האם מצפונך מודרך היטב?
האם אמרת פעם לעצמך: ”בתוך תוכי אני יודע שזה לא בסדר”, או ”אני לא יכול לעשות מה שאתה מבקש ממני. משהו בפנים אומר לי שזה לא טוב”? זהו קולו של מצפונך, אותה הכרה פנימית, או חוש של טוב ורע, אשר מזכה או מרשיעה את האדם. כן, המצפון טבוע בנו מטבע ברייתנו.
בני האדם, גם בהיותם רחוקים מאלוהים, מסוגלים באופן כללי להבחין בין טוב ורע. הסיבה לכך היא שהאדם נברא בצלם אלוהים, ולכן יכול לשקף במידה מסוימת את תכונותיו של אלוהים, כגון חוכמה וצדק (בראשית א׳:26, 27). בעניין זה כתב פאולוס בהשראת אלוהים: ”גויים שאין להם תורה והם מקיימים את דברי התורה כדבר מובן מאליו [”בדרך הטבע”, ע״ח], הם תורה לעצמם אף שאין להם תורה. הם מראים שפועל התורה כתוב בלבם, שכן מצפונם מעיד בהם ומחשבותיהם מחייבות או מזכות אותם”a (רומים ב׳:14, 15).
אותו טבע מוסרי שירשנו מאדם הראשון מתפקד כ”תורה”, או כלל התנהגות, באנשים מכל הגזעים והלאומים. זוהי היכולת להתבונן בעצמנו ולשמש כמעין שופטים של עצמנו (רומים ט׳:1). יכולת זו באה לידי ביטוי אצל אדם וחוה מייד אחרי שהפרו את חוק אלוהים — הם התחבאו (בראשית ג׳:7, 8). דוגמה נוספת לאופן שבו המצפון פועל היא תגובתו של דוד המלך, כאשר הגיע להכרה שהיה זה חטא מצידו לספור את העם. במקרא נאמר ש’לב דוד היכה אותו’ (שמואל ב׳. כ״ד:1–10).
היכולת להביט לאחור ולבדוק אם התנהגותנו הייתה מוסרית עשויה להוביל אותנו לנקיטת צעד חשוב ביותר, והוא גילוי חרטה הרצויה בעיני אלוהים. דוד כתב: ”כי החרשתי בָּלו עצמיי [התבלו עצמותיי], בשאגתי כל היום. חטאתי אודיעך, ועווני לא כיסיתי. אמרתי: ’אודה עלֵי פשעיי ליהוה’. ואתה נשאת עוון חטאתי” (תהלים ל״ב:3, 5). לפיכך, מצפון תקין עשוי להשיב את החוטא לאלוהים ולעזור לו להבין שהוא זקוק לסליחת אלוהים ושעליו ללכת בדרכיו (תהלים נ״א:3–6, 11, 15–17).
המצפון גם מזהיר או מדריך אותנו כשאנו ניצבים בפני בחירה או החלטה מוסרית. ככל הנראה, היבט זה של המצפון עזר ליוסף לחוש מבעוד מועד שהניאוף הוא מעשה פסול ורע ומהווה חטא נגד אלוהים. חוק מפורש האוסר ניאוף נכלל מאוחר יותר בעשרת הדברות שנמסרו לבני ישראל (בראשית ל״ט:1–9; שמות כ׳:14). ברור אפוא שאנו מפיקים הרבה יותר תועלת כאשר מצפוננו מודרך להנחות אותנו ולא רק לשפוט אותנו. האם כך פועל מצפונך?
הדרכת המצפון לשם קבלת החלטות טובות
אף־על־פי שקיבלנו את המצפון בירושה, המתנה הזו לצערנו פגומה. המין האנושי אומנם נברא מושלם, אך בהמשך ”הכול חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה” (רומים ג׳:23). כולנו נגועים בחטא ובחוסר שלמות, ולכן מצפוננו עלול להיפגם ולא לתפקד בדיוק כמו שנועד לתפקד מלכתחילה (רומים ז׳:18–23). זאת ועוד, גורמים חיצוניים יכולים להשפיע על מצפוננו. חינוך, מנהגים מקומיים, אמונות וסביבה משחקים תפקיד. כמו כן, ברור שהניוון המוסרי ואמות המידה הירודות של העולם הזה לא יוכלו לשמש קנה מידה למצפון טהור.
מסיבות אלו, המשיחי זקוק לסיוע המשלים של אמות המידה היציבות והישרות שבדבר־אלוהים, המקרא. אמות המידה הללו מאפשרות לנו לחנך את מצפוננו כדי שיוכל להעריך מצבים נכונה ולתקן את הטעון שיפור (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). מצפון המודרך על־פי אמות המידה של אלוהים יכול לשמש כאמצעי בטיחות מוסרי טוב יותר, ולאפשר לנו ”להבחין בין טוב לרע” (עברים ה׳:14). ללא אמות המידה של אלוהים, מצפוננו לא יזהיר אותנו אם נסור מדרך הישר. ”יש דרך ישר לפני איש”, נאמר במקרא, ”ואחריתה דרכי מוות” (משלי ט״ז:25; י״ז:20).
בתחומים מסוימים מכיל דבר־אלוהים הנחיות והדרכות מפורשות, ומן התבונה לפעול על־פיהן. עם זאת, לגבי מצבים רבים, כגון בענייני תעסוקה, בריאות, בידור ובילוי, לבוש והופעה חיצונית ובתחומים אחרים, אין הוראות מוגדרות במקרא. לא קל לדעת מה לעשות בכל מקרה ומקרה ולהחליט נכונה. מסיבה זו ראוי שתהיה לנו הגישה של דוד, אשר התפלל: ”דרכיך יהוה הודיעני, אורחותיך למדני. הדריכני באמיתך ולמדני, כי אתה אלוהי ישעי” (תהלים כ״ה:4, 5). ככל שנבין טוב יותר את נקודת המבט של אלוהים ואת אופן פעולתו, כך נבין יותר לעומק את נסיבותינו אנו ונקבל החלטות במצפון נקי.
לכן, אם שאלה כלשהי מנקרת במוחנו או שעלינו להגיע להחלטה, מן הראוי שקודם כול נחשוב על עקרונות מקראיים הקשורים למצב. הנה כמה מעקרונות אלו: כבוד לראשות (קולוסים ג׳:18, 20); יושר בכל דבר (עברים י״ג:18); שנאת הרע (תהלים צ״ז:10); רדיפת שלום (רומים י״ד:19); ציות לרשויות המדינה (מתי כ״ב:21; רומים י״ג:1–7); מסירות בלעדית לאלוהים (מתי ד׳:10); היבדלות מן העולם (יוחנן י״ז:14); הימנעות מחברת אנשים רעים (קורינתים א׳. ט״ו:33); צניעות בלבוש והופעה חיצונית (טימותיאוס א׳. ב׳:9, 10); ולא להכשיל אחרים (רומים י״ד:13). זיהוי העיקרון המקראי המתאים יחזק את מצפוננו ויעזור לנו להגיע להחלטה הנכונה.
הקשב למצפונך
אם אנחנו רוצים שהמצפון שלנו יעזור לנו, עלינו להקשיב לו. רק אם נגיב באופן מיידי לאיתותים של מצפוננו המודרך על־פי המקרא נוכל להפיק ממנו תועלת. אפשר להשוות מצפון מודרך לנורות האזהרה בלוח המחוונים במכונית. נניח שנדלקת נורה המתריעה על לחץ שמן נמוך. מה יקרה אם לא נטפל בכך בדחיפות ופשוט נמשיך לנהוג? אנו עלולים לגרום נזק חמור ביותר למנוע. בדומה לכך, מצפוננו, קולנו הפנימי, עשוי להזהיר אותנו שפעולה מסוימת אינה נבונה. הוא עורך השוואה בין אמות המידה והערכים המקראיים שלנו ובין המעשה שאנו עושים או שוקלים לעשות, ואז כביכול נדלק כמו נורה בלוח המחוונים ומתריע על סכנה. אם נישמע לאזהרה, לא רק שנימנע מן ההשלכות הקשות של המעשה הפסול, אלא גם נשמור על המצב התקין של מצפוננו.
ומה יקרה אם נבחר להתעלם מן האזהרה? עם הזמן, מצפוננו יקהה. השלכות ההתעלמות העיקשת מן המצפון או השתקתו דומות למה שקורה כאשר בשר חי נצרב בברזל מלובן. רקמת הצלקת מאבדת את קצות העצבים, והיא נעשית חסרת תחושה (טימותיאוס א׳. ד׳:2). מצפון קהה חדל להגיב לביצוע חטא ואינו משדר אותות אזהרה למניעת חזרה על העבירה. מצפון מצולק מתעלם מסטנדרטים מקראיים של טוב ורע, ולפיכך הוא מצפון פגום. זהו מצפון טמא, ובעליו נעשה ’מנוון’ מבחינה מוסרית וזר לאלוהים (אפסים ד׳:17–19; טיטוס א׳:15). איזו תוצאה טרגית!
’יהא מצפונך טהור’
דרושים מאמצים בלתי פוסקים כדי לשמור על מצפון טהור. השליח פאולוס אמר: ”לכן אני גם מתאמץ שיהיה לי מצפון נקי לפני אלוהים ובני אדם בכל עת” (מעשי השליחים כ״ד:16). בתור משיחי, פאולוס בדק ותיקן בכל עת את התנהגותו כדי לשמור על מצפון נקי לפני אלוהים. הוא ידע שבסופו של דבר, אלוהים הוא זה שישפוט את מעשיו, אם טובים ואם רעים (רומים י״ד:10–12; קורינתים א׳. ד׳:4). פאולוס אמר: ”הכול חשוף וגלוי לעיני מי שלפניו עלינו לתת דין וחשבון” (עברים ד׳:13).
פאולוס התייחס לשמירה על מצפון ישר גם לפני בני אדם. עצתו לקהילה הקורינתית בעניין ”אכילת זבחי אלילים” ממחישה זאת. הוא הדגיש שאפילו כאשר התנהגות מסוימת אינה פסולה כשלעצמה מבחינה מקראית, מן ההכרח להביא בחשבון את מצפונם של אחרים. אחרת, אנו עלולים ’להרוס [באופן רוחני] את אחינו שלמענם מת המשיח’ ואף להרוס את היחסים שלנו עם אלוהים (קורינתים א׳. ח׳:4, 11–13; י׳:23, 24).
אם כן, המשך להדריך את מצפונך ושמור על מצפון טהור. בקש את הדרכת אלוהים כשעליך לקבל החלטות (יעקב א׳:5). למד את דבר־אלוהים ותן לעקרונות שבו לעצב את שכלך ואת לבך (משלי ב׳:3–5). בנושאים כבדי משקל, היוועץ במשיחיים בוגרים כדי לוודא שאתה מבין נכונה את העקרונות המקראיים הרלוונטיים (משלי י״ב:15; רומים י״ד:1; גלטים ו׳:5). שקול כיצד תשפיע החלטתך על מצפונך, על אחרים ומעל הכול, כיצד היא תשפיע על יחסיך עם יהוה (טימותיאוס א׳. א׳:5, 18, 19).
המצפון הוא מתנה נפלאה מאבינו האוהב שבשמיים, יהוה אלוהים. אם ניעזר בו בהתאם לרצונו של הבורא, מי שנתן לנו אותו, נתקרב אליו יותר ויותר. וככל שנתאמץ לשמור על ’מצפון טהור’ בכל מעשינו, נַראה יותר ויותר שנבראנו בצלם אלוהים (פטרוס א׳. ג׳:16; קולוסים ג׳:10).
[הערת שוליים]
a המילה היוונית שתורגמה בפסוק זה ל”מצפון”, משמעה ”היכולת הפנימית לשיפוט מוסרי” (הלקסיקון היווני האנליטי המתוקן [The Analytical Greek Lexicon Revised], מאת הארולד ק. מולטון); ”הבחנה מוסרית בין טוב ורע” (לקסיקון יווני־אנגלי [Greek-English Lexicon], מאת ג׳. ה. תייר).
[תמונות בעמוד 13]
האם מצפונך מודרך להנחות אותך ולא רק לשפוט אותך?
[תמונה בעמוד 14]
מצפון מודרך היטב הוא תוצאה של לימוד ויישום עקרונות מקראיים
[תמונות בעמוד 15]
אל תתעלם מאזהרות מצפונך