’לכו ועשו תלמידים והטבילו אותם’
”על כן לכו ועשו תלמידים מאנשי כל העמים, הטבילו אותם... ולמדו אותם לשמור את כל מה שציוויתי אתכם” (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח).
1. איזו החלטה קיבלו בני ישראל לרגלי הר סיני?
לפני כ־500,3 שנה נדרה אומה שלמה נדר לאלוהים. בני ישראל התאספו לרגלי הר סיני והצהירו קבל עם ועדה: ”כל אשר דיבר יהוה נעשה”. מרגע זה ואילך הפכו להיות עם מוקדש לאלוהים, עם ”סגולה” (שמות י״ט:5, 8; כ״ד:3). בני ישראל ציפו בכליון עיניים לחסות בצל כנפיו ולשבת דורי דורות בארץ ”זבת חלב ודבש” (ויקרא כ׳:24).
2. אילו יחסים ניתן כיום לכונן עם אלוהים?
2 ואולם, אסף, ממחברי מזמורי התהלים, הכיר בכך שבני ישראל ”לא שמרו ברית אלוהים, ובתורתו מיאנו ללכת” (תהלים ע״ח:10). הם הפרו את הנדר אשר נדרו אבות אבותיהם ליהוה. בסופו של דבר, איבדה האומה את היחסים המיוחדים שהיו לה עם אלוהים (קהלת ה׳:3; מתי כ״ג:37, 38). לפיכך, ”פקד אלוהים את הגויים לקחת מקרבם עם לשמו” (מעשי השליחים ט״ו:14). ובאחרית ימים זו הוא מקבץ ”המון רב, אשר לא יכול איש למנותו, מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות” הקוראים בשמחה: ”הישועה לאלוהינו היושב על הכיסא ולשה” (ההתגלות ז׳:9, 10).
3. באילו צעדים יש לנקוט כדי לכונן יחסים אישיים עם אלוהים?
3 כדי ליהנות מיחסים יקרים אלה עם אלוהים, יש צורך להיות מוקדשים ליהוה ולהיטבל במים כסמל פומבי לכך. הדבר עולה בקנה אחד עם הצו המפורש שנתן ישוע לתלמידיו: ”על כן לכו ועשו תלמידים מאנשי כל העמים, הטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש, ולמדו אותם לשמור את כל מה שציוויתי אתכם” (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח). בני ישראל הקשיבו בעת ש”ספר הברית” הוקרא באוזניהם (שמות כ״ד:3, 7, 8). כך הבינו את חובותיהם כלפי יהוה. גם היום יש לרכוש לפני הטבילה ידע מדויק על רצון אלוהים מתוך המקרא.
4. מה יש לעשות כדי להיות כשיר לטבילה? (ראה מסגרת למעלה.)
4 ישוע רצה שאמונת תלמידיו תישען על יסוד מוצק לפני שייטבלו. הוא ציווה על הנוהים אחריו לא רק ללכת ולעשות תלמידים, אלא גם ללמד אותם ’לשמור את כל מה שציווה’ (מתי ז׳:24, 25; אפסים ג׳:17–19). על כן, מי שכשירים להיטבל למדו בדרך כלל את המקרא במשך כמה חודשים או אולי שנה או שנתיים, כך שהחלטתם לא התקבלה בפזיזות ועל סמך ידע חלקי. במעמד הטבילה עצמו משיבים המועמדים ”כן” על שתי שאלות מפתח. ישוע הדגיש שעל ’הכן שלנו להיות כן ועל הלא שלנו להיות לא’. משום כך, יהיה זה לתועלת כולנו אם ננתח את שתי השאלות המופנות למועמד לטבילה (מתי ה׳:37).
חרטה והקדשה
5. אילו שני צעדים בסיסיים מבליטה השאלה הראשונה המופנית למועמד לטבילה?
5 השאלה הראשונה המופנית למועמד לטבילה היא האם הוא התחרט על אורח חייו הקודם והקדיש את חייו ליהוה כדי לעשות את רצונו. שאלה זו מבליטה שני צעדים חיוניים שיש לנקוט לפני הטבילה — חרטה והקדשה.
6, 7. (א) מדוע חיוני שכל המועמדים לטבילה יגלו חרטה? (ב) אילו שינויים יש לעשות לאחר שמגלים חרטה?
6 מדוע חיוני להתחרט לפני הטבילה? השליח פאולוס מסביר: ’כולנו בעבר עסקנו בתאוותינו הבשריות’ (אפסים ב׳:3). לפני שרכשנו ידע מדויק על רצון אלוהים הלכנו בדרכו של העולם, בהתאם לערכים ולסטנדרטים שלו. חיינו היו בשליטתו של אל העולם הזה, השטן (קורינתים ב׳. ד׳:4). אך לאחר שלמדנו מהו רצון אלוהים גמרנו אומר ’לא לחיות עוד לפי תאוות בני אדם אלא לפי רצון אלוהים’ (פטרוס א׳. ד׳:2).
7 דרך חדשה זו מניבה שפע ברכות. בראש ובראשונה נפתח באמצעותה פתח לכינון יחסים יקרים עם יהוה. דוד המשיל זאת להזמנה להיכנס ’לאוהלו ולהר קודשו’ של אלוהים — זכות גדולה מאין כמוה (תהלים ט״ו:1). אין זו הזמנה פתוחה לכול. יהוה מזמין אך ורק את מי ש”הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו” (תהלים ט״ו:2). ייתכן שכדי לעמוד בדרישות הללו נידרש לערוך שינויים מסוימים — הן בהתנהגותנו והן באישיותנו, תלוי בנסיבות שהיו לנו לפני שלמדנו את האמת (קורינתים א׳. ו׳:9–11; קולוסים ג׳:5–10). המניע העומד בבסיס השינויים הללו הוא חרטה — צער מעומק הלב על אורח חיינו הקודם והחלטה נחושה להשביע את רצון יהוה. הדבר מביא לשינוי מהפכני, כלומר, לנטישת אורח החיים האנוכיי המאפיין את העולם ולהליכה בדרך חיים המשביעה את רצון אלוהים (מעשי השליחים ג׳:19).
8. כיצד אנו מקדישים את עצמנו ליהוה, ומה לזה ולטבילה?
8 חלקה השני של השאלה הראשונה המוצגת למועמדים לטבילה היא האם הם הקדישו את חייהם ליהוה ולעשיית רצונו. ההקדשה הינה שלב הכרחי לפני הטבילה. היא נעשית בתפילה, שבה אנו מבטאים את רצוננו העז להקדיש את חיינו ליהוה באמצעות המשיח (רומים י״ד:7, 8; קורינתים ב׳. ה׳:15). יהוה הופך להיות אדוננו והבעלות עלינו עוברת לידיו. בדומה לישוע אנו שמחים לעשות את רצון אלוהים (תהלים מ׳:9; אפסים ו׳:6). הבטחה כבדת משקל זו ליהוה הינה חד־פעמית. ההקדשה נעשית ביחידות, ולכן ההכרזה הפומבית ביום הטבילה היא בבחינת הודעה לכול שהקדשנו את חיינו לאבינו שבשמיים (רומים י׳:10).
9, 10. (א) מה כרוך בעשיית רצון אלוהים? (ב) מה מוכיח שאפילו הנאצים הכירו בהקדשתנו ליהוה?
9 מה כרוך בעשיית רצון אלוהים לפי דוגמתו של ישוע? ישוע אמר לתלמידיו: ”מי שרוצה לבוא אחריי, שיתכחש לעצמו וייקח את עמוד הוקעתו ויתמיד ללכת אחריי” (מתי ט״ז:24, ע״ח). כאן הוא פירט שלושה דברים שעלינו לעשות. ראשית, ’להתכחש’ לעצמנו. במילים אחרות, אנו אומרים לא לנטיות האנוכיות והלא־מושלמות שלנו ואומרים כן לעצותיו ולהדרכותיו של יהוה. שנית, ’לקחת את עמוד ההוקעה שלנו’. בימי ישוע היה עמוד הוקעה סמל לחרפה ולסבל. כמשיחיים אנו מוכנים לסבול למען הבשורה (טימותיאוס ב׳. א׳:8). הגם שהעולם אולי לועג לנו או מגנה אותנו, אנו כדוגמת ישוע ’בזים לחרפה’ ומאושרים מעצם הידיעה שאלוהים שבע רצון מאיתנו (עברים י״ב:2). ושלישית, ’להתמיד’ ללכת בדרכי ישוע (תהלים ע״ג:26; קי״ט:44; קמ״ה:2).
10 מעניין לציין שאפילו חלק מן המתנגדים מכירים בכך שעדי־יהוה מקדישים את חייהם לאלוהים ונשבעים לשרתו ללא סייג. לדוגמה, במחנה הריכוז הנאצי בוכנוולד שבגרמניה, התבקשו עדים שסירבו להתכחש לאמונתם לחתום על התצהיר הבא: ”עודני תלמיד מקרא מסור ולעולם לא אפר את שבועתי ליהוה”. אין ספק שמילים אלו מבטאות נכונה את גישתם של כל משרתי אלוהים המוקדשים והנאמנים (מעשי השליחים ה׳:32).
הזדהה כעד־יהוה
11. איזו זכות נופלת בחלקו של אדם טבול?
11 השאלה השנייה המופנית למועמד לטבילה מבררת קודם כול אם הוא מודע לכך שטבילתו מזהה אותו כעד־יהוה. לאחר טבילתו הוא הופך למשרת מוסמך הנושא את שם יהוה. זוהי זכות גדולה ואחריות כבדה. כך נפתחת בפני הטבול התוחלת לישועה נצחית, בתנאי שיישאר נאמן ליהוה (מתי כ״ד:13).
12. אילו חובות נלוות לכבוד לשאת את שם יהוה?
12 כמובן, זהו כבוד גדול לשאת את שמו של האל הכול־יכול, יהוה. הנביא מיכה אמר: ”כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלך בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד” (מיכה ד׳:5). עם זאת, לכבוד זה נלוות חובות. עלינו לעשות כל מאמץ לחיות בדרך שתסב כבוד לשם שאנו נושאים. כפי שפאולוס הזכיר למשיחיים ברומא, אם פיו ומעשיו של אדם אינם שווים אזי שם אלוהים ”מחוּלל”, כלומר יוצא לו שם רע (רומים ב׳:21–24).
13. מדוע מוטלת על משרתי יהוה המוקדשים האחריות להעיד על אלוהיהם?
13 כאשר מישהו הופך להיות אחד מעדי־יהוה, הוא גם מקבל על עצמו את האחריות להעיד על אלוהיו. יהוה קרא לעם ישראל המוקדש להיות עדיו למען יכריזו על אלוהותו הנצחית (ישעיהו מ״ג:10–12, 21). אבל הם לא עמדו באחריות זו ולבסוף איבדו כליל את חסדו של יהוה. בימינו, המשיחיים האמיתיים גאים בזכות שניתנה להם להעיד על יהוה. אנו עושים זאת מכיוון שאנחנו אוהבים אותו וחפצים לקדש את שמו. איך נחריש ביודענו את האמת אודות אבינו השמימי ומטרתו? אנו מזדהים עם השליח פאולוס אשר ציין: ”חובה מוטלת עליי. ואוי לי אם לא אבשר” (קורינתים א׳. ט׳:16).
14, 15. (א) איזה תפקיד ממלא ארגון יהוה בהתקדמותנו הרוחנית? (ב) אילו אמצעים זמינים עוזרים לנו מבחינה רוחנית?
14 השאלה השנייה גם מזכירה למועמד את אחריותו לשתף פעולה עם ארגון יהוה המודרך ברוחו. איננו משרתים את אלוהים לבדנו, ואנו זקוקים לעזרה, לתמיכה ולעידוד מצד ”האחים” כולם (פטרוס א׳. ב׳:17; קורינתים א׳. י״ב:12, 13). ארגון אלוהים ממלא תפקיד חיוני בהתקדמותנו הרוחנית. הוא מספק שפע של פרסומים מקראיים העוזרים לנו לגדול בידע מדויק, לפעול בחוכמה מול בעיות ולפתח יחסים קרובים עם אלוהים. כאֵם הדואגת שבנה יאכל אוכל מזין, כך גם ”העבד הנאמן” מגיש שפע מזון רוחני בעיתו להתקדמותנו הרוחנית (מתי כ״ד:45–47; תסלוניקים א׳. ב׳:7, 8).
15 משרתי יהוה זוכים באסיפות השבועיות להכשרה ולעידוד הנחוצים להם על מנת שישרתו כעדיו הנאמנים (עברים י׳:24, 25). בית־הספר לשירות התיאוקרטי מלמד אותנו כיצד לדבר בציבור, ואסיפת השירות מכשירה אותנו להציג את המסר שבפינו בצורה יעילה. הן באסיפות והן בלימוד אישי של הפרסומים המקראיים אנו רואים בבירור איך רוח יהוה פועלת ומכוונת את ארגונו. בעזרת האמצעים הללו המסופקים לנו באופן קבוע, מזהיר אותנו אלוהים מפני סכנות, מלמד אותנו להיות מבשרים יעילים ומסייע לנו לשמור על ערנות רוחנית (תהלים י״ט:8, 9, 12; תסלוניקים א׳. ה׳:6, 11; טימותיאוס א׳. ד׳:13).
מה עומד מאחורי ההחלטה
16. מה עומד מאחורי החלטתנו להקדיש את עצמנו ליהוה?
16 שתי השאלות המופנות למועמדים לטבילה מזכירות להם את חשיבותה של הטבילה במים ואת החובות הנלוות לה. אם כן, מה צריך לעמוד מאחורי ההחלטה להיטבל? אנו הופכים לתלמידים טבולים לא מתוך כפייה אלא מפני שיהוה ’משך’ אותנו אליו (יוחנן ו׳:44). ”האלוהים הוא אהבה”, ולאור זאת הוא שולט ביקום באהבה ולא בכפייה (יוחנן א׳. ד׳:8). אנו נמשכים ליהוה בזכות תכונותיו הטובות ובשל הדרך שבה הוא נוהג בנו. יהוה מסר את בנו יחידו למעננו, והוא מציע לנו עתיד נפלא מאין כמוהו (יוחנן ג׳:16). בעקבות זאת ניעור בנו הרצון להעניק או להקדיש לו את חיינו (משלי ג׳:9; קורינתים ב׳. ה׳:14, 15).
17. לְמה אין אנו מקדישים את עצמנו?
17 איננו מקדישים את עצמנו לאידיאל או לפעילות כלשהם, אלא ליהוה. המלאכה שיטיל אלוהים על משרתיו אומנם תשתנה, אבל הם תמיד יהיו מוקדשים לו. למשל, מה שביקש אלוהים מאברהם היה שונה בתכלית ממה שביקש מירמיהו (בראשית י״ג:17, 18; ירמיהו א׳:6, 7). למרות זאת, שניהם מילאו את התפקיד המסוים שהטיל עליהם אלוהים, מכיוון שאהבו את יהוה ורצו בכל מאודם לעשות את רצונו בנאמנות. בעת קץ זו, כל תלמידיו הטבולים של המשיח עושים מאמץ למלא את הצו של ישוע להכריז את בשורת המלכות ולעשות תלמידים (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). ביצוע מלאכה זו בלב שלם היא דרך מצוינת להראות לאבינו השמימי שאנו אוהבים אותו ומוקדשים לו באמת ובתמים (יוחנן א׳. ה׳:3).
18, 19. (א) מה אנו מכריזים למעשה בטבילתנו? (ב) על מה נדבר במאמר הבא?
18 אין ספק שהטבילה פותחת פתח לברכות רבות, אבל אין זה צעד שיש לנקוט בקלות ראש (לוקס י״ד:26–33). הטבילה היא ביטוי לעמדה נחושה המקבלת עדיפות עליונה מעל לכל מחויבות אחרת (לוקס ט׳:62). בטבילתנו אנו למעשה מכריזים פומבית ”כי זה אלוהים אלוהינו עולם ועד. הוא יְנַהֲגֵנו על מוּת”, כלומר עד מותנו (תהלים מ״ח:15).
19 המאמר הבא ינתח שאלות נוספות הקשורות לטבילה. היש סיבות מוצקות להימנע מטבילה? האם הגיל משחק תפקיד? כיצד הכול יכולים לתרום לאווירה מכובדת במעמד הטבילה?
התוכל להסביר?
• מדוע כל משיחי צריך להתחרט לפני הטבילה?
• מה כרוך בהקדשה לאלוהים?
• אילו חובות נלוות לכבוד לשאת את שם יהוה?
• מה צריך לעמוד מאחורי החלטתנו להיטבל?
[תיבה/תמונה בעמוד 22]
שתי השאלות המופנות למועמד לטבילה
האם התחרטת על חטאיך על סמך קורבנו של ישוע המשיח והקדשת את חייך ליהוה ולעשיית רצונו?
האם אתה מודע לכך שהקדשתך וטבילתך מזהות אותך כעד־יהוה המשתייך לארגון אלוהים המודרך ברוח הקודש?
[תמונה בעמוד 23]
הקדשה הינה הבטחה כבדת משקל לאלוהים הנעשית בתפילה
[תמונה בעמוד 25]
פעילות ההטפה שלנו מוכיחה שהקדשנו את עצמנו לאלוהים