התנהגות טובה נושאת פרי
באי קטן לחופי דרום יפן החלו אם ושלושת ילדיה הקטנים ללמוד את המקרא בסיועם של עדי־יהוה. השכנים באותו אזור מבודד ומאוד שמרני ראו בזאת טעם לפגם והתעלמו ממנה בכל פעם שנתקלו בה. ”ההתעלמות שלהם ממני לא הפריעה לי כל כך כמו הקרירות שהפגינו כלפי בעלי וילדיי”, היא מספרת. למרות זאת, אמרה לילדיה: ”אנחנו חייבים להמשיך לברך לשלום את השכנים שלנו מתוך כבוד ליהוה” (מתי ה׳:47, 48).
בבית היא לימדה את ילדיה להיות מנומסים אפילו כשמתנהגים אליהם בגסות. כשהיו נוסעים לביקורים הקבועים שלהם במעיינות החמים המקומיים, תירגלו הילדים באוטו ברכות שלום. כשנכנסו למבנה, הילדים תמיד אמרו בעליזות ”קוניצ׳יווה!” שפירושו ”שלום”. בני המשפחה התמידו לברך לשלום את כל מי שפגשו, אף־על־פי שהשכנים המשיכו בשלהם. עם זאת, ההתנהגות המנומסת של הילדים לא נעלמה מעיני המתבוננים.
בסופו של דבר, שכן אחד ובעקבותיו שכן נוסף השיבו בברכת ”קוניצ׳יווה”. בחלוף שנתיים, כמעט כל תושבי העיירה השיבו לבני המשפחה בברכת שלום. ולא זו בלבד, אלא שהם גם החלו לברך זה את זה לשלום והפכו להיות יותר ידידותיים. סגן ראש העיירה רצה להעניק לילדים פרס על תרומתם לשינוי. אך אמם הסבירה שהם רק ממלאים את חובתם כמשיחיים. במסגרת תחרות נאומים שהתקיימה מאוחר יותר בנוכחות משתתפים מרחבי האי, סיפר אחד הבנים כיצד אמו לימדה את המשפחה לפנות לאחרים בנימוס, תהיה אשר תהיה תגובתם. נאומו זכה במקום הראשון והתפרסם בעיתון של העיירה. המשפחה מאוד מרוצה כיום מן התוצאות הטובות שנבעו מיישום העקרונות המשיחיים. הרבה יותר קל לבשר את הבשורה לאנשים ידידותיים.