”אני איתכם”
”ויאמר... מלאך יהוה: ... ’”אני איתכם”, נאום יהוה’” (חגי א׳:13).
1. על אילו הקבלות נבואיות לימינו דיבר ישוע?
תקופתנו היא תקופה מכרעת בהיסטוריה. על סמך התגשמות נבואות המקרא, אנו מצויים מאז 1914 ב”יום האדון” (ההתגלות א׳:10). ודאי חקרת את הנושא, והיטב ידוע לך שישוע השווה את ”ימי בן האדם” במעמדו כמלך ל”ימי נוח” ול”ימי לוט” (לוקס י״ז:26, 28). המקרא מלמד אפוא שהיו בימים ההם הקבלות נבואיות לימינו. עם זאת, קיימת תקופה מקבילה נוספת הראויה לדיון מעמיק.
2. איזה תפקיד הטיל יהוה על חגי וזכריה?
2 נבחן את המצב ששרר בימי הנביאים חגי וזכריה. איזה מסר היה בפיהם של נביאים נאמנים אלה, שניתן לייחסו מפורשות למשרתי יהוה בימינו? חגי וזכריה היו ’מלאכי יהוה’, כלומר שליחיו, והם נשלחו אל היהודים אחרי שובם מגלות בבל. תפקידם היה לחזק את ידי היהודים ולהבטיח להם שאלוהים יתמוך בהם בקימום בית המקדש (חגי א׳:13; זכריה ד׳:8, 9). הספרים שכתבו חגי וזכריה אומנם קצרים, אך הם חלק מ”כל הכתוב [אשר] נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, [ו]לחינוך במעגלי צדק” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16).
נבואות הראויות לתשומת לבנו
3, 4. מדוע המסרים שמסרו חגי וזכריה ראויים לתשומת לבנו?
3 אין ספק שהמסר שנשאו חגי וזכריה הועיל ליהודים בזמנו, ונבואותיהם התגשמו בימים ההם. מניין לנו הביטחון ששני ספרים אלה ראויים לתשומת לבנו כיום? רמז לכך אנו מוצאים בעברים י״ב:26–29. שם מצטט השליח פאולוס את הכתוב בחגי ב׳:6 שלפיו אלוהים ”מרעיש את השמיים ואת הארץ”. ההרעשה תביא בסופו של דבר ל’הפיכת כיסא ממלכות ולהשמדת חוזק ממלכות הגויים’ (חגי ב׳:22).
4 בציטטה מחגי הבהיר פאולוס מה יעלה בגורלן של ”ממלכות הגויים” והדגיש את עליונותה של המלכות שיקבלו המשיחיים המשוחים, מלכות אשר לא תימוט (עברים י״ב:28). ניכר בבירור שבזמן כתיבת ספר אל העברים במאה הראשונה, הצביעו נבואות חגי וזכריה על תקופה שעוד הייתה צפונה בחיק העתיד. עדיין נותרו עלי אדמות שארית מן המשוחים, הצפויים לרשת את המלכות עם ישוע. מכאן שיש לנבואות חגי וזכריה חשיבות בימינו.
5, 6. מה היה הרקע לשירותם של חגי וזכריה?
5 ספר עזרא מספק את הרקע ההיסטורי. לאחר ששבו היהודים מגלות בבל ב־537 לפה״ס, ניצחו המושל זרובבל והכהן הגדול יהושע (או ישוע) על מלאכת הנחת יסודות בית המקדש החדש. היה זה בשנת 536 לפה״ס (עזרא ג׳:8–13; ה׳:1). בעקבות זאת שמחו הכול שמחה רבה. והנה בתוך זמן קצר נתקפו היהודים אימה. על־פי עזרא ד׳:4, אנשי ”עם הארץ” נהפכו להם לאויבים והיו ”מרפים ידי עם יהודה ומבַהֲלים אותם לבנות”. גורמים עוינים אלה, ובייחוד השומרונים, העלילו על היהודים עלילות שווא, ושכנעו את מלך פרס להטיל איסור על מלאכת בניית המקדש (עזרא ד׳:10–21).
6 ההתלהבות הראשונית סביב בניית ההיכל דעכה, והיהודים פנו לעיסוקיהם האישיים. אך בשנת 520 לפה״ס, 16 שנה אחרי הנחת היסודות, הקים יהוה את חגי וזכריה כדי לעורר את העם לשוב ולבנות את המקדש (חגי א׳:1; זכריה א׳:1). חדורי מרץ ממסריהם של שליחי אלוהים, ועל סמך ראיות ברורות לכך שאלוהים איתם, חידשו היהודים את המלאכה והשלימו את הקמת בית המקדש ב־515 לפה״ס (עזרא ו׳:14, 15).
7. מהי ההקבלה בין ימי הנביאים חגי וזכריה לבין ימינו?
7 האם אתה מבין איזו משמעות נושאים האירועים הללו עבורנו? מוטלת עלינו המלאכה להכריז את ’בשורת המלכות’ (מתי כ״ד:14). פעילות זו הודגשה במיוחד אחרי מלחמת העולם הראשונה. כפי שהיהודים הקדומים שוחררו מן השבי הבבלי, שוחרר עם יהוה בן זמננו משביו בבבל הגדולה, המעצמה העולמית של דתות הכזב. משוחי אלוהים נרתמו למלאכת הבישור וההוראה במלוא המרץ וכיוונו את השומעים אל עבודת אלוהים האמיתית. פעילות זו נמשכת עד עצם היום הזה, אף בקנה מידה גדול יותר, וייתכן שגם אתה נוטל בה חלק. זו העת לבצע את המלאכה, משום שקץ הסדר העולמי המרושע הזה ממשמש ובא! מלאכה זו שהטיל עלינו אלוהים חייבת להימשך עד אשר יתערב יהוה בענייני האדם ב”צרה הגדולה” (מתי כ״ד:21). בעקבותיה יימחה הרֶשע ועבודת האל האמיתית תפרח במלואה עלי אדמות.
8. מניין לנו הביטחון שאלוהים תומך בפעילותנו?
8 כפי שעולה מנבואות חגי וזכריה, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה יתמוך בנו ויברך אותנו כל עוד נבצע את הפעילות בלב ונפש. חרף מאמצים מצד גורמים שונים לדכא את משרתי אלוהים או להוציא אל מחוץ לחוק את פעילותם, שום ממשלה לא הצליחה לעצור את התקדמותה של מלאכת ההטפה. חשוב על ההתרחבות שחלה, בברכת יהוה, בפעילות למען המלכות במהלך עשרות השנים שחלפו מאז מלחמת העולם הראשונה ועד לימינו אנו. אך עוד מלאכה רבה לפנינו.
9. לאיזה מצב ששרר בימי קדם עלינו לתת את הדעת, ומדוע?
9 מה יש בנבואות חגי וזכריה כדי להמריץ אותנו ביתר שאת להישמע למצוות אלוהים לבשר וללמד? הבה נבחן מספר לקחים שניתן להפיק משני ספרים אלה. לדוגמה, שים לב לכמה פרטים בהקשר לעבודות בניין המקדש שהיה על שבי ציון לבצע. כאמור, היהודים ששבו מבבל ירושליימה לא התמידו בעבודות הבנייה. לאחר שהניחו את היסודות, האטו את הקצב. איזו השקפה מוטעית התפתחה בקרבם? ומה נוכל ללמוד מכך?
לאמץ השקפה נכונה
10. איזו השקפה מוטעית פיתחו היהודים, ומה הייתה התוצאה?
10 שבי ציון אמרו: ”לא עת בוא”, כלומר, זה לא הזמן המתאים (חגי א׳:2). כשהחלו בבניית המקדש והניחו את היסודות ב־536 לפה״ס, הם לא אמרו ”לא עת בוא”. אך עד מהרה הרשו להתנגדות עמי הסביבה ולהפרעות מצד הממשל לתת בהם את אותותיהן. היהודים החלו לשים דגש רב יותר על בתיהם ועל נוחותם האישית. להבלטת הניגוד בין בתיהם הפרטיים הספונים בעץ איכותי לבין המקדש שטרם הושלמה בנייתו, שאל יהוה: ”העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים, והבית הזה חָרֵב?” (חגי א׳:4).
11. מדוע ראה יהוה לנחוץ לתקן את היהודים בימי חגי?
11 סולם העדיפויות של היהודים השתנה. במקום לתת עדיפות עליונה למימוש מטרת יהוה שבית המקדש ייבנה, היו בני עם אלוהים מרוכזים בעצמם ובבתיהם. העבודה על בניין בית אלוהים הוזנחה. יהוה קרא ליהודים בחגי א׳:5 ’לשים לבבם על דרכיהם’. הוא למעשה ביקש מהם לעצור לרגע ולנתח את מה שהם עושים כדי לראות איזה נזק נגרם להם מכך שבניית בית המקדש אינה עומדת בראש מעייניהם.
12, 13. כיצד מתואר מצבם של היהודים בחגי א׳:6, ומה משמעות הכתוב בפסוק זה?
12 אתה ודאי יכול לתאר לעצמך שסולם העדיפויות המשובש של היהודים פגע בהם אישית. שים לב מה ראה אלוהים ככתוב בחגי א׳:6: ”זְרעתם הרבה והבֵא מעט, אָכול ואין לשובעה, שָתו ואין לשוכרה, לָבוש ואין לְחוֹם לו, והמשׂתכר משׂתכר אל צרור נקוּב”.
13 היהודים חיו בארץ שהעניק להם אלוהים, אך תנובת האדמה לא הייתה כמצופה. יהוה מנע מהם את ברכתו, כפי שהזהיר מראש (דברים כ״ח:38–48). בלא תמיכתו זרעו היהודים הרבה וקצרו מעט, ולא היה להם מספיק אוכל לשובעה. בהיעדר ברכתו לא היו להם בגדים חמים. נדמה היה שהכסף שהרוויחו מוכנס לצרור נקוב, ואינו מצמיח תועלת למשׂתכר. ומה פשר המילים: ”שָתוֹ ואין לשוכרה”? אין להבין מכך ששכרות היא סימן לברכת אלוהים; שכרות היא דבר פסול בעיניו (שמואל א׳. כ״ה:36; משלי כ״ג:29–35). מילים אלו באות להדגיש שאלוהים לא בירך את היהודים. הם הפיקו יין בכמויות מוגבלות ולא היה די בו כדי להגיע לשכרות.
14, 15. מה הלקח שאנו לומדים מחגי א׳:6?
14 הלקח שעלינו ללמוד מכל הנאמר לעיל אינו קשור לעיצוב הבית או לקישוטו. זמן רב לפני גלות בבל, גער הנביא עמוס בעשירי ישראל על ”בתי השן” שלהם ועל כך ש’שכבו על מיטות שן’ (עמוס ג׳:15; ו׳:4). בתי הפאר והרהיטים המעוטרים בשלל קישוטים לא שרדו לאורך זמן, אלא נבזזו בידי הכובשים. אך בחלוף השנים, אחרי 70 שנות גלות, הסתבר שרבים מעם אלוהים לא למדו מכך דבר. האם אנו נפיק את הלקחים? כדאי שכל אחד ישאל את עצמו: ’עם יד על הלב, עד כמה אני משקיע בבית ובעיצובו? מה לגבי תוכניות לרכישת השכלה נוספת לקידום הקריירה, תוכניות שיגזלו ממני זמן רב למשך שנים וידחקו לקרן זווית עניינים חשובים בחיי הרוחניים?’ (לוקס י״ב:20, 21; טימותיאוס א׳. ו׳:17–19).
15 הכתוב בחגי א׳:6 מדגיש בפנינו את הצורך בברכת אלוהים. אותם יהודים קדומים איבדו את ברכתו, והדבר היה בעוכריהם. לא משנה אם אנו עשירים או עניים מבחינה חומרית, אם לא תשרה עלינו ברכת יהוה, יפעל הדבר לרעתנו מבחינה רוחנית (מתי כ״ה:34–40; קורינתים ב׳. ט׳:8–12). אך כיצד נוכל לזכות לברכתו?
יהוה עוזר לנו באמצעות רוחו
16–18. מה הייתה משמעות הכתוב בזכריה ד׳:6 בימי קדם?
16 זכריה שניבא לצד חגי הדגיש את האמצעי שדרכו המריץ יהוה לפעולה ובירך את חסידיו בימים ההם. מדבריו עולה כיצד הוא יברך גם אותנו. הכתוב מוסר: ”’לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי’, אמר יהוה צבאות” (זכריה ד׳:6). סביר להניח שלא פעם שמעת את הפסוק הזה מצוטט. איזו משמעות הייתה לו עבור היהודים בימי חגי וזכריה, ומה חשיבותו לגבינו?
17 יש לזכור שהמסרים שמסרו חגי וזכריה ברוח אלוהים חוללו פלאות באותם ימים. הם הפיחו ביהודים הנאמנים רוח חיים. חגי החל לנבא בחודש השישי בשנת 520 לפה״ס. זכריה החל לנבא בחודש השמיני באותה שנה (זכריה א׳:1). כפי שמתברר מחגי ב׳:18, העבודות על יסודות המקדש חודשו במלוא התנופה בחודש התשיעי. היהודים ניעורו לפעולה ושמעו בקול יהוה מתוך ביטחון מלא שהוא יתמוך בהם. הכתוב בזכריה ד׳:6 קשור לתמיכה שהעניק להם אלוהים.
18 בשוב היהודים למולדתם ב־537 לפה״ס לא היה להם חיל או כוחות צבא. למרות זאת, יהוה הגן עליהם והדריך אותם במסע מבבל. כמו כן, הייתה זו רוחו שכיוונה את מהלך העניינים כשהחלו זמן קצר לאחר מכן בבניית המקדש. ברגע שהתגייסו שוב למלאכה בלב ונפש, הוא תמך בהם באמצעות רוח קודשו.
19. על איזו השפעה חזקה גברה רוח אלוהים?
19 בעזרת סדרה של שמונה חזונות, הובטח לזכריה שיהוה יהיה עם עמו בתנאי שיעשו עבודתם נאמנה עד השלמת בית המקדש. החזון הרביעי, המופיע בפרק ג׳, מראה שהשטן היה פעיל בניסיונות לסכל את מאמצי היהודים להשלמת בניין המקדש (זכריה ג׳:1). ברור שהשטן לא רצה לראות את יהושע הכהן הגדול מבצע את עבודתו למען העם במקדש החדש. על אף כל מה שעשה השטן כדי להפריע ליהודים לבנות את ההיכל, מילאה רוח יהוה תפקיד מרכזי בהסרת המכשולים וחיזקה את ידיהם להמשיך הלאה עד שהושלמה בניית המקדש.
20. כיצד עזרה רוח הקודש ליהודים למלא אחר רצון אלוהים?
20 נדמה היה שפקידי הממשל שהטילו איסור על עבודות הבנייה, הציבו מכשול בלתי עביר. אך יהוה הבטיח ש”הר” זה יוסר ויהפוך ל”מישור” (זכריה ד׳:7). וכך אכן קרה! המלך דריווש ה־1 חקר בנושא וגילה את הצו שהוציא כורש המתיר ליהודים לשוב ולבנות את בית המקדש. בעקבות זאת ביטל דריווש את האיסור וקבע שיינתן ליהודים כסף מאוצר בית המלך כדי לסייע להם בהוצאות הבנייה. איזה מהפך מדהים! האם לרוח אלוהים הייתה יד בדבר! אין ספק שכן. בית המקדש הושלם ב־515 לפה״ס, בשנה השישית למלכות דריווש ה־1 (עזרא ו׳:1, 15).
21. (א) כיצד אלוהים ’הרעיש את כל הגויים’ בימי קדם, וכיצד יצאו מהם אנשי ’החמדה’? (ב) כיצד מתגשמת הנבואה בימינו?
21 בחגי ב׳:5 הזכיר הנביא ליהודים את הברית שכרת איתם אלוהים בהר סיני. במעמד ההוא ’נחרד [רעד] כל ההר מאוד’ (שמות י״ט:18). בימי חגי וזכריה עמד יהוה לגרום להרעשה נוספת כמתואר בשפה הציורית שבפסוקים 6 ו־7. יתחוללו זעזועים באימפריה הפרסית, אבל בניית המקדש תימשך עד להשלמתו. בסופו של דבר, אנשי ’חמדה’ מקרב כל הגויים ייתנו כבוד לאלוהים יחד עם היהודים בבית המקדש. בימינו, בקנה מידה גדול יותר, אלוהים ’מרעיש את הגויים’ באמצעות הכרזת הבשורה, ואנשי ”חמדת כל הגויים” באים לעבוד את אלוהים לצד השארית המשוחה. המשוחים וחברי הצאן האחרות ממלאים את בית יהוה כבוד. עובדי אל אמיתיים אלה מחכים באמונה ליום שבו יהוה ’ירעיש את השמיים ואת הארץ’ במובן נוסף. מטרתו תהיה להפוך את ממלכות הגויים ולכלות את כוחן (חגי ב׳:22).
22. איזו ’הרעשה’ עוברת על הגויים, מה הן תוצאותיה ומה צופן העתיד?
22 אנו מודעים לתהפוכות החלות בגורמים שונים המסומלים על־ידי ’השמיים והארץ והים והחָרָבָה’. ראשית, השטן ושדיו הושלכו אל תחומי כדור־הארץ (ההתגלות י״ב:7–12). שנית, פעילות הבישור שבראשה עומדים משוחי אלוהים, בהחלט מרעישה ומזעזעת את הגורמים בחברה האנושית של עולמנו (ההתגלות י״א:18). חרף זאת, ”המון רב” מחמדת כל הגויים מצטרף לישראל הרוחני בעבודת יהוה (ההתגלות ז׳:9, 10). אנשי ההמון הרב מבשרים לצד המשיחיים המשוחים את הבשורה הטובה, שבקרוב ירעיש אלוהים את הגויים בהר מגידון. אירוע זה יסלול את הדרך לכך שעבודת אלוהים האמיתית תבוא לכלל שלמות על פני כל תבל.
האם אתה זוכר?
• מתי ובאילו נסיבות שירתו חגי וזכריה?
• כיצד תוכל לפעול על־פי המסר שמסרו חגי וזכריה?
• מדוע לדעתך ניתן לשאוב עידוד מהכתוב בזכריה ד׳:6?
[תמונות בעמוד 20]
הספרים חגי וזכריה מבטיחים לנו שאלוהים איתנו
[תמונה בעמוד 23]
”העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים, והבית הזה חָרֵב?”
[תמונה בעמוד 24]
משרתי יהוה מחפשים את אנשי ”חמדת כל הגויים”