”יראת יהוה היא חוכמה”
”סוף דבר, הכול נשמע: את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם” (קהלת י״ב:13). איזה עומק מבטאת מסקנה זו שהסיק שלמה המלך בהשראת אלוהים! גם איוב הכיר בערכה של יראת אלוהים ואמר: ”הן יראת אדני [”יהוה”, תיקון סופרים] היא חוכמה, וסור מרע בינה” (איוב כ״ח:28).
המקרא מייחס חשיבות גדולה ליראת יהוה. מדוע מן החוכמה לפתח יראת כבוד כלפי אלוהים? באילו דרכים מועילה לנו יראת אלוהים, הן באופן אישי והן כקבוצה של עובדי אל אמיתיים? התשובות לשאלות הללו נמצאות בפסוקים 26 עד 35 במשלי פרק י״ד.a
מקור ל”מבטח עוז”
”ביראת יהוה מבטח עוז”, מציין שלמה, ”ולבניו יהיה מחסה” (משלי י״ד:26). מקור מבטחו של ירא האלוהים הוא האל הכול־יכול והנאמן, יהוה. אין פלא שאיש כזה עומד בביטחון עז בפני כל מה שנקרה בדרכו. עתידו ארוך ומבורך.
אך מה לגבי עתידם של מי ששמים את מבטחם בעולם — בתוכניות, בארגונים, באידיאולוגיות שלו ובכל הדברים החומריים שיש לו להציע? העתיד שהם נכספים לו מתברר בסופו של דבר כקצר ימים, שהרי המקרא מציין: ”העולם עובר עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלוהים עומד לעד” (יוחנן א׳. ב׳:17). לפיכך, איזו סיבה יכולה כבר להיות לנו ’לאהוב את העולם או את מה שבעולם’? (יוחנן א׳. ב׳:15).
אילו צעדים יכולים לנקוט הורים יראי אלוהים על מנת שלילדיהם ”יהיה מחסה”? מחבר התהלים אמר: ”לכו בנים, שימעו לי; יראת יהוה אלמדכם” (תהלים ל״ד:12). כאשר הילדים לומדים מהוריהם יראת אלוהים, הן באומר והן בדוגמה אישית, קיים סיכוי רב יותר שבבגרותם יהיה להם ביטחון חזק ביהוה (משלי כ״ב:6).
”יראת יהוה מקור חיים”, ממשיך שלמה, ”לסור ממוקשי מוות” (משלי י״ד:27). יראת יהוה היא ”מקור חיים” מכיוון שאלוהי האמת הוא ”מקור מים חיים” (ירמיהו ב׳:13). רכישת ידע על יהוה ועל ישוע המשיח עשויה להוביל אותנו לחיי נצח (יוחנן י״ז:3). כמו כן, בזכות יראת אלוהים אנו סרים ממוקשי מוות. כיצד? במשלי י״ג:14 נאמר: ”תורת חכם מקור חיים, לסור ממוקשי מוות”. האין זה נכון שכאשר אנו יראים את יהוה, מצייתים לתורתו ומתהלכים לפי דברו, אנו מוגנים מפני מעשים ורגשות מזיקים המובילים לעתים למוות בטרם עת?
”הַדְרַת מלך”
במשך רוב ימי מלכותו ירא שלמה את יהוה וציית לו, והדבר תרם להצלחת שלטונו. מהו המדד להצלחת שלטונו של המלך? משלי י״ד:28 משיב על כך: ”ברוב עם הדרת מלך, באפס לאום מחיתת רזון [אסונו של הרוזן, או המושל]”. הצלחתו של מלך נקבעת על־פי רווחת נתיניו. אם ”רוב עם”, כלומר ההמונים, רוצים להישאר תחת שלטונו, זו עדות לכך שהוא שליט טוב. לשלמה היו נתינים ”מים [ים סוף] עד ים [הים התיכון], ומנהר [פרת] עד אפסי ארץ” (תהלים ע״ב:6–8). תקופת שלטונו התאפיינה בשלום ובשגשוג חסרי תקדים (מלכים א׳. ה׳:4, 5). מלכותו של שלמה הייתה מוצלחת ביותר. בניגוד לכך, חוסר שביעות רצון מצד העם ממיט חרפה על המושל.
מה ניתן לומר בהקשר זה על כבודו של שלמה הגדול יותר — ישוע, המלך המשיח? תן דעתך לנתינים שלו כיום. למעלה משישה מיליון גברים ונשים יראי אלוהים בכל קצות תבל כבר בחרו לחיות תחת שלטונו של המשיח. הם מגלים אמונה בישוע ועובדים באחדות את אלוהים חיים (יוחנן י״ד:1). כמו כן, עד סוף שלטון אלף השנים יוקמו לתחייה כל המתים השמורים בזכרונו של אלוהים. כדור־הארץ כולו יהיה גן עדן מלא באנשים מאושרים וצדיקים המכירים טובה למלכם. איזו עדות יוצאת מן הכלל תהיה זו להצלחת שלטונו של המשיח! אם כן, הבה נחזיק בחוזקה בתקוות המלכות הנפלאה שלנו.
תועלת רוחנית ופיזית
יראת אלוהים יכולה להעניק לנו לב רגוע ושלוות נפש, משום שבין צדדיה הרבים של החוכמה נמנים שיקול דעת ותבונה. משלי י״ד:29 מציין: ”ארך אפיים רב תבונה, וקצר רוח מרים איוולת”. בזכות התבונה אנו מבינים שכעס משולח רסן מזיק לרוחניות שלנו. ”שנאה, מדון, צרות עין, כעס [”התקפי זעם”, ע״ח] [ו]מריבה” נמנים עם המעשים שיכולים למנוע מאיתנו ’לרשת את מלכות האלוהים’ (גלטים ה׳:19–21). המקרא גם מזהיר אותנו לבל נשמור בלבנו אפילו כעס מוצדק (אפסים ד׳:26, 27). וחוסר סבלנות עלול להוביל לאמירת דברים אוויליים ולהתנהגות טיפשית שמאוחר יותר נתחרט עליהם.
בהמשך דבריו מצביע מלך ישראל על הנזק הפיזי החמור שיכול לגרום הכעס: ”חיי בשרים לב מרפא [לב רגוע], ורְקַב עצמות קנאה” (משלי י״ד:30). בעיות בריאות שנגרמות כתוצאה מכעס כוללות הפרעות נשימה, לחץ דם גבוה, הפרעות בתפקוד הכבד ונזק ללבלב. רופאים מציינים שכעס וזעם הם רגשות שתורמים להחרפת מחלות כגון כיב קיבה, חרלת (פריחה בעור), אסטמה, מחלות עור ובעיות במערכת העיכול, ולעתים אף גורמים להפרעות הללו. לעומת זאת, ”לב מרפא” — לב שקט ורגוע — הוא מקור חיים לגוף. מן התבונה אפוא ’לחתור אל דברים שמביאים לידי שלום, ואל דברים שבאמצעותם יבנה איש את רעהו’ (רומים י״ד:19).
יראת אלוהים אינה נושאת פנים
”עושק דל חֵרֵף עושהו”, אומר שלמה, ”ומכבדו חונן אביון” (משלי י״ד:31). ירא האלוהים מכיר בכך שלכל בני האדם יש ’עושה’ אחד — יהוה אלוהים. לפיכך, גם הדל הוא בן אדם, והיחס שהוא מקבל משפיע על בורא האנושות. כדי לכבד את אלוהים חובה עלינו לנהוג באחרים בהגינות וללא משוא פנים. משיחיים מעוטי יכולת זכאים לתשומת לב רוחנית ללא הפליה. בנוסף לכך, עלינו להשמיע את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים לעניים ולעשירים כאחד.
המלך החכם מזכיר תועלת נוספת הטמונה ביראת אלוהים ואומר: ”ברָעָתו יידחה [נדחף ארצה] רשע, וחוסה במותו [”בתומו”, לפי תרגום השבעים] צדיק” (משלי י״ד:32). כיצד ’נדחה’ הרשע? לדברי מספר פרשנים, כוונת הפסוק היא שהרשע אינו יכול להתאושש מאסון שניחת עליו. ירא האלוהים, לעומת זאת, חוסה בעת צרה בתומתו לפני אלוהים. הוא תולה את מלוא מבטחו ביהוה, אפילו עד מוות, והוא נחוש בדעתו כמו איוב, שאמר: ”עד אגווע לא אסיר תומתי ממני!” (איוב כ״ז:5).
כדי שנשמור על תומתנו אנו זקוקים ליראת אלוהים ולחוכמה. והיכן אפשר למצוא חוכמה? ”בלב נבון תנוח חוכמה”, משיב משלי י״ד:33, ”ובקרב כסילים תיוודע”. כן, החוכמה נמצאת בלבו של האיש הנבון. אך באיזה מובן נודעת החוכמה בקרב כסילים? לפי אחד מספרי העיון, ”מתוך להיטותו הגדולה להיראות חכם, פולט הכסיל מפיו דברים שבעיניו הם פניני חוכמה, אך תוך כדי כך הופך אותם לאיוולת”.
”תרומם גוי”
מלך ישראל עובר מנושא ההשפעה שיש ליראת אלוהים על הפרט אל עניין השפעתה על הגוי, על העם כולו: ”צדקה תרומם גוי, וחסד לאומים [כלומר, קלון וחרפת הלאומים] חטאת” (משלי י״ד:34). כמה ברור העיקרון הזה מתולדות עם ישראל הקדום! הדבקות באמות המידה הנעלות של אלוהים רוממה את עם ישראל מעל העמים השכנים. לעומת זאת, אי־ציות חוזר ונשנה המיט קלון וחרפה על העם, ולבסוף הביא לידי כך שיהוה דחה את ישראל מעל פניו. עיקרון זה תקף גם לגבי עמו של אלוהים בימינו. הקהילה המשיחית שונה מן העולם עקב דבקותה בעקרונות הצדק של אלוהים. אך כדי לשמור על מעמד מרומם זה, על כל אחד מאיתנו לנהל אורח חיים טהור. ניהול חיי חטא ממיט חרפה לא רק עלינו, אלא גם על הקהילה ועל אלוהים.
שלמה מסביר מה מסב הנאה למלך: ”רצון מלך לעבד משכיל, ועברתו תהיה [ל]מביש” (משלי י״ד:35). ובמשלי ט״ז:13 נאמר: ”רצון מלכים שפתי צדק; ודובר ישרים יאהב”. כן, מנהיגנו ומלכנו, ישוע המשיח, שבע רצון כשאנו פועלים בצדק ובשכל, וכשאנו משתמשים בשפתינו בפעילות ההכרזה על המלכות ועשיית התלמידים. אם כן, הבה נתמיד בפעילות זו ונזכה לברכות של היראים את אלוהי האמת.
[הערת שוליים]
a לדיון במשלי י״ד:1–25, ראה המצפה מה־15 בנובמבר 2004, עמודים 26–29 ומה־15 ביולי 2005, עמודים 17–20.
[תמונה בעמוד 15]
ניתן ללמד יראת אלוהים