפים ולכן אומר להם לבוא איתו ו’לנוח מעט’. הם נכנסים לסירה ומפליגים למקום שקט. אנשים רצים בעקבותם לאורך החוף ומשיגים אותם. מה עושה ישוע? הכתוב מוסר שכראותו את ההמונים ”נכמרו רחמיו עליהם, כי היו כצאן אשר אין להם רועה. הוא החל ללמד אותם דברים רבים” (מרקוס ו׳:31–34). מתוך רחמים ממשיך ישוע לבשר את הבשורה למרות שהוא עייף. אין ספק שישוע מצר על מצבם העגום; הוא חומל עליהם.
9. מה אנו למדים מן המקרה המתואר במרקוס ו׳ בקשר למניע הנכון בהכרזת הבשורה?
9 מה נוכל ללמוד מן המקרה הזה? כמשיחיים אנו רואים חובה לעצמנו לבשר את הבשורה הטובה ולעשות תלמידים. אנו מכירים באחריותנו להכריז את הבשורה, שהרי אלוהים חפץ ש”כל בני אדם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת” (טימותיאוס א׳. ב׳:4). אך איננו מבצעים את שירותנו רק מתוך תחושת חובה, אלא גם מתוך חמלה ורחמים. אם בדומה לישוע נרחם מעומק לבנו על האנשים, אזי נרצה לעשות את מיטבנו כדי להמשיך להשמיע להם את הבשורה (מתי כ״ב:39). מניעים טובים כאלה יניעו אותנו להתמיד בהכרזת הבשורה.
המסר שבפינו — הבשורה הטובה על המלכות
10, 11. (א) כיצד מתאר ישעיהו את המסר שעלינו להכריז? (ב) כיצד בישר ישוע על דבר טוב, וכיצד משרתי אלוהים בתקופתנו מחקים את דוגמתו?
10 ומה באשר להיבט השני של שירותנו — המסר שלנו ? על מה אנחנו מבשרים? הנביא ישעיהו מביא תיאור שובה לב של המסר שבפינו: ”מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב, משמיע ישועה, אומר לציון: ’מָלַך אלוהייך!’” (ישעיהו נ״ב:7).
11 הביטוי המרכזי בפסוק, ”מלך אלוהייך”, מזכיר לנו את המסר שעלינו להכריז — בשורת המלכות (מרקוס י״ג:10). הפסוק גם מעיד על האופי החיובי של המסר שבפינו. ישעיהו מזכיר מילים כגון ”ישועה”, ”מבשר”, ”שלום” ו”טוב”. מאות שנים אחרי ימיו של ישעיהו, במאה הראשונה לספירה, הגשים ישוע המשיח את הנבואה הזו באופן יוצא מן הכלל. הוא בישר בהתלהבות ובאופן ראוי לחיקוי על דבר טוב — על ביאת מלכות אלוהים (לוקס ד׳:43). בתקופתנו, ובייחוד מאז 1919, עדי־יהוה מחקים את דוגמתו של ישוע ומכריזים בהתלהבות את הבשורה על מלכות אלוהים המיוסדת ועל הברכות שתביא בכנפיה.
12. כיצד משפיעה בשורת המלכות על מי שנענים לה?
12 כיצד משפיעה בשורת המלכות על מי שנענים לה? כבתקופת ישוע, הבשורה הטובה מעניקה כיום לאנשים תקווה ונחמה (רומים י״ב:12; ט״ו:4). היא נותנת תקווה לישרי הלב משום שהם לומדים שיש סיבות מוצקות להאמין בעתיד טוב יותר (מתי ו׳:9, 10; פטרוס ב׳. ג׳:13). תקווה זו עוזרת רבות ליראי אלוהים לשמור על השקפה חיובית. מחבר המזמור מציין שהם ’לא ייראו משמועה רעה’ (תהלים קי״ב:1, 7).
מסר אשר ’חובש לנשברי לב’
13. כיצד מתאר הנביא ישעיהו את הברכות המיידיות של מי שנענים לבשורה הטובה?
13 בנוסף לכך, הבשורה הטובה שבפינו מביאה הקלה וברכות מיידיות למי שמקבלים אותה. כיצד? כמה מן הברכות הללו נחזו על־ידי הנביא ישעיהו כשאמר: ”רוח אדני יהוה עליי, יען משח יהוה אותי לבשר ענווים. שלחני לחבוש לנשברי לב, לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח־קוח; לקרוא שנת רצון ליהוה ויום נקם לאלוהינו; לנחם כל אבלים” (ישעיהו ס״א:1, 2; לוקס ד׳:16–21).
14. (א) על מה מעיד הביטוי ”לחבוש לנשברי לב” בקשר לבשורת המלכות? (ב) כיצד אנו משקפים את דאגתו של יהוה לשבורי הלב?
14 הנבואה חזתה שישוע ישמיע את הבשורה הטובה ובכך ’יחבוש לנשברי לב’. איזו תמונה מרשימה וחיה תיאר ישעיהו! לפי מילון תנ”כי, המילה ”לחבוש” משמשת ”לרוב בהוראת חבישת תחבושות כדרך למתן טיפול תרופתי ולריפוי פצעים”. אחות רחמנייה כורכת תחבושת או רטייה סביב האיבר הפצוע של המטופל כדי לחזק אותו ולתמוך בו. בדומה לכך, מבשרים שמכריזים את בשורת המלכות מתוך דאגה מעניקים תמיכה לכל מי שנענים למסר ושסובלים בדרך כלשהי. בהושטת תמיכה וחיזוק למי שנתונים בקשיים, הם בעצם משקפים את הדאגה שמגלה יהוה (יחזקאל ל״ד:15, 16). מחבר המזמור אומר על אלוהים: ”הרופא לשבורי לב, ומְחבֵּש לעצבותם [חובש את פצעיהם]” (תהלים קמ״ז:3).
השפעתה של בשורת המלכות
15, 16. אילו דוגמאות מהחיים מראות שבשורת המלכות מעניקה תמיכה וחיזוק למי שנמצאים במצבים קשים?
15 קיימות אינספור דוגמאות מן החיים המראות שבשורת המלכות אכן תומכת ומחזקת את שבורי הלב. למשל, במשך תקופה מסוימת, אישה מבוגרת בשם אוֹרֵאַנָה מדרום אפריקה איבדה את הרצון לחיות. אחת מעדי־יהוה החלה לבקר אצלה ולהקריא לה מתוך המקרא ומהספר סיפורי המקרא שלי.b בהתחלה האישה המדוכאת הקשיבה לקריאה כשהיא שוכבת במיטתה בעיניים עצומות ומפעם לפעם נאנחת בכבדות. אך כעבור זמן קצר השתדלה לשבת במיטה בזמן הקריאה. לאחר זמן מה עברה האישה לשבת על כיסא בסלון ביתה בשעה שחיכתה למורתה שתבוא ללמד אותה את המקרא. אחרי כן החלה לנכוח באסיפות הקהילה באולם המלכות. היא התעודדה מן הדברים שלמדה באסיפות והחלה להציע ספרות מקראית לכל מי שעבר ליד ביתה. לבסוף, אוראנה נטבלה כאחת מעדי־יהוה, והיא בת 93. בשורת המלכות חידשה בקרבה את הרצון לחיות (משלי ט״ו:30; ט״ז:24).
16 בשורת המלכות מעניקה תמיכה בעיתה גם לאנשים המודעים לכך שחייהם עומדים להסתיים עקב מחלה קשה. לדוגמה, מריה, ממערב אירופה, חלתה במחלה סופנית ואיבדה כל תקווה לעתיד. עדי־יהוה מצאו אותה שקועה בדיכאון עמוק. אך הלימוד על מטרות אלוהים העניק שוב משמעות לחייה. היא נטבלה והייתה פעילה מאוד בהכרזת הבשורה. בשנתיים האחרונות לחייה קרנו עיניה מתקווה ואושר. מריה נפטרה כשבלבה תקווה איתנה לקום בתחיית המתים (רומים ח׳:38, 39).
17. (א) כיצד משפיעה בשורת המלכות על חייהם של מי שמקבלים אותה? (ב) באילו דרכים נוכחת מנסיונך האישי שיהוה ”זוקף לכל הכפופים”?
17 מקרים כאלה מעידים על ההשפעה שיש לבשורת המלכות על חייהם של אנשים הצמאים לאמת המקראית. מי שאבלים על אובדן אחד מיקיריהם שואבים כוחות חדשים מן הלימוד על תקוות התחייה (תסלוניקים א׳. ד׳:13). עניים שעובדים קשה רק כדי להביא פת לחם למשפחתם מפתחים תחושת כבוד ואומץ כשהם לומדים שיהוה לעולם לא יעזוב אותם כל עוד יהיו נאמנים לו (תהלים ל״ז:28). ובעזרת יהוה, רבים שסובלים מדיכאון עמוק מפתחים בהדרגה את הכוח להתמודד, ובמקרים מסוימים אפילו מצליחים להתגבר על מחלה זו (תהלים מ׳:2, 3). כן, באמצעות הכוח שבדברו, יהוה כבר עכשיו ”זוקף לכל הכפופים” (תהלים קמ״ה:14). כשאנו רואים כיצד בשורת המלכות מנחמת את נשברי הלב בשטח ההטפה ובקהילה, מתברר לנו שוב ושוב שאנחנו נושאים את החדשות הטובות ביותר שיש כיום! (תהלים נ״א:17).
”תפילתי לאלוהים — שייוושעו”
18. כיצד הושפע פאולוס מכך שהיהודים דחו את הבשורה, ומדוע הרגיש כך?
18 המסר שבפינו הוא אומנם הבשורה הטובה ביותר שיש בנמצא, אך רבים דוחים אותו. כיצד יכול הדבר להשפיע עלינו? אפשר שנגיב כמו השליח פאולוס. הוא בישר בהתמדה ליהודים, אך רובם דחו את מסר הישועה. סירובם השפיע עמוקות על פאולוס. הוא הודה: ”גדול צערי ולבי דואב תמיד” (רומים ט׳:2). פאולוס ריחם על היהודים שבישר להם. הוא חש צער גדול על כך שהם דחו את הבשורה הטובה.
19. (א) מדוע טבעי שנרגיש לפעמים ייאוש? (ב) מה עזר לפאולוס להמשיך להכריז את הבשורה?
19 גם אנחנו מבשרים את הבשורה מתוך חמלה ורחמים, ולכן טבעי שאנו לפעמים מרגישים ייאוש כאשר רבים דוחים אותה. תגובה זו מראה שאנו דואגים מכל הלב לטובתם הרוחנית של מי שאנו מבשרים להם. אך כדאי שנזכור את דוגמתו של השליח פאולוס. מה עזר לו להמשיך להכריז את הבשורה? אף־על־פי שחש צער רב וכאב גדול על שהיהודים דחו את הבשורה, פאולוס לא התייאש מהיהודים ככלל במחשבה שהם חסרי תקנה. הוא קיווה שלפחות כמה מהם יקבלו את המשיח. בהתאם לכך כתב על תחושותיו באשר ליחידים מקרב העם היהודי: ”משאלת לבי ותפילתי לאלוהים — שייוושעו” (רומים י׳:1).
20, 21. (א) כיצד נוכל לחקות את פאולוס בשירות? (ב) באיזה היבט של שירותנו יעסוק המאמר הבא?
20 שים לב לשני דברים שהבליט פאולוס. הייתה זו משאלת לבו שאנשים ייוושעו, והוא גם התפלל על כך לאלוהים. כיום אנו נוהגים כדוגמתו של פאולוס. אנחנו נכספים לאתר את האנשים שיהיו מוכנים לקבל את הבשורה הטובה. יחד עם זאת, אנו מתמידים להתפלל ליהוה שנמצא את אותם אנשים כדי שנוכל לעזור להם ללכת בדרך המובילה לישועה (משלי י״א:30; יחזקאל ל״ג:11; יוחנן ו׳:44).
21 עם זאת, כדי שנגיע לכמה שיותר אנשים עם בשורת המלכות, עלינו לבחון לא רק מדוע ועל מה אנו מבשרים, אלא גם כיצד אנו עושים זאת. בנושא זה עוסק המאמר הבא.
[הערות שוליים]
a מאמר זה עוסק בשני ההיבטים הראשונים, ואילו המאמר השני דן בהיבט השלישי.
b יצא לאור מטעם עדי־יהוה.
מה למדת?
• מאילו סיבות אנו משתתפים בשירות?
• מהו המסר העיקרי שאנו מכריזים?
• מאילו ברכות נהנים מי שמקבלים את בשורת המלכות?
• מה יעזור לנו להתמיד בשירותנו?
[תמונות בעמוד 18]
בשורת המלכות נותנת כוח לנשברי הלב
[תמונות בעמוד 20]
התפילות עוזרות לנו להתמיד בשירות