כוחה של ברכת שלום
”שלום! מה שלומך היום?”
אין ספק שלא אחת השתמשת בברכת שלום שכזו, ואולי אף הוספת לחיצת יד או חיבוק. מנהגים ומילים שבהם נהוג להשתמש אומנם שונים ממקום למקום, אך הדברים העומדים בבסיס ברכות השלום דומים ברובם. למעשה, כאשר אדם נמנע מלומר ברכת שלום או מלהשיב לה, עשוי הדבר להיתפס כמעשה לא־אוהב או כעדות לחוסר נימוס.
אולם לא כל האנשים נוהגים לברך אחרים לשלום. יש המהססים לומר ברכת שלום בשל ביישנות או דימוי עצמי נמוך. יש המתקשים לברך לשלום אנשים השונים מהם בגזעם, תרבותם או מעמדם החברתי. אך אפילו לברכת שלום קצרה יכולות להיות תוצאות חיוביות ביותר.
שאל את עצמך: ’אילו תוצאות עשויות לנבוע מברכת שלום? מה אוכל ללמוד מדבר־אלוהים באשר לברכות שלום?’
ברך לשלום ”בני אדם מכל הסוגים”
כאשר קיבל השליח פטרוס את פניו של קורנליוס, הנוכרי הראשון, אל תוך הקהילה המשיחית, הוא אמר: ”אלוהים אינו נושא פנים” (מה״ש י׳:34). לימים כתב פטרוס שאלוהים ”חפץ... שהכול יחזרו בתשובה” (פט״ב ג׳:9). ייתכן שבמחשבה ראשונה אנו מחילים את הפסוקים הללו על אדם הלומד את האמת. אולם פטרוס גם קרא למשיחיים: ”כבדו בני אדם מכל הסוגים, אהבו את כל אגודת האחים” (פט״א ב׳:17). לפיכך, האם לא יהא זה יאה לברך אחרים לשלום ללא תלות בגזע, בתרבות או ברקע שלהם? כך נוכל לגלות כלפיהם כבוד ואהבה.
השליח פאולוס עודד את חברי הקהילה: ”קבלו איש את רעהו, כשם שגם המשיח קיבל אותנו” (רומ׳ ט״ו:7). פאולוס הזכיר במיוחד אחים שהיו עבורו מקור ”לעזרה ולחיזוק”. על אחת כמה וכמה כיום, בעודנו מתמודדים עם מתקפתו העזה של השטן נגד משרתי אלוהים, האחים והאחיות זקוקים לחיזוק (קול׳ ד׳:11, הערת שוליים; ההת׳ י״ב:12, 17).
מדוגמאות מקראיות עולה שברכות שלום לא גורמות לאחרים לחוש רצויים ותו לא.
הענק ביטחון, עידוד ואהבה
כאשר הגיעה העת שיועברו חייו של בן אלוהים לרחמה של מרים, שלח יהוה מלאך כדי לשוחח איתה. המלאך פתח את דבריו באמרו: ”שלום לך, ברוכת אלוהים, יהוה עימך”. מרים ”נבהלה מאוד” משום שלא ידעה מדוע מלאך מדבר אליה. כשראה זאת, אמר לה המלאך: ”אל תפחדי, מרים, כי מצאת חן בעיני אלוהים”. הוא הסביר שהייתה זו מטרתו של אלוהים עבורה ללדת את המשיח. במקום להמשיך להיות מבוהלת, השיבה לו מרים בצייתנות: ”הינני שפחת יהוה! יהיה לי כדברך” (לוקס א׳:26–38).
הייתה זו זכות עבור המלאך לשמש כשליח יהוה; אך הוא לא החשיב זאת ללמטה מכבודו לפנות לאדם לא־מושלם. הוא פתח את דבריו בברכת שלום. האם נוכל ללמוד מדוגמה זו? עלינו להיות מוכנים לברך אחרים לשלום ולעודדם. באמצעות מספר מילים בלבד נוכל לסייע לאחרים ולחזק את ביטחונם שהם אכן חלק מעמו של יהוה.
לאורך השנים הכיר פאולוס אחים רבים בקהילות ברחבי אסיה הקטנה ואירופה. איגרותיו כוללות מספר רב של דרישות שלום שהופנו לאנשים ספציפיים. דוגמה לכך מצויה בפרק ט״ז באיגרת אל הרומים. פאולוס שלח דרישות שלום לרבים מאחיו לאמונה. הוא הזכיר את ”אחותנו” פבי ועודד את האחים ’לקבל אותה באדון, כיאה לקדושים, ולעזור לה בכל דבר שתזדקק לו’. פאולוס מסר דרישת שלום לפריסקה ועקילס וציין: ”לא רק אני מודה להם אלא גם כל קהילות הגויים”. הוא מסר דרישות שלום לכמה שלמעשה אינם מוכרים כיום – ”אפינטוס יקירי”, וכן ”טריפינה וטריפוסה העמלות באדון”. פאולוס שמח לדרוש בשלומם של אחיו ואחיותיו (רומ׳ ט״ז:1–16).
תאר לעצמך את השמחה שחשו מהידיעה שפאולוס זוכר אותם בחיבה. עד כמה ודאי העמיקה האהבה שחשו כלפי פאולוס ואיש כלפי רעהו! אין ספק שמשיחיים אחרים ששמעו את דרישות השלום האוהבות הללו התעודדו, והדבר סייע להם להישאר איתנים באמונה. ואכן, דרישות שלום המבטאות התעניינות אישית כנה והערכה מחזקות יחסי ידידות ומאחדות בין משרתי אלוהים נאמנים.
באחד המקרים עגן פאולוס בנמל פוֹטְיוֹלי והתקדם צפונה לכיוון רומא, ומשיחיים מקומיים התקדמו דרומה כדי לפגוש אותו. כאשר הבחין בהם ממרחק, פאולוס ”הודה לאלוהים והתעודד” (מה״ש כ״ח:13–15). לעיתים אולי נוכל רק לחייך או לנופך לשלום. אך אפילו מחווה שכזו עשויה לרומם את רוחו של אדם, אולי מי ששרוי בדיכאון או בעצב.
מכנה משותף
התלמיד יעקב היה צריך לומר דברי תיקון תקיפים. כמה משיחיים נאפו מבחינה רוחנית מפני שהפכו לידידי העולם (יעקב ד׳:4). אך שים לב כיצד פתח יעקב את איגרתו:
”מאת יעקב, עבדו של אלוהים ושל האדון ישוע המשיח, אל שנים־עשר השבטים הפזורים: שלום לכם!” (יעקב א׳:1). אין ספק שהיה קל יותר לקוראיו לקבל את עצותיו כאשר ראו מברכת השלום שלו שיש להם את אותו המעמד בפני אלוהים. אכן, ברכת שלום הנובעת מענווה יכולה לפתוח את הפתח גם לדיון בנושאים רציניים.
כדי לומר ברכת שלום יעילה, גם אם היא קצרה, יש להיות כנים ולשקף אהבה אמיתית. יש לעשות כן גם אם נראה שהאדם אינו מבחין בה (מתי כ״ב:39). אחות המתגוררת באירלנד הגיעה לאולם המלכות בדיוק כשהאסיפה עמדה להתחיל. בשעה שמיהרה פנימה, פנה אליה אח אחד, חייך ואמר: ”שלום. אני ממש שמח לראות אותך”. מבלי לומר מילה, התיישבה האחות במקומה.
כעבור כמה שבועות היא ניגשה לאח וסיפרה לו שבמשך תקופה מסוימת היא מתמודדת עם סיטואציה קשה בבית. היא אמרה: ”הייתי כל כך עצובה באותו ערב שכמעט לא הגעתי לאולם המלכות. אני לא זוכרת הרבה ממה שנאמר באותה אסיפה, חוץ מברכת השלום שלך. זה גרם לי להרגיש באמת רצויה. תודה”.
אח זה לא היה מודע להשפעה העצומה שהייתה לברכת השלום הקצרה שלו. הוא מספר: ”כשאמרה לי עד כמה משמעותיות היו המילים הבודדות הללו עבורה, כל כך שמחתי שעשיתי את המאמץ. זה גרם גם לי להרגיש טוב”.
שלמה כתב: ”שלח לחמך על־פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו” (קהלת י״א:1). אם נהיה מודעים לערכן של ברכות השלום שלנו, בייחוד ברכות השלום שאנו מפנים כלפי אחינו לאמונה, נתרום הן לאחרים והן לעצמנו. לכן הבה לעולם לא נמעיט בכוחה של ברכת שלום.