דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר מלכים א׳
”ברבות צדיקים, ישמח העם; ובמשול רשע, ייאנח עם” (משלי כ״ט:2). האמת שבמשל זה מומחשת היטב בספר מלכים א׳. הספר מגולל את קורות חייו של שלמה, שבימי מלכותו נהנה העם מתקופה של ביטחון ושגשוג רב. עוד מסופר במלכים א׳ על חלוקת הממלכה אחרי מות שלמה ועל 14 מלכים שמלכו אחריו, חלקם בממלכת ישראל וחלקם בממלכת יהודה. רק שניים מהם התמידו לשמור אמונים ליהוה. בנוסף לכך, הספר מתאר גם את פועלם של שישה נביאים, כולל אליהו.
הספר הוא פרי עטו של הנביא ירמיהו, ונכתב בירושלים וביהודה. הוא סוקר תקופה של כ־129 שנה — 1040 לפה״ס עד 911 לפה״ס. בעת כתיבתו נעזר ירמיהו ככל הנראה במסמכים עתיקים, כגון ”ספר דברי שלמה”, שכיום אינם בנמצא (מלכים א׳. י״א:41; י״ד:19; ט״ו:7).
מלך חכם מקדם שלום ושגשוג
(מלכים א׳. א׳:1 עד י״א:43)
ספר מלכים א׳ פותח בתיאור מעניין אודות נסיונו של אדוניה בן דוד לתפוס את כס המלוכה. הנביא נתן פועל במהירות ומסכל את המזימה, והמלוכה ניתנת לשלמה בן דוד. יהוה שבע רצון מבקשתו של המלך החדש ונותן לו ”לב חכם ונבון” לצד ”עושר [ו]גם כבוד” (מלכים א׳. ג׳:12, 13). לחוכמת המלך אין מתחרה ולעושרו המופלג אין ערוך. עם ישראל נהנה מימי שלום ושגשוג.
בין מפעלי הבנייה של שלמה כלולים מקדש יהוה ועוד כמה בנייני ממשל. יהוה מבטיח לשלמה: ”והקימותי את כיסא ממלכתך על ישראל לעולם”, בתנאי שהמלך יציית לו (מלכים א׳. ט׳:4, 5). אלוהי האמת גם מזהיר אותו מפני תוצאות המרי. אך בסופו של דבר נושא שלמה נשים נוכריות רבות, ולעת זקנה סר בהשפעתן לעבודה זרה. יהוה חוזה את קריעת מלכותו. בשנת 997 לפה״ס מת שלמה בתום 40 שנות מלוכה, ובנו רחבעם יורש את כס השלטון.
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:5 — מדוע ניסה אדוניה לתפוס את כס המלוכה בשעה שדוד עדיין היה בחיים? המקרא אינו מציין את הסיבה לכך. סביר להניח שאדוניה הסיק שהואיל ואחיו הגדולים — אמנון ואבשלום, וככל הנראה גם כִּלְאָב בן דוד — כבר לא היו בין החיים, שמורה לו הזכות לכיסא המלוכה בתור הראשון מבין בניו הנותרים של דוד (שמואל ב׳. ג׳:2–4; י״ג:28, 29; י״ח:14–17). אחרי שגייס את תמיכתם של שר הצבא רב העוצמה יואב ושל הכהן הגדול ורב ההשפעה אביתר, חשב אדוניה שתוכניתו ככל הנראה תוכתר בהצלחה. המקרא אינו מציין אם אדוניה ידע שדוד מתכוון להוריש את כיסאו לשלמה. על כל פנים, אדוניה לא הזמין את שלמה ואחרים מנאמני דוד אל ה’זבח’ שעשה (מלכים א׳. א׳:9, 10). הדבר מרמז על כך שהוא ראה בשלמה יריב.
א׳:49–53; ב׳:13–25 — מדוע המית שלמה את אדוניה אחרי שכבר העניק לו חנינה? אף־על־פי שהדבר נעלם מעיני בת שבע, שלמה הבחין במניעיו האמיתיים. אדוניה ביקש מבת שבע לבקש מהמלך שאבישג תינתן לו לאישה. אבישג הנאווה נחשבה לפילגשו של דוד, למרות שלא קיים איתה יחסי אישות. כנהוג באותם ימים, היא הייתה שייכת אך ורק ליורש החוקי של דוד. ייתכן שאדוניה הסיק שאם ייקח את אבישג לאישה, שוב יוכל לטעון לכס המלוכה. שלמה פירש נכונה את בקשתו של אדוניה כשאיפה לעלות לשלטון, ולכן ביטל את החנינה.
ו׳:37 עד ח׳:2 — מתי התקיימה חנוכת בית המקדש? בניית המקדש הסתיימה בחודש השמיני של שנת 1027 לפה״ס בשנה ה־11 למלכות שלמה. נראה כי ריהוט המקדש והכנות נוספות ארכו 11 חודשים. חנוכת הבית התקיימה קרוב לוודאי בחודש השביעי בשנת 1026 לפה״ס. הכתוב אומנם מפרט מפעלי בנייה נוספים שהתבצעו לאחר השלמת בניית בית המקדש ולפני ציון חנוכת הבית, אך נראה כי זהו תיאור מקיף של מפעלי הבנייה (דברי הימים ב׳. ה׳:1–3).
ט׳:10–13 — האם הפר שלמה את התורה כאשר העניק לחירם מלך צור 20 ערים באזור הגליל? ייתכן שהמצווה שבספר ויקרא כ״ה:23, 24 נחשבה לחוק שחל אך ורק על שטח שישבו בו בני ישראל. ייתכן שבערים שנתן שלמה לחירם ישבו נוכרים, הגם שהן שכנו בגבולות הארץ המובטחת (שמות כ״ג:31). מצד שני, אפשר שמעשיו של שלמה העידו על כך שהוא לא ציית לתורה במלואה, כפי שנהג כאשר ’הרבה לו סוסים’ ולקח נשים רבות (דברים י״ז:16, 17). כך או כך, המתנה לא מצאה חן בעיני חירם. יכול להיות שהנוכרים עובדי האלילים שישבו באותן ערים לא תחזקו אותן היטב או שהמיקום שלהן לא היה אידיאלי.
י״א:4 — האם חוסר הנאמנות שגילה שלמה לעת זקנה נגרם מסניליות? סביר להניח שלא. שלמה היה די צעיר כאשר עלה על כס המלוכה, ואף־על־פי שמלך 40 שנה, לא הגיע לגיל מופלג. יתר על כן, הוא לא עזב לגמרי את עבודת יהוה. שלמה ככל הנראה ניסה לשלב בין עבודת יהוה לעבודה זרה.
לקחים עבורנו:
ב׳:26, 27, 35. מה שחוזה יהוה מתקיים תמיד. הדחת אביתר, מצאצאי עלי, מילאה את ”דבר יהוה אשר דיבר על בית עלי”. מינויו של צדוק משושלת פנחס במקום אביתר הגשים את הכתוב בבמדבר כ״ה:10–13 (שמות ו׳:25; שמואל א׳. ב׳:31; ג׳:12; דברי הימים א׳. כ״ד:3).
ב׳:37, 41–46. עד כמה מסוכן להסיק שאפשר לחרוג מגבולות המותר מבלי לתת על כך את הדין! מי שסוטים בזדון מן ’הדרך הצרה המוליכה לחיים’ יישאו בתוצאות החלטתם הלא־נבונה (מתי ז׳:14).
ג׳:9, 12–14. יהוה עונה לתפילותיהם הכנות של משרתיו אשר מבקשים חוכמה, תבונה והדרכה לשם ביצוע שירותו (יעקב א׳:5).
ח׳:22–53. מה גדולה ההערכה שביטא שלמה כלפי יהוה — אל של חסד, המקיים את הבטחותיו ושומע תפילה! אם נהרהר בתפילה שנשא שלמה בחנוכת המקדש תגבר הערכתנו כלפי תכונות אלו ואחרות המאפיינות את יהוה.
י״א:9–14, 23, 26. כאשר בערוב ימיו המרה שלמה את פי יהוה, הקים לו יהוה ’שוטנים’, כלומר, מתנגדים. כן, ”אלוהים ללצים הוא יליץ ולענווים ייתן חן”, אומר השליח פטרוס (פטרוס א׳. ה׳:5).
י״א:30–40. שלמה המלך ביקש להמית את ירבעם בעקבות מה שניבא אַחִיָה על ירבעם. מה שונה הייתה תגובתו של המלך 40 שנה קודם לכן כאשר מיאן לנקום באדוניה ובאחרים שקשרו נגדו! (מלכים א׳. א׳:50–53) השינוי בגישתו נבע מכך שהתרחק מיהוה.
קריעת הממלכה המאוחדת
(מלכים א׳. י״ב:1 עד כ״ב:54)
ירבעם והעם מתייצבים לפני המלך רחבעם ומבקשים ממנו להקל את העול הכבד שהטיל עליהם שלמה אביו. במקום להיענות לבקשתם, מאיים רחבעם להכביד עליהם עוד יותר. עשרה שבטים מורדים ושמים את ירבעם למלך עליהם. הממלכה מתפלגת. רחבעם מולך על הממלכה הדרומית המורכבת מן השבטים יהודה ובנימין, וירבעם חולש על ממלכת ישראל הצפונית בת עשרת השבטים.
במטרה להניא את העם מלעלות ולזבוח בירושלים, מקים ירבעם שני עגלי זהב — האחד בדן והשני בבית־אל. בין מלכי ישראל אחרי מות ירבעם נמנים נדב, בעשא, אֵלָה, זימרי, תִבְנִי, עומרי, אחאב ואחזיה. את מקומו של רחבעם ביהודה יורשים אֲבִיָם, אסא, יהושפט ויהורם. הנביאים המנבאים בימי המלכים הללו הם אחיה, שמעיה, איש פלוני אלמוני המכונה איש האלוהים, וכן גם יהוא, אליהו ומיכיה.
תשובות לשאלות מקראיות:
י״ח:21 — מדוע החריש העם אחרי שאמר להם אליהו לבחור בין יהוה ובין הבעל? ייתכן שהם הכירו בחוסר קנאותם ליהוה והרגישו אשמים על כך. מצד שני, אפשר שמצפונם קהה עד כדי כך שלא ראו שום פסול בניסיון לשלב בין עבודת הבעל ועבודת יהוה. רק אחרי שהפגין יהוה את כוחו, קראו: ”יהוה הוא האלוהים! יהוה הוא האלוהים!” (מלכים א׳. י״ח:39).
כ׳:34 — מדוע חס אחאב על נפשו של בן הדד מלך ארם אחרי שיהוה נתן בידיו את הארמים? במקום להמית את בן הדד, אחאב כרת איתו ברית אשר לפיה חוצות (רחובות) בדמשק בירת ארם יימסרו לאחאב — סביר להניח לשם הקמת שווקים. אביו של בן הדד לקח בשעתו רחובות בשומרון למטרות מסחר. לפיכך, בן הדד שוחרר בתמורה לקידום האינטרסים המסחריים של אחאב בדמשק.
לקחים עבורנו:
י״ב:13, 14. בשעת קבלת החלטות גורליות, מן הראוי שנשאל בעצתם של אנשים נבונים ובוגרים הבקיאים בכתבי־הקודש ורוחשים כבוד עמוק לעקרונות אלוהים.
י״ג:11–24. אם אנו בספק לגבי עצה או הצעה כלשהן, עלינו לוודא שהן עולות בקנה אחד עם ההדרכה המהימנה שבדבר־אלוהים — גם אם הן נשמעות מפי אח לאמונה בעל כוונות טובות (יוחנן א׳. ד׳:1).
י״ד:13. יהוה בוחן אותנו לעומק ומחפש את הדברים הטובים שבנו. גם אם הדבר הטוב הזה זניח ביותר, הוא יכול לטפח ולהצמיח אותו בעודנו עושים את מיטבנו בשירותו.
ט״ו:10–13. עלינו לדחות באומץ את הכפירה ולקדם את עבודת אלוהים האמיתית.
י״ז:10–16. האלמנה מצרפת הכירה במעמדו של אליהו וקיבלה אותו כנביא, ויהוה בירך את פעלי האמונה שלה. גם כיום יהוה מבחין בפעלי האמונה שלנו וגומל למי שתומכים בדרכים שונות בפעילות למען המלכות (מתי ו׳:33; י׳:41, 42; עברים ו׳:10).
י״ט:1–8. אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה יתמוך בנו לנוכח רדיפות קשות (קורינתים ב׳. ד׳:7–9).
י״ט:10, 14, 18. עובדי אלוהים האמיתיים אף פעם לא לבד. יהוה לצידם, והם נהנים מתמיכתה של אגודת האחים הבינלאומית.
י״ט:11–13. יהוה אינו התגלמות של איתני הטבע.
כ׳:11. כאשר התרברב בן הדד על כך שהוא עומד להשמיד את שומרון, השיב לו מלך ישראל: ”אל יתהלל חוגר כִּמְפַתֵחַ”, דהיינו, אל יתהלל החוגר את כלי מלחמתו לפני צאתו לקרב כמנצח השב מן הקרב ומסיר את נשקו מעליו. כאשר מוטלת עלינו משימה חדשה, מן הראוי שניגש לביצועה מבלי להתרברב או לחוש ביטחון עצמי מופרז (משלי כ״ז:1; יעקב ד׳:13–16).
תועלת רבה עבורנו
בהתייחסו למתן התורה בהר סיני, אמר משה לבני ישראל: ”ראה, אנוכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה: את הברכה, אשר תשמעו אל מצוות יהוה אלוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום. והקללה, אם לא תשמעו אל מצוות יהוה אלוהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום” (דברים י״א:26–28).
באיזו עוצמה מומחשת לנו אמת חשובה זו בספר מלכים א׳! כפי שראינו, ספר זה צופן עבורנו לקחים יקרי ערך נוספים. המסר שבו בהחלט חי ומעניק כוח (עברים ד׳:12).
[תמונה בעמוד 29]
בית המקדש ומבנים אחרים שנבנו על־ידי שלמה
[תמונה בעמודים 30, 31]
אחרי שהפגין יהוה את כוחו, קרא העם: ”יהוה הוא האלוהים!”