”עֶזְרִי מעִם יהוה”
יהוה מברך רוח של הקרבה עצמית
איש עושה דרכו במעבה יער בקמרון כשהוא רכוב על אופניים. הוא מפדל שעות לאורך נתיבים מוצפים ובוציים, ועומד אל מול סכנות במטרה לעודד אחרים. בזימבבווה, כדי ללמד קבוצה מבודדת, צועדים שני אנשים מרחק של 15 קילומטר וחוצים נהרות שוצפים כשהם נושאים על ראשם את הבגדים והנעליים על מנת שלא יירטבו. במקום אחר, אישה קמה בארבע לפנות בוקר כדי לבקר וללמד אחות במקצועה, שיכולה ללמוד שעה אחת רק בשעות הבוקר המוקדמות.
מה המשותף לאנשים שעושים מאמצים אלה? כולם עדי־יהוה המשרתים בשירות מורחב ומלמדים את האמת המקראית. הללו כוללים חלוצים רגילים או מיוחדים, שליחים, משגיחים נודדים, ואלפי מתנדבים בסניפי בית־אל ברחבי העולם. הקרבה עצמית היא מסימני ההיכר שלהם.a
המניע הנכון
עדי־יהוה נשמעים לעצה שהשיא השליח פאולוס לטימותיאוס: ”הייה שקוד להתייצב נאמן לפני אלוהים — פועל לא יבוש, המחלק נכונה את דבר האמת” (טימותיאוס ב׳. ב׳:15). אך מה מניע מאות אלפי עדי־יהוה לשרת במסגרת השירות המורחב?
כששואלים משרתים בשירות מורחב מדוע הם אינם חוסכים מאמצים בשירות יהוה, תשובתם נסובה סביב אהבת אלוהים ואהבת הזולת (מתי כ״ב:37–39). וכך ראוי, שהרי אילולא האהבה הייתה המניע שלהם, כל מאמציהם היו לשווא (קורינתים א׳. י״ג:1–3).
שירות תוך הקרבה עצמית
כל המשיחיים המוקדשים נשמעים לקריאתו של ישוע: ”מי שרוצה לבוא אחריי, שיתכחש לעצמו וייקח את [”עמוד הוקעתו”, ע״ח] וילך אחריי” (מתי ט״ז:24). להתכחש לעצמנו משמעו להיכנע מרצון לראשותם והדרכתם של יהוה אלוהים ושל ישוע המשיח. גישה זו הובילה רבים לשירות המורחב תוך הקרבה עצמית.
עדים רבים עושים מאמצים כבירים לשרת את יהוה במידה מורחבת. קח לדוגמה את ז׳וליה בת ה־56, חלוצה רגילה בסאו פאולו בברזיל. ”אח סיני טלפן אליי ושאל אם אני מוכנה ללמוד סינית”, היא מספרת. ”בגלל הגיל שלי, לא שקלתי כלל ללמוד שפה חדשה. אבל אחרי כמה ימים נעניתי לאתגר. היום אני יכולה לפתוח בשיחות על נושאים מקראיים בסינית”.
משרד הסניף של עדי־יהוה בפרו מדווח: ”בשנים האחרונות, מאות חלוצים רגילים מפגינים אומץ לב ורוח של הקרבה עצמית ועוברים לשרת בשטחים שטרם בישרו בהם. הם עוברים לערים מרוחקות ללא הנוחיות המודרנית, ועם אפשרויות תעסוקה דלות. אחים ואחיות אלה מוכנים לעשות את כל הדרוש כדי לדבוק במשימתם. אך החשוב ביותר הוא שפעילותם בשירות נושאת פרי במקומות רבים. משגיחים נודדים מדווחים כי קבוצות חדשות נוסדו הודות לעזרתם של חלוצים רגילים אלה החדורים רוח הקרבה עצמית”.
יש משיחיים שאף שמים נפשם בכפם על מנת לעזור לאחיהם לאמונה (רומים ט״ז:3, 4). משגיח נפה באזור שסוע מלחמה באפריקה מוסר: ”לפני שעברנו את המחסום האחרון שמפריד בין השטח שבשליטת המורדים לבין התחום שבריבונות הממשלה, אשתי ואני מצאנו את עצמנו מוקפים בארבעה מפקדים מכוחות המורדים ושומרי הראש שלהם שדרשו מאיתנו להזדהות. הם בדקו את תעודות הזהות שלנו וראו שאנחנו באים מהתחום שבריבונות הממשלה. הם נכנסו ללחץ. האשימו אותי בריגול, והחליטו להשליך אותי לבור. הסברתי להם מי אנחנו, ובסופו של דבר הם שחררו אותנו”. כמה אסירי תודה היו הקהילות שהזוג המסור הצליח להגיע אליהן לביקור!
חרף הקשיים שעומדים בפניהם, שורותיהם של העוסקים בשירות מורחב הולכות ומתרבות בכל העולם (ישעיהו ו׳:8). פועלים חרוצים אלה מוקירים את הזכות שנפלה בחלקם לשרת את יהוה. רוח הקרבה עצמית כזו מפעמת במיליוני אנשים אחרים המהללים את יהוה כיום. ובתמורה, הוא מרעיף עליהם שפע ברכות (משלי י׳:22). משרתים חרוצים כדוגמתם משוכנעים שאלוהים ימשיך לברך אותם ולתמוך בהם. גישתם זו משקפת את גישתו של מחבר המזמור ששר: ”עֶזְרִי מעִם יהוה” (תהלים קכ״א:2).
[הערת שוליים]
a ראה לוח השנה של עדי־יהוה לשנת 2005, נובמבר/דצמבר.
[קטע מוגדל בעמוד 9]
”עמך נדבות ביום חילֶךָ” (תהלים ק״י:3).
[תיבה בעמוד 8]
יהוה מוקיר את משרתיו המסורים
”עימדו היטב והייו יציבים; הייו תמיד עתירי פועל בעבודתו של האדון, בידיעה שעמלכם איננו לריק באדון” (קורינתים א׳. ט״ו:58).
”אלוהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פועלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו” (עברים ו׳:10).