שאלות של קוראים

למה התכוון השליח פאולוס באומרו שהנשים ”‏תחשינה בקהילות”‏?‏

פאולוס כתב אל הקהילה המשיחית בקורינתוס:‏ ”‏כנהוג בכל קהילות הקדושים,‏ הנשים תחשינה בקהילות;‏ אין להן רשות לדבר”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏33,‏ 34‏)‏.‏ על מנת להבין את דבריו נכונה,‏ כדאי שנבדוק באיזה הקשר ניתנה עצתו של פאולוס.‏

בראשונה אל הקורינתים פרק י״ד התייחס פאולוס לעניינים הנוגעים לאסיפות הקהילה המשיחית.‏ הוא הסביר על מה ראוי לדון בהן והבהיר כיצד לנהלן (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏1–6,‏ 26–34‏)‏.‏ בנוסף,‏ הדגיש מהי מטרת האסיפות המשיחיות — ”‏כדי שהקהילה תיבנה”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏4,‏ 5,‏ 12,‏ 26‏)‏.‏

הוראתו של פאולוס ’‏להחריש’‏ או ’‏לחשות’‏ מופיעה שלוש פעמים בראשונה אל הקורינתים פרק י״ד‏.‏ בכל פעם היא מופנית לקבוצה אחרת בקהילה,‏ אבל בכל המקרים היא ניתנת מאותה סיבה — ש”‏ייעשה נא הכול באופן ראוי ובסדר”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏40‏)‏.‏

קודם כול אמר פאולוס:‏ ”‏אם מדברים בלשון,‏ ידברו שניים או שלושה,‏ לא יותר;‏ זה אחר זה ידברו ואחד יפרש [‏יתרגם]‏.‏ אך אם אין מפרש,‏ יחרישו בקהילה וידברו לעצמם ולאלוהים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏27,‏ 28‏)‏.‏ אין הכוונה שאותם אנשים היו צריכים לגזור על עצמם שתיקה ואף פעם לא לפצות פה באסיפות,‏ אלא שלפעמים היה עליהם להחריש.‏ אחרי הכול,‏ מטרת האסיפות — לבנות זה את זה — לא תתממש אם הם ידברו בשפה שאינה מובנת לאיש.‏

שנית,‏ ציין פאולוס:‏ ”‏אשר לנביאים,‏ שניים או שלושה ידברו והשאר יבחנו את דבריהם.‏ אם ייגלה דבר לאחד היושבים שם יחריש הראשון”‏.‏ אין משמע הדבר שנאסר על הנביא הראשון לדבר באסיפות,‏ אלא שלפעמים היה עליו להחריש.‏ וכך בעל ההתגלות הפלאית יוכל לפנות לקהילה ומטרת האסיפה — ש”‏הכול יתעודדו”‏ — תושג (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏26,‏ 29–31‏)‏.‏

בפעם השלישית פנה פאולוס רק אל הנשים המשיחיות באומרו:‏ ”‏הנשים תחשינה בקהילות;‏ אין להן רשות לדבר,‏ אלא תיכנענה למרות”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏34‏)‏.‏ מדוע הורה זאת לנשים?‏ כדי לשמור על הסדר בקהילה.‏ הוא אמר:‏ ”‏ואם רצונן ללמוד דבר,‏ תשאלנה את בעליהן בבית,‏ כי לא יאה שאישה תדבר בקהילה”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏35‏)‏.‏

ייתכן שחלק מהאחיות יצאו נגד דברים שנאמרו בקהילה.‏ עצתו של פאולוס עזרה לאחיות להימנע מרוח מרי זו ולקבל בענווה את מקומן בסידור הראשות שקבע יהוה,‏ במיוחד בכל הנוגע לבעליהן (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏3‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ שתיקתן העידה על כך שאין להן כל שאיפה להיות מורות בקהילה.‏ באיגרתו אל טימותיאוס הבהיר פאולוס שאין זה הולם שאישה תיקח על עצמה את תפקיד ההוראה.‏ ”‏אינני מרשה לאישה ללמד,‏ אף לא להשתרר על האיש,‏ אלא להישאר בדומייה”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ב׳:‏12‏)‏.‏

האם משמע הדבר שאסור לאישה משיחית לדבר במהלך האסיפות?‏ לא.‏ בימיו של פאולוס היו מקרים שבהם נשים התפללו או התנבאו בקהילה וייתכן שהיה זה בעידודה של רוח הקודש.‏ במקרים אלה הן כיסו את ראשן כביטוי להכרה במעמדןa (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏5‏)‏.‏ כמו כן,‏ בימי פאולוס נקראו האחיות להצהיר על תקוותן בציבור יחד עם האחים,‏ וכך גם בימינו (‏עברים י׳:‏23–25‏)‏.‏ האחיות עושות כן בשירות השדה,‏ ובנוסף לכך מצהירות על תקוותן ומעודדות אחרים במהלך האסיפות במתן תשובות שקולות כאשר ניתנת להן רשות הדיבור ובנטילת חלקים בהדגמות ובשיחות תלמיד.‏

לכן,‏ נשים משיחיות אינן מדברות בקהילה במובן זה שהן אינן מנסות לקחת על עצמן תפקיד המיועד לגבר וללמד בקהילה.‏ הן אינן מעלות שאלות וכחניות העלולות לערער את סמכותם של המחזיקים בתפקידי ההוראה.‏ נשים משיחיות ממלאות את התפקיד היאה להן בקהילה ובכך תורמות רבות לאווירת השלום שבה ”‏הכול”‏,‏ כלומר כל מה שקורה באסיפות,‏ נעשה למען ’‏בניית’‏ הקהילה (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏26,‏ 33‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏