מדוע לגלות רוח של הקרבה עצמית?
ביל הוא איש משפחה בשנות ה־50 לחייו העובד לפרנסתו כמורה לתורת הבנייה. במשך שבועות רבים בשנה הוא מסייע, על חשבונו, בתכנון ובבנייה של אולמי־מלכות עבור קהילות של עדי־יהוה. אֶמה היא רווקה בת 22 משכילה ומוכשרת. במקום לרדוף אחר תענוגות ומטרות אישיות, היא מקדישה יותר מ־70 שעות בחודש כמבשרת, ועוזרת לאנשים להבין את המקרא. מוריס ובטי יצאו לפנסיה. במקום להאט את הקצב, עברו לארץ אחרת כדי לעזור לתושבי המקום ללמוד על מטרת אלוהים לגבי כדור־הארץ.
אנשים אלו אינם מחשיבים את עצמם למיוחדים או ליוצאים מן הכלל. הם בני אדם רגילים העושים את מה שנחשב בעיניהם הדבר הנכון לעשותו. מדוע הם מנצלים את זמנם, כוחם, יכולותיהם ומשאביהם לטובת הזולת? מה שמניע אותם היא אהבה עמוקה ליהוה ולרֵע. ואהבה זו הולידה בכל אחד מהם רוח אמיתית של הקרבה עצמית.
מה פשר המונח רוח של הקרבה עצמית? אין משמע הדבר לחיות חיי סגפנות ועינויים עצמיים. אין זה כרוך בהתכחשות עצמית קיצונית השוללת מאיתנו כל שמחה או סיפוק. הקרבה עצמית, על־פי המילון רב מילים, משמעה ”ויתור על הטוב והיקר שבחיים למען מישהו או משהו”.
ישוע המשיח — הדוגמה העיקרית
בנו יחידו של אלוהים, ישוע המשיח, הוא הדוגמה העיקרית למישהו בעל רוח של הקרבה עצמית. בקיומו הקדם־אנושי, היו לו חיים מרגשים ומספקים ביותר. הוא נהנה מהתרועעות הדוקה ואישית עם אביו ועם יצורים רוחניים. יתרה מזו, בן אלוהים השתמש בכישוריו בפעילויות מאתגרות ומרגשות כ”אמוֹן” (משלי ח׳:30, 31). הוא חי בתנאים העולים בהרבה על כל התנאים שיכולים להיות לאדם ולוּ העשיר ביותר עלי־אדמות. היה לו מעמד נעלה ומכובד בשמים.
למרות הכל, בן אלוהים ”הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם” (פיליפים ב׳:7). הוא ויתר בנפש חפצה על כל יתרונותיו האישיים, נעשה לאדם בשר ודם ונתן את חייו ככופר לביטול הנזק שגרם השטן (בראשית ג׳:1–7; מרקוס י׳:45). היה עליו לבוא ולחיות במחיצת בני אדם חוטאים בעולם הנתון ביד השטן (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). היה עליו גם לחיות חיים קשים ולא־נוחים. אך ישוע המשיח היה מוכן בכל מחיר לעשות את רצון אביו (מתי כ״ו:39; יוחנן ה׳:30; ו׳:38). הדבר בחן את אהבתו ואת נאמנותו של ישוע עד קצה יכולתו. עד כמה היה מוכן להקריב מעצמו? הוא ”השפיל עצמו”, אמר השליח פאולוס, ”וציית עד מוות, עד מוות [”בעמוד ההוקעה”, ע״ח]” (פיליפים ב׳:8).
”יהא בכם הלך רוח זה”
המקרא מעודד אותנו ללכת בעקבות ישוע. ”יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע”, הפציר פאולוס (פיליפים ב׳:5). כיצד ניתן לעשות כן? אחת הדרכים היא ש”כל אחד אל ידאג רק לענייניו, אלא גם לענייניו של זולתו” (פיליפים ב׳:4). אהבה אמיתית ”לא תדרוש טובת עצמה” (קורינתים א׳. י״ג:5).
אנשים איכפתיים גילו לעתים קרובות מסירות חסרת אנוכיות בשירות הזולת. אלא שהיום רבים נוטים להיות מרוכזים בעצמם. הגישה הרווחת בעולם היא הגישה האומרת ’קודם אני’. עלינו להישמר מפני רוח העולם, משום שאם היא תצליח להשפיע על אורח החשיבה שלנו ועל הגישה שלנו, אנו עלולים להציב את רצונותינו במקום הראשון. אז כל דבר שנעשה — והאופן שבו נשתמש בזמננו, מרצנו ומשאבינו — ייסוב סביב עניינים אנוכיים. עלינו להילחם בהשפעה זו.
אפילו עצות הניתנות מתוך כוונות טובות עלולות לעתים להחליש את רוח ההקרבה העצמית שבנו. השליח פטרוס, שהבין לאן תוביל את ישוע ההקרבה העצמית שמצדו, אמר: ”חלילה לך, אדוני. אל יהיה הדבר הזה לך!” (מתי ט״ז:22) היה לו כנראה קשה להשלים עם כך שישוע מוכן אף למות למען ריבונות אביו וישועת האנושות, ולכן הוא ניסה להניא אותו מלנקוט קו פעולה זה.
’התכחש לעצמך’
כיצד הגיב ישוע? הכתוב מוסר: ”ישוע פנה והביט בתלמידיו, גער בכיפא ואמר: ’סור מלפניי, שטן, כי אין לבך לדברי אלוהים אלא לדברי בני אדם’. קרא אליו את ההמון עם תלמידיו ואמר להם: ’מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו ויקח את [”עמוד ההוקעה”, ע״ח] וילך אחרי’” (מרקוס ח׳:33, 34).
כ־30 שנה אחרי שיעץ זאת לישוע, הראה פטרוס שכעת הוא מבין הקרבה עצמית מהי. הוא לא עודד את אחיו לאמונה לקחת את החיים בקלות ולחפש את הנוחות של עצמם. תחת זאת, האיץ בהם לחגור את מותני שכלם ולא לחיות עוד לפי תאוות העולם שהיו להם בעבר. ולמרות הניסיונות שפקדו אותם היה עליהם להציב את עשיית רצון אלוהים במקום הראשון בחייהם (פטרוס א׳. א׳:6, 13, 14; ד׳:1, 2).
הדרך הכדאית ביותר שכולנו יכולים ללכת בה היא להקדיש את חיינו ליהוה, ללכת בעקבות ישוע המשיח בנאמנות ולתת לאלוהים לכוון את צעדינו. בעניין זה היה פאולוס דוגמה ומופת. מתוך תחושת דחיפות והכרת טובה ליהוה ויתר על שאיפות ומטרות עולמיות שעלולות היו להסיט אותו מעשיית רצון אלוהים. הוא אמר: ”ואני בשמחה אתן גם את מה שיש לי וגם את עצמי” למען אחרים (קורינתים ב׳. י״ב:15). פאולוס השתמש ביכולותיו כדי לקדם את ענייני אלוהים ולא את ענייניו שלו (מעשי השליחים כ׳:24; פיליפים ג׳:8).
כיצד נוכל לבחון את עצמנו ולראות אם יש לנו הלך הרוח שהיה לשליח פאולוס? נוכל לשאול את עצמנו שאלות כגון: כיצד אני משתמש בזמני, בכוחי, ביכולותיי ובמשאביי? האם אני משתמש בהם ובכישרונות יקרים אחרים אך ורק לקידום ענייניי האישיים, או האם אני משתמש בהם לעזרת אחרים? האם אני שוקל את האפשרות ליטול חלק רב יותר בפעילות מצילת החיים של הכרזת הבשורה, אולי כמבשר בשירות מלא? האם אוכל להיות מעורב יותר בתוכניות שונות כמו בנייה ואחזקה של אולמי־מלכות? האם אני מנצל הזדמנויות לעזור לנזקקים? האם אני נותן ליהוה את מיטבי? (משלי ג׳:9).
”גדול אושרו של הנותן”
אך האם באמת נבון הדבר לגלות הקרבה עצמית? אכן כן! פאולוס ידע מניסיונו שגישה זו מביאה גמול רב. היא הסבה לו שמחה רבה וסיפוק אישי עז. את זאת הסביר לזקני־הקהילה מאפסוס כשנפגש עימם במיליטוס. הוא אמר: ”בכל הראיתי לכם כי בהיותנו עמלים כך יש לתמוך בחלשים ולזכור את דברי האדון ישוע, שהרי הוא אמר ’גדול אושרו של הנותן משל המקבל’” (מעשי השליחים כ׳:35, ע״ח). מיליונים נוכחים כיום שרוח זו מפיחה בהם שמחה רבה. היא תסב להם שמחה גם בעתיד כשיגמול יהוה לכל מי שמציבים את ענייניו ואת ענייני הזולת לפני ענייניהם (טימותיאוס א׳. ד׳:8–10).
לשאלה מדוע הוא משקיע מאמצים בבניית אולמי־מלכות, השיב ביל: ”הושטת עזרה לקהילות קטנות יחסית מסבה לי סיפוק רב. אני נהנה לנצל את כישוריי ואת תחום התמחותי לתועלתם של אחרים”. מדוע בוחרת אֶמה להקדיש את מלוא מרצה וכישוריה כדי לעזור לאחרים ללמוד את האמת המקראית? ”אינני יכולה להעלות על דעתי לעשות דבר אחר. אני עדיין צעירה, ויש לי האפשרות לעשות כן. אני פשוט מעוניינת להשביע את רצון יהוה ולעזור לאחרים כמיטב יכולתי. הקרבת יתרונות חומריים היא ויתור קטן מצדי. אני עושה את מה שעלי לעשות בהתחשב במה שיהוה עשה למעני”.
מוריס ובטי אינם מתחרטים על כך שלאחר שנים של עבודה קשה בגידול ילדים ובפרנסה אין הם בוחרים בחיי נוחות. כעת, כשיצאו לגמלאות, הם מעוניינים להמשיך לעשות דבר מועיל ורב משמעות בחייהם. ”איננו רוצים לשבת בחיבוק ידיים”, הם אומרים. ”כשאנחנו עוזרים לאחרים ללמוד על יהוה בארץ זרה, יש לנו האפשרות להמשיך לעשות דבר תכליתי”.
האם אתה נחוש בדעתך לגלות רוח של הקרבה עצמית? זה לא יהיה קל. קיים מאבק מתמיד בין רצונותינו האנושיים הבלתי מושלמים לבין הרצון הכן לשאת חן בעיני אלוהים (רומים ז׳:21–23). אבל ניתן לנצח במאבק הזה אם ניתן ליהוה לכוון את חיינו (גלטים ה׳:16, 17). הוא יזכור את ההקרבה העצמית שגילינו בשירותו ויברך אותנו בשפע ברכות. יהוה אלוהים ’יפתח את ארובות השמים ויוריק לנו ברכה עד בלי די’ (מלאכי ג׳:10; עברים ו׳:10).
[תמונה בעמוד 23]
לישוע היתה רוח של הקרבה עצמית. ולך?
[תמונות בעמוד 24]
פאולוס מיקד את מאמציו בפעילות ההטפה