מה עליך לעשות כדי להיטבל?
”מה ימנע אותי מהיטבל?” (מעשי השליחים ח׳:36)
1, 2. כיצד פתח פיליפוס בשיחה עם השר האתיופי, ומניין לנו שאיש זה התעניין בדברים רוחניים?
שנה או שנתיים לאחר מות ישוע, נסע פקיד ממשל בדרך היורדת מירושלים לעזה. ציפתה לו נסיעה מפרכת במרכבתו, אולי לאורך 500,1 קילומטר. אדם מאמין זה עשה את כל הדרך מאתיופיה לירושלים במטרה לעבוד את יהוה. במסעו הארוך חזרה, ניצל בתבונה את זמנו וקרא בדברו של אלוהים — עדות לאמונתו הרבה של האיש. יהוה שם לב אל האיש הישר, ובאמצעות מלאך הורה לתלמיד פיליפוס לבשר לו (מעשי השליחים ח׳:26–28).
2 לפיליפוס היה קל לפתוח בשיחה משום שכמנהג הימים ההם קרא השר האתיופי בקול רם. פיליפוס שמע שהוא קורא ממגילת ישעיהו. התעניינותו ניעורה בעקבות שאלה פשוטה אחת ששאל אותו פיליפוס: ”האם אתה מבין מה שאתה קורא?” שאלה זו הובילה לשיחה על ישעיהו נ״ג:7, 8. לבסוף פיליפוס ”בישר לו את ישוע” (מעשי השליחים ח׳:29–35).
3, 4. (א) מדוע הטביל פיליפוס את האיש האתיופי ללא דיחוי? (ב) באילו שאלות נדון כעת?
3 בתוך זמן קצר הבין האיש האתיופי מה תפקידו של ישוע במטרת אלוהים והכיר בצורך להיות תלמיד טבול של המשיח. ”מה ימנע אותי מהיטבל?” שאל את פיליפוס בראותו מקווה מים מתאים. כמובן, היו אלו נסיבות מיוחדות. מדובר היה באיש אמונה גֵר, שכבר עבד את אלוהים. קרוב לוודאי שאילולא נטבל בו במקום היה עליו להמתין זמן רב בטרם תהיה לו הזדמנות נוספת לעשות כן. חשוב מכך, איש זה הבין מה אלוהים דורש ממנו, ורצה לעמוד בדרישותיו בלב שלם. פיליפוס נענה בשמחה לבקשתו. האיש האתיופי נטבל ו”נסע לדרכו שמח”. קרוב לוודאי שהפך למבשר נלהב במולדתו (מעשי השליחים ח׳:36–39).
4 הקדשה וטבילה אינן צעדים שיש לנקוט בקלות ראש או בפזיזות, אך דוגמתו של השר האתיופי ממחישה שהיו מקרים שאנשים נטבלו זמן קצר לאחר שנחשפו לאמת שבדבר־אלוהים.a היות שכך ראוי לשקול את השאלות הבאות: איזו הכנה נדרשת לפני הטבילה? עד כמה הגיל משחק תפקיד? עד לאיזו מידה צריכים להתקדם מבחינה רוחנית לפני הטבילה? והחשוב מכול, מדוע יהוה דורש ממשרתיו לנקוט בצעד זה?
הסכם רציני
5, 6. (א) מה עשה עם אלוהים בתגובה לאהבת יהוה? (ב) מאילו יחסים קרובים עם אלוהים ניתן ליהנות לאחר הטבילה?
5 לאחר שהוציא את בני ישראל ממצרים, הביע יהוה את נכונותו לאמץ אותם כעם ”סגולה” ולאהוב אותם ולהגן עליהם וכן גם להעניק להם מעמד של ”גוי קדוש”. אך כדי לזכות באותן ברכות היה על העם לנקוט צעדים מוחשיים בתגובה לאהבת אלוהים. וכך עשו. הם הסכימו לעשות ”כל אשר דיבר יהוה” ובאו עימו בברית (שמות י״ט:4–9). במאה הראשונה ציווה ישוע על הנוהים אחריו לעשות תלמידים מאנשי כל העמים, ומי שקיבלו את תורתו נטבלו. יחסים טובים עם אלוהים היו מותנים באמונה בישוע המשיח ובטבילה שבאה בעקבותיה (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח; מעשי השליחים ב׳:38, 41).
6 תיאורים מקראיים אלה ממחישים שיהוה מברך את מי שמקבלים על עצמם את המחויבות הרצינית לשרתו ועומדים בה. הקדשה וטבילה הן מבחינתנו צעדים חיוניים המובילים לברכת יהוה. אנו נחושים ללכת בדרכיו ולבקש את הדרכתו (תהלים מ״ח:15). בעקבות זאת, יהוה מחזיק כביכול את ידנו ומוליך אותנו בדרך הנכונה (תהלים ע״ג:23; ישעיהו ל׳:21; מ״א:10, 13).
7. מדוע ההקדשה והטבילה חייבות להיות החלטה אישית?
7 מה שצריך לעמוד מאחורי ההחלטה לנקוט בצעדים אלה הוא אהבה ליהוה ורצון עז לשרתו. איש אינו צריך להיטבל רק משום שמישהו אמר לו שהוא כבר לומד מספיק זמן או משום שחבריו כבר נטבלו. טבעי שהורים ואחים בוגרים אחרים יעודדו את האדם לחשוב על הקדשה וטבילה. השליח פטרוס האיץ במי ששמעו אותו בחג השבועות ’להיטבל’ (מעשי השליחים ב׳:38). עם זאת, הקדשתנו היא עניין אישי ואין מי שיכול לעשות זאת במקומנו. ההחלטה לעשות את רצון אלוהים חייבת להיות החלטה אישית (תהלים מ׳:9).
הכנה מספקת לטבילה
8, 9. (א) מדוע טבילת תינוקות אינה מקובלת מבחינה מקראית? (ב) עד לאיזו מידה צריכים הצעירים להתקדם לפני הטבילה ?
8 האם ילדים מסוגלים להחליט החלטה שקולה ומעמיקה? המקרא אינו מציין באיזה גיל חובה להיטבל. ואולם, ברור שתינוקות אינם יכולים להפוך למאמינים, לגלות אמונה בפועל או להקדיש את עצמם לאלוהים (מעשי השליחים ח׳:12). בהתייחסו למשיחיים בני המאה הראשונה, כתב ההיסטוריון אוגוסטוס ניאנדר בספרו ההיסטוריה הכללית של הדת הנוצרית והכנסייה (General History of the Christian Religion and Church): ”בתחילה נטבלו רק מבוגרים משום שעל־פי התפיסה שרווחה דאז קיימת זיקה ישירה בין טבילה לאמונה”.
9 יש בני נוער שגם בגיל צעיר יחסית מפתחים מידה מסוימת של רוחניות, ואילו לאחרים נדרש זמן רב יותר. לפני שצעיר נטבל עליו לפתח יחסים אישיים עם יהוה, לרכוש הבנה מדויקת בנוגע לעיקרי המקרא ולתפוס בבירור מה כרוך בהקדשה, כפי שנדרש ממבוגרים.
10. אילו שלבים חייבים לבוא לפני ההקדשה והטבילה?
10 ישוע הורה לתלמידיו ללמד את החדשים את כל מה שציווה עליהם (מתי כ״ח:20). לפיכך החדשים צריכים תחילה לרכוש ידע מדויק על האמת, ידע אשר יעזור להם לפתח אמונה ביהוה ובדברו (רומים י׳:17; טימותיאוס א׳. ב׳:4; עברים י״א:6). עם הזמן, האמת המקראית חודרת ללבו של האדם ומניעה אותו להתחרט ולשוב מדרך חייו הקודמת (מעשי השליחים ג׳:19). ולבסוף, האדם מגיע לנקודה שבה הוא רוצה להקדיש את עצמו ליהוה ולהיטבל, כמצוות ישוע.
11. מדוע חשוב שנשתתף בקביעות בהכרזת הבשורה לפני הטבילה?
11 צעד חשוב נוסף לקראת הטבילה הוא הכרזת בשורת המלכות. זוהי המלאכה החשובה מכול שאלוהים מבקש ממשרתיו לבצע באחרית ימים זו (מתי כ״ד:14). מבשרים לא־טבולים נהנים לשוחח על אמונתם עם אחרים. מלאכת הבישור גם מכשירה אותם להיות מבשרים קבועים ונלהבים לאחר טבילתם (רומים י׳:9, 10, 14, 15).
מה מונע בעדך מלהיטבל?
12. מאילו סיבות יש הנמנעים מלהיטבל?
12 יש שאינם נטבלים מפני שאין הם רוצים לשאת באחריות הנלווית לכך. הם מבינים שעל מנת לעמוד בסטנדרטים של יהוה עליהם לערוך שינויים משמעותיים בחייהם. ייתכן שהם חוששים שיתקשו לחיות לפי דרישות אלוהים אחרי הטבילה. יש שאומרים: ”אולי יום אחד אחטא וינדו אותי מהקהילה”.
13. מה מנע מכמה בימי ישוע מלהיות תלמידיו?
13 בימי ישוע היו שהרשו לעניינים אישיים ולקשרי משפחה למנוע בעדם מלהפוך לתלמידיו. אחד מן הסופרים הצהיר שהוא ילך אחרי ישוע לכל מקום שילך. אך ישוע ציין שלעתים תכופות אין לו אפילו מקום להניח את ראשו. כשהזמין ישוע אדם אחר להיות תלמידו, אמר האיש שעליו קודם כול ”לקבור” את אביו. נראה שהעדיף להישאר בבית עד אחרי מות אביו במקום ללכת אחרי ישוע ולדאוג לאחריות משפחתית זו בעת הצורך. אדם שלישי אמר שקודם כול ’ייפרד’ מבני משפחתו ורק אחר כך ילך אחרי ישוע. ישוע תיאר את הדחיינות הזו כהפניית ’המבט לאחור’. מי שרוצה לדחות דברים ימצא תמיד צידוקים להתחמק מאחריותו המשיחית (לוקס ט׳:57–62).
14. (א) כיצד הגיבו פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן כאשר ישוע הזמינם להיות דייגי אדם? (ב) מדוע עלינו לקבל ללא היסוס את עולו של ישוע?
14 דוגמתם של פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן שונה בתכלית. המקרא מספר שכשישוע הזמינם ללכת אחריו ולהפוך לדייגי אדם, ”מייד עזבו את הרשתות והלכו אחריו” (מתי ד׳:19–22). כיוון שהחלטתם התקבלה ללא היסוס, חוו הם את מה שישוע אמר להם מאוחר יותר: ”קחו עליכם את עולי ולימדו ממני, כי עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם, כי עולי נעים וקל משאי” (מתי י״א:29, 30). הטבילה אומנם כרוכה באחריות שניתן להמשילה לעול, אולם ישוע מבטיח לנו שעולו נעים, קל לנשיאה ומהווה מקור רענון רב.
15. כיצד דוגמתם של משה וירמיהו מלמדת שאנו יכולים לסמוך על אלוהים שיתמוך בנו?
15 יש שחשים שהם אינם מסוגלים לעמוד באחריות זו, ואין זה דבר יוצא דופן. גם משה וירמיהו חשו בתחילה שאין הם כשירים לעמוד במשימות שהטיל עליהם יהוה (שמות ג׳:11; ירמיהו א׳:6). כיצד חיזק אותם אלוהים? ”אהיה עימך”, אמר למשה. ”איתך אני להצילך”, הבטיח לירמיהו (שמות ג׳:12; ירמיהו א׳:8). גם אנו יכולים לסמוך על אלוהים שיתמוך בנו. אהבה לאלוהים וביטחון בו יעזרו לנו להתגבר על ספקות בשאלה אם נצליח לעמוד בהקדשתנו אם לאו. ”אין פחד באהבה”, כתב השליח יוחנן, ”אדרבא, האהבה השלמה מגרשת את הפחד” (יוחנן א׳. ד׳:18). ילד קטן חושש ללכת לבדו אבל יש לו ביטחון כאשר הוא צועד יד ביד עם אביו. בדומה לכך, אם נבטח ביהוה בכל לבנו ונתהלך לצידו, הוא מבטיח ’ליישר את אורחותינו’ (משלי ג׳:5, 6).
אירוע מכובד
16. מדוע הטבילה כרוכה בשיקוע כל הגוף במים?
16 לפני הטבילה מוגש על־פי־רוב נאום מקראי המסביר את חשיבותה של הטבילה המשיחית. בסיום הנאום מתבקשים המועמדים לטבילה לענות על שתי השאלות כדי להכריז בפומבי על אמונתם (רומים י׳:10; ראה מסגרת בעמוד 22). לאחר מכן המועמדים נטבלים במים, על־פי הדוגמה שהציב ישוע עצמו. המקרא מראה כי לאחר שנטבל ישוע, הוא ”עלה מן המים” (מתי ג׳:16; מרקוס א׳:10). ברור אפוא שיוחנן המטביל שיקע את כל גופו של ישוע במים.b שיקוע הגוף כולו במים הוא סמל הולם לשינוי הדרמטי שאנו מחוללים בחיינו — אנו מתים באופן סמלי ביחס לדרך חיינו הקודמת וקמים לחיים חדשים בשירות אלוהים.
17. כיצד הן המועמדים לטבילה והן הנוכחים תורמים לכבודו של האירוע?
17 הטבילה היא אירוע רציני ומשמח כאחד. המקרא מציין שישוע התפלל כאשר יוחנן הטביל אותו בירדן (לוקס ג׳:21, 22). בהתאם לכך, גם על המועמדים לטבילה כיום לנהוג בכבוד כיאה למעמד. אם המקרא מאיץ בנו להתלבש בצניעות בחיי היום יום, על אחת כמה וכמה עלינו לנהוג כך ביום טבילתנו! (טימותיאוס א׳. ב׳:9) הנוכחים יכבדו את המעמד על־ידי כך שיקשיבו קשב רב לנאום הטבילה ויתנהגו בצורה ראויה ומסודרת בטבילה עצמה (קורינתים א׳. י״ד:40).
הברכות שמהן נהנים תלמידים טבולים
18, 19. אילו זכויות וברכות מביאה הטבילה בכנפיה?
18 ברגע שאנו מקדישים את עצמנו לאלוהים ונטבלים אנו הופכים להיות חלק ממשפחה מיוחדת. ראשית, יהוה הופך להיות אבינו וידידנו. היינו זרים לאלוהים לפני הטבילה ועתה אנו ביחסי שלום עימו (קורינתים ב׳. ה׳:19; קולוסים א׳:20). דרך קורבנו של המשיח התקרבנו לאלוהים והוא התקרב אלינו (יעקב ד׳:8). הנביא מלאכי מתאר כיצד יהוה שם לב ומקשיב למי שנושאים את שמו, והוא כותב את שמם בספר זיכרון. ”והיו לי”, אומר אלוהים, ”וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו” (מלאכי ג׳:16–18).
19 באמצעות הטבילה אנו הופכים להיות חלק מאגודת אחים בינלאומית. השליח פטרוס רצה לדעת אילו ברכות יהיו מנת חלקם של תלמידי המשיח בתמורה להקרבות שלהם, וישוע הבטיח: ”כל מי שעזב בתים או אחים ואחיות או אב ואם או אישה או בנים או שדות למען שמי — יקבל פי מאה ויירש חיי עולם” (מתי י״ט:29). כעבור שנים כתב פטרוס שאגודת ”האחים” פרושה ברחבי ה”עולם”. פטרוס זכה אישית לתמיכה ולברכות תודות לאגודת האחים האוהבת וגם אנו יכולים ליהנות מכך (פטרוס א׳. ב׳:17; ה׳:9).
20. איזה עתיד מבורך אוצרת בחובה הטבילה?
20 זאת ועוד, ישוע אמר כי מי שילך אחריו ”יירש חיי עולם”. ההקדשה והטבילה אוצרות בחובן את התוחלת להשיג ”את החיים האמיתיים” — חיי נצח בעולם החדש שיכונן אלוהים (טימותיאוס א׳. ו׳:19). הנוכל להניח יסוד טוב יותר לעתיד עבורנו ועבור משפחתנו? עתיד מבורך זה יאפשר לנו ’ללכת בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד’ (מיכה ד׳:5).
[הערות שוליים]
a גם שלושת אלפי היהודים והגרים שהאזינו לנאומו של פטרוס בחג השבועות נטבלו ללא דיחוי. כמובן, בדומה לסריס האתיופי, הם כבר הכירו את ההדרכות והעקרונות הבסיסיים שבדבר־אלוהים (מעשי השליחים ב׳:37–41).
b לפי המילון הפרשני למילים בברית החדשה מאת וַין, המילה היוונית המתורגמת במקרא ל’טבילה’ משמעה ”שיקוע כל הגוף במים ועלייה מהם”.
התוכל להסביר?
• מה עלינו לעשות בתגובה לאהבת יהוה, ומדוע?
• עד לאיזו מידה צריכים להתקדם מבחינה רוחנית לפני הטבילה?
• מדוע אל לנו להרשות לפחד מפני כישלון או לחוסר רצון ליטול אחריות למנוע בעדנו מלהיטבל?
• מאילו ברכות מיוחדות נהנים תלמידיו של ישוע המשיח?
[תמונה בעמוד 26]
”מה ימנע אותי מהיטבל?”
[תמונות בעמוד 29]
הטבילה היא אירוע רציני ומשמח כאחד