אישור קדום לקאנון המקראי
”כל שורה כאילו נועדה לסקרן את כל שוחרי ההיסטוריה המשיחית הקדומה”. כך תוארה תעודה עתיקה. האם ידוע לך באיזו תעודה מדובר?
זוהי רשימה שנקראת ”הפְרַגְמֶנְט המוּרַטוֹרי”. גם אם לא שמעת עליה, אולי אתה שואל את עצמך מה כל כך מיוחד בה. ובכן, זהו הקאנון העתיק ביותר, או רשימה מהימנה, של הספרים הכלולים בכתבי־הקודש המשיחיים.
אולי נראה לך ברור מאליו שספרים מסוימים הם חלק מן המקרא. אבל האם תופתע לגלות שבתקופה מסוימת היו שלא ידעו בוודאות אם ראוי לכלול ספרים מסוימים במקרא? בפרגמנט או הקאנון המורטורי מופיעה רשימה של חיבורים אשר יוחסה להם השראה אלוהית. אתה מן הסתם מודע לחשיבות העליונה שיש לתוכן המדויק של המקרא. אם כך, מה חושפת תעודה זו על הספרים שכעת מרכיבים את כתבי־הקודש המשיחיים? נבחן תחילה בקצרה את הרקע של התעודה.
התגלית
הפרגמנט המורטורי הוא חלק מקודקס או כתב־יד עתיק, עשוי 76 גליונות קלף בגודל 27 על 17 סנטימטר. לוֹדוֹבִיקו אַנְטוֹנְיוֹ מוּרַטוֹרִי (1672–1750), היסטוריון איטלקי חשוב, היה האיש שגילה את הפרגמנט בספריית אַמבּרוֹזיאנה במילאנו, איטליה. ב־1740 פרסם מורטורי את התגלית, ומכאן שמה. הקודקס נכתב ככל הנראה במאה השמינית לספירה במנזר בּוֹבְּיוֹ העתיק בקרבת העיר פְּייַצֶ’נְצָה שבצפון איטליה, והועבר בתחילת המאה ה־17 אל ספריית אמברוזיאנה.
הפרגמנט המורטורי מכיל 85 שורות של טקסט המצוי בקודקס בגליונות 10 ו־11. הטקסט כתוב בלטינית ונראה שיצא תחת קולמוסו של מעתיק שלא הקפיד על קוצו של יוד. עם זאת, כמה משגיאותיו נתגלו אחרי השוואה עם טקסט זהה המצוי בארבעה כתבי־יד מן המאות ה־11 וה־12.
מתי הועלה על הכתב?
אולי אתה תוהה מתי לראשונה הועלה על הכתב המידע שמופיע בפרגמנט המורטורי. המקור נכתב כפי הנראה ביוונית מאות שנים לפני הפרגמנט, שהוא תרגום לטיני של המקור היווני. הנה רמז שעוזר לנו לקבוע את התקופה שבה נכתב המקור. בפרגמנט מוזכר ספר לא־מקראי שנקרא הרועה, ומצוין שאדם בשם הֶרְמַס כתב אותו ”זה לא מכבר, בימינו, בעיר רומא”. לדברי חוקרים, הרועה מאת הרמס נכתב בין 140 ל־155 לספירה לכל המאוחר. מכאן נוכל להבין מדוע נקבע שהמקור היווני של הפגרמנט המורטורי הלטיני נכתב בין השנים 170–200 לספירה.
האזכורים הישירים והעקיפים של העיר רומא רומזים שהפרגמנט נכתב כנראה בעיר זו. זהות המחבר, לעומת זאת, שנויה במחלוקת. בין המחברים האפשריים נמנו קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה, מֶליטון מסַרְדִיס ופּוֹלִיקְרַטֶס מאפסוס. ואולם, רוב החוקרים נוטים לסברה שהמחבר היה הִיפּוֹלִיטוֹס, סופר פורה שכתב ביוונית וחי ברומא בתקופה שבה ככל הנראה נכתב תוכנו של הפרגמנט המורטורי. ייתכן שהפרטים הללו לא מרתקים אותך במיוחד, אך אתה ודאי סקרן יותר לגבי תוכנו של הפרגמנט המקנה לו חשיבות גדולה כל כך.
המידע שהוא מכיל
הטקסט בפרגמנט המורטורי אינו מסתכם ברשימה סתמית של ספרי כתבי־הקודש המשיחיים. מופיעות בו גם הערות על הספרים ועל מחבריהם. אם תקרא את הטקסט, תראה שהשורות הראשונות חסרות ושלקראת סופו הוא נקטע בפתאומיות. הכתוב מתחיל באזכור של ספר הבשורה על־פי לוקס. בתעודה נאמר שמחבר הספר היה רופא (קולוסים ד׳:14). עוד נאמר שספר לוקס הוא ספר הבשורה השלישי, כך שבחלק הראשון והחסר של המסמך הייתה ככל הנראה התייחסות לספרי הבשורה על־פי מתי ומרקוס. אם זאת מסקנתך, תמצא לה תימוכין בפרגמנט המורטורי, שמציין שספר הבשורה הרביעי הוא הבשורה על־פי יוחנן.
הפרגמנט מאשר שספר מעשי השליחים נכתב על־ידי לוקס אל ”תיאופילוס הנכבד” (לוקס א׳:3; מעשי השליחים א׳:1). בהמשך מוזכרות האיגרות ששלח פאולוס אל הקורינתים (שתיים), אל האפסים, אל הפיליפים, אל הקולוסים, אל הגלטים, אל התסלוניקים (שתיים), אל הרומים, אל פילימון, אל טיטוס ואל טימותיאוס (שתיים). גם לאיגרת יהודה ולאיגרותיו של יוחנן יוחסה השראה אלוהית. הופיעה גם התייחסות לאיגרתו הראשונה של השליח יוחנן, יחד עם ספר הבשורה שכתב, ורשימת הספרים שנכתבו בהשראת הרוח מסתיימת בספר ההתגלות.
מעניין שהפרגמנט מזכיר את ספר חזון פטרוס, אך מוסיף כי היו בזמנו שסברו שאסור למשיחיים לקרוא בו. מחבר הפרגמנט מזהיר ואומר שחיבורים מזויפים היו כבר אז בנמצא. בפרגמנט המורטורי מוסבר שאין לקבל את החיבורים הללו, ”שהרי אין לערבב מרורות בדבש”. התעודה מזכירה חיבורים נוספים שאסור היה לכלול אותם בכתבי־הקודש. הסיבה לכך היא שהם נכתבו אחרי ימי השליחים, כדוגמת הרועה של הרמס, או משום שמטרת כתיבתם הייתה להביא תימוכין לתורות כפירה.
אולי שמת לב שהאיגרת אל העברים, שתי אגרותיו של פטרוס ואיגרת יעקב נעדרות מקטלוג זה של ספרי המקרא המהימנים. עם זאת, ד״ר ג׳פרי מרק הנמן התייחס לטיב עבודתו של הסופר אשר העתיק את כתב היד, וציין ש”סביר להניח שהפרגמנט כלל אזכורים אחרים החסרים כיום ושאיגרת יעקב והאיגרת אל העברים (והאיגרת הראשונה של פטרוס) נמנו ביניהם” (הפרגמנט המורטורי והתפתחות הקאנון [The Muratorian Fragment and the Development of the Canon]).
מכאן שהפרגמנט המורטורי מאשר כי עוד במאה השנייה לספירה נחשבו רוב הספרים הכלולים עתה בכתבי־הקודש המשיחיים לקאנוניים. כמובן, הקאנוניות של ספרי המקרא, כלומר, זכותם להיכלל בספרייה האלוהית, אינה נשענת אך ורק על הופעתם ברשימה עתיקה כלשהי. תוכנם של ספרי המקרא הוא ההוכחה שהם נכתבו בהשראת רוח הקודש. בכולם ניכרת טביעת אצבעו של יהוה אלוהים כמחברם, וכולם משתלבים יחד בהרמוניה מושלמת. ההתאמה והאיזון של 66 הספרים הקאנוניים במקרא מעידים על אחדותם ועל שלמותם. לפיכך, יהיה זה לתועלתך אם תקבל אותם כפי שהם באמת — דבר האמת של יהוה, אשר נשמר עד ימינו אנו (תסלוניקים א׳. ב׳:13; טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17).
[תמונה בעמוד 13]
לוֹדוֹבִיקו אַנְטוֹנְיוֹ מוּרַטוֹרִי
[תמונה בעמוד 14]
ספריית אַמבּרוֹזיאנה
[תמונה בעמוד 15]
הפרגמנט המורטורי
[שלמי תודה]
05 / 157 Diritti Biblioteca Ambrosiana. Vietata la riproduzione. Aut. No. F
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 13]
פרגמנטים: 05 / 157 Diritti Biblioteca Ambrosiana. Vietata la riproduzione. Aut. No. F; מורטורי, על בסיס שחור לבן: 2005 Brown Brothers ©