דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר תהלים — ספר שני
כמשרתי יהוה אנו מצפים שיבואו עלינו ניסיונות ומבחנים. ”כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, יירדפו”, כתב השליח פאולוס (טימותיאוס ב׳. ג׳:12). מה יעזור לנו לעמוד בניסיונות וברדיפות ובזאת להוכיח את תומתנו לאלוהים?
הספר השני מתוך חמשת הספרים של תהלים מספק לנו את העזרה הדרושה. מזמורים מ״ב עד ע״ב ממחישים שאם ברצוננו לעמוד בניסיונות עלינו לשים את מלוא מבטחנו ביהוה וללמוד לייחל לישועתו. איזה לקח חשוב! המסר הטמון בילקוט שירים זה, כמו גם ביתר דבר־אלוהים, ”חי ופועל” גם בימינו (עברים ד׳:12).
יהוה ”מחסה ועוז” לנו
(תהלים מ״ב:1 עד נ׳:23)
אדם מבני לוי נמצא בגלות. הוא נעצב אל לבו מפני שאינו יכול לעבוד את יהוה במקדשו. הוא מנחם את עצמו ואומר: ”מה תשתוחחי [כפופה ומדוכאה], נפשי, ותהמי עליי? הוחילי לאלוהים” (תהלים מ״ב:6, 12; מ״ג:5). פסוק זה החוזר על עצמו מאגד את שלושת הבתים של מזמורים מ״ב ו־מ״ג לשיר אחד. מזמור מ״ד הינו תחינה למען יהודה — אומה השרויה במצוקה, אולי תחת איומיו של הכובש האשורי בימי מלכות חזקיהו.
מזמור מ״ה, שיר חתונה מלכותית, הוא שיר נבואי על מלכות המשיח. שלושת המזמורים הבאים מציירים את יהוה כ”מחסה ועוז”, ”מלך גדול על כל הארץ” וכ”משגב” (תהלים מ״ו:2; מ״ז:3; מ״ח:4). תהלים מ״ט ממחיש בצורה יפה שאיש ”לא פדֹה יפדה” אפילו לא את אחיו (תהלים מ״ט:8) שמונת המזמורים הפותחים את הקובץ השני מיוחסים לבני קורח. את המזמור התשיעי, מזמור נ׳, חיבר אסף.
תשובות לשאלות מקראיות:
מ״ד:20 — מהו ”מקום התַנִים”? מחבר המזמור התכוון אולי לשדה קרב, שבו החללים הופכים להיות מאכל לתנים.
מ״ה:14, 15 — מיהי ’בת המלך’ אשר ”תובל למלך”? בת המלך היא בתו של ”מלך העולמים”, יהוה אלוהים (ההתגלות ט״ו:3). היא מסמלת את הקהילה המפוארת המונה 000,144 משיחיים, שאותם מושח יהוה ברוחו ומאמץ כבניו (רומים ח׳:16). ”בת” יהוה — ה”מוכנה ככלה מקושטת לבעלה” — תובל לחתנה, הלוא הוא המלך המשיח (ההתגלות כ״א:2).
מ״ה:15, 16 — את מי מסמלות ה”בתולות”? את ’ההמון הרב’ של עובדי האל האמיתיים המצטרפים לשארית המשוחה ותומכים בה. הם ”באים מן הצרה הגדולה” בעודם בחיים, ולכן יהיו על הארץ כאשר תושלם בשמיים חתונת המלך המשיח (ההתגלות ז׳:9, 13, 14). הם יתמלאו במעמד זה ’שמחה וגיל’.
מ״ה:17 — באיזה מובן יהיו בניו של המלך תחת אבותיו? כשנולד עלי אדמות היו לישוע אבות קדמונים ארציים. הם יהיו בניו כאשר יקים אותם לתחייה במהלך אלף שנות מלכותו. חלקם יהיו בין ה”שרים בכל הארץ”.
נ׳:2 — מדוע ירושלים מכונה ”מִכְלַל [כליל] יופי”? לא בשל חזותה של העיר. ירושלים הפכה למוקד משיכה חשוב הודות ליהוה אשר שיווה לה את הדרה, כאשר קבע בה את מקום מקדשו ואת בירת מלכיו המשוחים.
לקחים עבורנו:
מ״ב:2–4. כאייל העורג למים בארץ יבשה, ערג הלוי אל יהוה. האיש נעטף צער על שלא יכול היה לעבוד את יהוה במקדש, עד כי ’דמעותיו היו לחמו יומם ולילה’ — כלומר איבד את תיאבונו. האין עלינו לפתח הערכה עמוקה על כך שאנו משרתים את יהוה לצד אחינו לאמונה?
מ״ב:5, 6, 12; מ״ג:3–5. אם מסיבות שאינן תלויות בנו אנו מנותקים זמנית מהקהילה המשיחית, זכרונות נעימים שיש לנו מאגודת האחים ירוממו את רוחנו. אולי בהתחלה יתעצמו ייסורי הבדידות, אך הדבר גם יזכיר לנו שאלוהים הוא מחסנו ושעלינו להוחיל לו שימציא לנו הקלה.
מ״ו:2–4. יהיו אשר יהיו הצרות שיפקדו אותנו, עלינו להיות סמוכים ובטוחים כי ”אלוהים לנו מחסה ועוז”.
נ׳:16, 19. אין לדובר מרמה ולעושה מעשים נתעבים כל זכות לייצג את אלוהים.
נ׳:20. במקום למהר לדבר על החסרונות של אחרים עלינו להבליג עליהם (קולוסים ג׳:13).
”לאלוהים דוֹמי, נפשי”
(תהלים נ״א:1 עד ע״א:24)
קובץ מזמורים זה נפתח בתפילה שנשא דוד מנימי נפשו לאחר חטאו עם בת שבע. מזמורים נ״ב עד נ״ז מצביעים על יהוה כמושיעם של מי שמשליכים עליו את יהבם ומוחילים לישועתו. כפי שמובע במזמורים נ״ח עד ס״ד, יהוה היה מחסה לדוד כל ימי צרתו. הוא שר: ”אך לאלוהים דוֹמי [חכי בדומיה], נפשי, כי ממנו תקוותי” (תהלים ס״ב:6).
יחסי קרבה עם מושיענו מניעים אותנו ’לזמר כבוד שמו’ (תהלים ס״ו:2). מזמור ס״ה מהלל ומשבח את יהוה על נדיבותו, מזמורים ס״ז ו־ס״ח על ישועותיו ומזמורים ע׳ ו־ע״א על היותו מצודה ומפלט.
תשובות לשאלות מקראיות:
נ״א:14 — של מי ’הרוח הנדיבה’ שדוד ביקש ’שתסמכהו’? לא מדובר בנכונותו של אלוהים לתמוך בדוד וגם לא ברוח קודשו של יהוה. מדובר ברוחו של דוד עצמו — נטייתו השכלית. הוא מבקש מאלוהים שיפיח בו את הרצון לעשות את הנכון.
נ״ג:2 — באיזה מובן אדם שמתכחש לקיומו של אלוהים נחשב ל”נבל”? אין הכוונה לאדם בעל יכולת שכלית נמוכה. ההתכחשות לקיומו של אלוהים מובילה, על־פי תהלים נ״ג:2–5, לשחיתות מידות, ולכן הדברים אמורים באדם שפל ומושחת מבחינה מוסרית.
נ״ח:4–6 — באיזה אופן הרשעים הם כמו נחש? דברי הכזב שהם מפיצים על אחרים דומים לארס. ארסיותם מקלקלת את שמם הטוב של קורבנותיהם. ”כמו פתן... יאטם אוזנו”, כן הרשעים אוטמים אוזניהם להדרכה או לדברי תיקון.
נ״ח:8 — כיצד הרשעים ”ימאסו [ימסו] כמו מים יתהלכו למו”? ייתכן שדוד חשב על נחלים מסוימים בארץ. שיטפון פתאומי מעלה את מפלס המים באותם יובלים, אך בסיומו המים ניגרים ונעלמים חיש קל. דוד התפלל שהרשעים ייעלמו במהרה.
ס״ח:14 — מדוע נאמר ש”כנפי יונה נֶחְפָה בכסף ואברותיה בִירַקְרַק חָרוץ [זהב]”? נוצותיהן של יונים מסוימות שצבען כחלחל־אפור מבהיקות בצבעים ססגוניים. אור השמש הזהובה צובע את נוצותיהן בגוונים מתכתיים. דוד אולי דימה את לוחמי ישראל, השבים משדה הקרב כמנצחים, ליונה בוהקת בעלת כנפיים חזקות. לדעת חוקרים, ניתן גם לייחס את התיאור לתכשיטים ולקישוטים מעשה אומן שנלקחו משלל האויב. כך או כך, דוד רמז על הנצחונות שהנחיל יהוה לעמו על אויביהם.
ס״ח:19 — מי היו ה”מתנות באדם”? אלה היו גברים שנשבו בעת כיבוש הארץ המובטחת. אותם גברים נתמנו מאוחר יותר לסייע ללוויים (עזרא ח׳:20).
ס״ח:31 — מה פשר הבקשה ’גְער בחיית קנה’, כלומר בחיה השוכנת בין קני סוף? דוד המשיל את אויביו של עם יהוה לחיות פרא וביקש מאלוהים שיגער בהם או ירסן את כוחם להרע.
ס״ט:24 — מה הכוונה לגרום ’למותני האויבים למעוד’? השרירים באזור המותניים חיוניים לביצוע עבודות מאומצות, כגון הרמה ונשיאה של משאות כבדים. מותניים ’מועדות’ מרמזות על אובדן כוח. דוד התפלל שאויביו יאבדו את כוחם.
לקחים עבורנו:
נ״א:3–6, 19. אם חטאנו אין סיבה שנתרחק מיהוה אלוהים. אם נביע חרטה, יש לנו ביטחון מלא שהוא ינהג איתנו במידת הרחמים.
נ״א:7, 9–12. אם חטאנו, ביכולתנו לבקש מיהוה שיסלח לנו בשל החטא התורשתי. עלינו גם להתפלל שאלוהים יטהר אותנו, ישקם אותנו, יעזור לנו להסיר את נטיות החטא מלבנו וייתן לנו רוח איתנה.
נ״א:20. חטאיו של דוד איימו על שלום האומה כולה, ולכן התפלל שאלוהים ’יטיב רצונו’ כלפי ציון. כאשר אנו חוטאים חטא חמור, הדבר מטיל ברוב המקרים חרפה על שם יהוה ועל הקהילה. עלינו להתפלל לאלוהים שיתקן את הנזק שגרמנו.
נ״ב:10. ביכולתנו להיות ”כזית רענן, בבית אלוהים” — קרובים ליהוה ופוריים בשירותו — בכך שנציית לו ונקבל בחפץ לב את המוסר שלו (עברים י״ב:5, 6).
נ״ה:5, 6, 13–15, 17–19. דוד התייסר בשל הקנוניה שבנו אבשלום רקם נגדו ועקב בגידתו של יועצו הנאמן אחיתופל. יחד עם זאת, הדבר לא גרע מבטחונו באלוהים. בל נרשה לסבל רגשי לגרוע מבטחוננו באלוהים.
נ״ה:23. כיצד אנו משליכים יהבנו על יהוה? בדרכים הבאות: (1) אנו מתפללים אליו בעניין שמטריד אותנו, (2) אנו פונים לדברו ולארגונו לקבלת הדרכה ותמיכה ו־(3) אנו עושים כל מה שאפשר בגבולות הסביר על מנת להקל את הבעיה (משלי ג׳:5, 6; י״א:14; ט״ו:22; פיליפים ד׳:6, 7).
נ״ו:9. יהוה אינו מודע רק למצבנו אלא גם להשפעתו הרגשית עלינו.
ס״ב:12. אלוהים אינו תלוי במקור אנרגיה חיצוני. הוא מקור הכוח. ”כי עוז [שייך] לאלוהים”.
ס״ג:4. ’טוב חסדו של אלוהים מחיים’, שהרי בלעדיו החיים חסרי משמעות ותכלית. מן החוכמה לכונן יחסי קרבה עם יהוה.
ס״ג:7. שעות הלילה — שעות שקטות וללא הסחות דעת — יכולות להיות זמן מצוין להרהורים.
ס״ד:3–5. הרכילות עלולה להרוס את שמו הטוב של אדם חף מפשע. עלינו לאטום אוזנינו לרכילות ולא להפיצה הלאה.
ס״ט:5. כדי לשמור על השלום יהא נבון מצדנו לעתים ’להשיב’ בהתנצלות, גם אם אין אנו משוכנעים שטעינו.
ע׳:2–6. יהוה שומע את תחינותינו הדחופות לעזרה (תסלוניקים א׳. ה׳:17; יעקב א׳:13; פטרוס ב׳. ב׳:9). אלוהים אולי ירשה שהניסיון ימשיך, אך בד בבד ייתן לנו את החוכמה ואת הכוח להתמודד עם המצב. הוא לא ירשה שנתנסה מעבר ליכולתנו (קורינתים א׳. י׳:13; עברים י׳:36; יעקב א׳:5–8).
ע״א:5, 17. דוד פיתח אומץ לב וגבורה מפני ששם מבטחו ביהוה מנעוריו — עוד לפני שהתעמת עם הענק הפלישתי גוליית (שמואל א׳. י״ז:34–37). כדאי שהצעירים יישענו על יהוה בכל צעד ושעל.
”יימלא כבודו את כל הארץ”
השיר החותם את הספר השני של תהלים, מזמור ע״ב, עוסק בימי מלכותו של שלמה ומתאר את התנאים שישררו תחת שלטון המשיח. אילו ברכות נהדרות מתוארות שם — שלום עד בלי ירח, קץ לדיכוי ולאלימות ושפע של תבואה בכדור־הארץ! האם נהיה בין מי שייהנו מברכות אלו ואחרות שתביא המלכות? בהחלט כן, בתנאי שבדומה למחבר המזמורים, נוחיל בשמחה ליהוה ונראה בו מחסנו ועוזנו.
”כָּלוּ תפילות דוד” במילים: ”ברוך יהוה אלוהים, אלוהי ישראל, עושה נפלאות לבדו. וברוך שם כבודו לעולם, ויימלא כבודו את כל הארץ. אמן ואמן” (תהלים ע״ב:18–20). הבה נברך מעומק לבנו את יהוה ונהלל את שם כבודו.
[תמונה בעמוד 9]
האם אתה יודע את מי מסמלת ”בת המלך”?
[תמונה בעמודים 10, 11]
ירושלים מכונה ”מִכְלַל יופי”. האם אתה יודע למה?