”עדוֹתיך שעשועיי”
”כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו” (רומים ט״ו:4).
1. כיצד נותן לנו יהוה תזכורות, ומדוע אנו זקוקים להן?
יהוה נותן למשרתיו תזכורות על מנת לעזור להם בזמנים קשים אלה להתמודד עם לחצי החיים. חלקן עולות לנגד עינינו מתוך קריאה אישית במקרא, וחלקן מתקבלות מתוך מידע או הערות המובאים באסיפות הקהילה. מה שאנו קוראים או שומעים באסיפות אינו חדש לנו ברובו. סביר להניח שבעבר כבר ניתחנו חומר דומה. אך בשל הנטייה לשכוח, אנו צריכים כל הזמן לרענן את זכרוננו לגבי מטרות אלוהים, חוקיו והדרכותיו. מן הראוי אפוא שנוקיר את עדותיו של אלוהים, כלומר, את תזכורותיו. הן מפיחות בנו רוח חיים, מכיוון שהן עוזרות לנו להתמקד בסיבות שהניעו אותנו לאמץ דרך חיים העולה בקנה אחד עם רצונו. משום כך שר מחבר התהלים ליהוה: ”עדותיך שעשועיי [חביבים עליי]” (תהלים קי״ט:24).
2, 3. (א) מדוע ראה יהוה לנכון שסיפורי חיים של דמויות מקראיות יישמרו עד ימינו אנו? (ב) באילו סיפורים נדון במאמר זה?
2 דבר־אלוהים אומנם נכתב לפני מאות בשנים, אך עוצמתו רבה (עברים ד׳:12). יש בו סיפורי חיים אמיתיים של דמויות מקראיות. מאז ימי המקרא חלו שינויים רבים במנהגים ובהשקפות, ובכל זאת הבעיות שמולן אנו ניצבים דומות לא אחת לבעיות שליוו את בני האדם בימי קדם. סיפורים רבים שנשמרו במקרא לתועלתנו הם דוגמאות מרגשות של אנשים אשר אהבו את יהוה ושירתו אותו נאמנה גם בנסיבות קשות. סיפורים אחרים ממחישים את דפוסי ההתנהגות שאלוהים שונא. יהוה דאג שכל הסיפורים ההיסטוריים האישיים, טובים ורעים כאחד, ייכללו במקרא כתזכורות. היה זה השליח פאולוס אשר כתב: ”כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו, כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים” (רומים ט״ו:4).
3 נדון בשלושה סיפורים מכתבי־הקודש: פרשת דוד ושאול, סיפורם של חנניה ושפירה ופרשת יוסף ואשת פוטיפר. מכל שלושת הסיפורים הללו ניתן להפיק לקחים חשובים.
נאמנות לסידורים שקובע אלוהים
4, 5. (א) איזה מצב שרר בין שאול המלך ודוד? (ב) כיצד הגיב דוד לעוינות שהפגין כלפיו שאול?
4 שאול המלך הפר את נאמנותו ליהוה ולא היה ראוי עוד למלוך על עמו. על כן מאס בו אלוהים והורה לנביא שמואל למשוח את דוד למלך הבא על ישראל. כאשר הראה דוד את גבורתו כלוחם וזכה לתשואות מן העם, החל שאול לראות בו יריב ולא אחת ניסה להורגו. דוד ניצל מכל נסיונות ההתנקשות כי יהוה היה עימו (שמואל א׳. י״ח:6–12, 25; י״ט:10, 11).
5 במשך שנים נאלץ דוד לחיות כפליט. כשנקרתה בדרכו הזדמנות להרוג את שאול, האיצו בו אנשיו לעשות כן בטענה שיהוה הסגיר את אויבו בידיו. אך דוד סירב. הוא פעל כך מתוך נאמנותו ליהוה ומתוך הכבוד שרחש למעמדו של שאול כמלכו המשוח של עם אלוהים. הרי יהוה הוא שמינה את שאול למלך על ישראל, והוא יסיר אותו מכס המלוכה בבוא העת. דוד הבין שאין זה מעניינו להתערב. לאחר שעשה כל שניתן כדי לרכך את העוינות שהפגין כלפיו שאול, אמר דוד: ”יהוה יִגָפֶנו או יומו יבוא וָמת או במלחמה יֵרֵד ונספה. חלילה לי מיהוה משלוח ידי בִּמְשיח יהוה!” (שמואל א׳. כ״ד:4–16; כ״ו:7–20).
6. מה הלקח הטמון בפרשת דוד ושאול?
6 בפרשה זו טמון לקח חשוב. האם אי פעם שאלת את עצמך מדוע מתעוררות בעיות מסוימות בקהילה המשיחית? אולי מישהו מתנהג בצורה בלתי הולמת. התנהגותו אינה בגדר חטא חמור, אך היא מפריעה לך. מה עליך לעשות בתגובה? מתוך דאגה משיחית כלפיו ומתוך נאמנות ליהוה, תוכל לשוחח עימו באופן ידידותי במטרה ליישר את ההדורים. ומה לעשות אם הבעיה נמשכת? לאחר שעשית כל מה שאפשר בגבולות הסביר, כדאי שתותיר זאת בידי יהוה. כך עשה דוד.
7. כיצד עלינו, כדוגמת דוד, להגיב לאי־צדק ולדעות קדומות?
7 אולי אתה מתמודד עם בעיות הקשורות לאי־צדק חברתי או לדעות קדומות על רקע דתי. ייתכן שבשלב זה אין לך כמעט שום אפשרות לעשות משהו לתיקון המעוות. קשה מאוד לשאת מצבים כאלה, אולם יש לנו מה ללמוד מתגובתו של דוד לעוול שנעשה לו. המזמורים שכתב אינם רק עדות מרגשת לתפילותיו מעומק הלב לאלוהים שיחלץ אותו מציפורני שאול, אלא גם ביטוי לנאמנותו ליהוה ולחשיבות שייחס להאדרת שמו (תהלים י״ח:2–7, 26–28, 31–33, 49–51; נ״ז:2–12). דוד שמר אמונים ליהוה למרות ששאול נהג עימו באי־צדק במשך שנים. גם אנחנו חייבים לשמור אמונים ליהוה ולארגונו חרף העוולות שאנו סובלים, ולמרות מה שאחרים עושים. הייה סמוך ובטוח שיהוה מודע לגמרי למצב (תהלים פ״ו:2).
8. כיצד הגיבו עדי־יהוה במוזמביק כאשר נבחנה נאמנותם ליהוה?
8 המשיחיים במוזמביק הם דוגמא בת זמננו לאנשים ששמרו אמונים ליהוה בעת מבחן. בשנת 1984 נערכו בכפריהם פשיטות חוזרות ונשנות מצד חמושים חברי תנועת מחתרת. הם שדדו, הציתו בתים והרגו. אותם משיחיים אמיתיים לא יכלו כמעט לעשות דבר כדי להתגונן מפניהם. על תושבי האזור הופעלו לחצים להצטרף לתנועה מיליטנטית או לתמוך בה בדרכים אחרות. מבחינת עדי־יהוה הצטרפות לתנועה כזו תפר את עמדתם הניטראלית המשיחית. סירובם עורר את זעמם של אנשי המחתרת. 30 עדים נהרגו בימים טרופים אלה, אך גם סכנת המוות לא שברה את נאמנותם של משרתי אלוהים.a בדומה לדוד, הם החזיקו מעמד מול העוול ובסופו של דבר יצאו מנצחים.
תזכורת המשמשת כתמרור אזהרה
9, 10. (א) איזו תועלת נוכל להפיק ממספר דוגמאות מקראיות? (ב) במה חטאו חנניה ושפירה?
9 חלק מן הדמויות המוזכרות בכתבי־הקודש מספקות לנו תזכורות המשמשות כתמרור אזהרה מפני התנהגות פסולה. המקרא מכיל סיפורים רבים של אנשים, חלקם משרתי אלוהים, אשר עשו את הרע ונשאו בתוצאות (קורינתים א׳. י׳:11). אחד מהם הוא סיפורם של חנניה ושפירה, זוג נשוי שהיו חברי הקהילה המשיחית בירושלים במאה הראשונה לספירה.
10 לאחר חג השבועות 33 לספירה התעורר צורך לעזור מבחינה חומרית למאמינים החדשים ששהו בירושלים כדי להיות בקרבת השליחים. כמה מחברי הקהילה מכרו נכסים כדי שאיש לא יהיה שרוי במחסור (מעשי השליחים ב׳:41–45). חנניה ושפירה מכרו שדה והביאו לשליחים חלק מן הכסף, ועם זאת טענו שזהו כל הסכום שקיבלו בתמורה לשדה. חנניה ושפירה יכלו לתת כאוות נפשם, אם מעט ואם הרבה, אבל הם פעלו ממניעים פסולים ובחוסר יושר. הם רצו להותיר רושם טוב ולהיראות כמי שעושים יותר ממה שעשו בפועל. בהשראת רוח הקודש חשף השליח פטרוס את מרמתם ואת צביעותם, ויהוה המיתם (מעשי השליחים ה׳:1–10).
11, 12. (א) אילו תזכורות מקראיות יש לנו ביחס ליושר? (ב) אילו ברכות נובעות מחיי יושר?
11 אם אי פעם נתפתה לסלף את האמת בניסיון להעלות את קרננו בעיני אחרים, מי ייתן וסיפורם של חנניה ושפירה ישמש לנו תזכורת מפכחת. גם אם נצליח להתעות בני אדם, לא נוכל לשטות באלוהים (עברים ד׳:13). כתבי־הקודש שבים וקוראים לנו לנהוג ביושר זה עם זה, שכן המשקרים מקומם לא יכירם עוד על פני האדמה לאחר שזו תנוקה מכל עוולה (משלי י״ד:2; ההתגלות כ״א:8; כ״ב:15). הסיבה לכך ברורה: אבי כל השקרים הוא השטן (יוחנן ח׳:44).
12 חיי יושר והגינות הם מתכון לברכות רבות, כגון מצפון נקי וסיפוק מעצם הידיעה שנותנים בנו אמון. במקרים רבים מצאו המשיחיים עבודה או שמרו על מקום עבודתם, בזכות יושרם. הברכה הגדולה מכול היא שהיושר מזכה אותנו בידידותו של האל הכול יכול (תהלים ט״ו:1, 2).
שמור על תומתך
13. לאיזה מצב נקלע יוסף, וכיצד הגיב?
13 יוסף בן יעקב נמכר לעבדות בגיל 17. בסופו של דבר מצא את עצמו בבית פוטיפר, שר בחצר פרעה, ונשא חן בעיני אשת אדונו. היא רצתה לתנות אהבים עם יוסף שהיה בחור יפה תואר, ויום יום לחצה עליו: ”שִכבה עימי”. יוסף היה רחוק ממשפחתו בארץ שבה לא הכירוהו. הוא יכול היה לשכב עימה בסתר. כאשר אשת פוטיפר תפסה בבגדו, נס יוסף מן המקום (בראשית ל״ז:2, 18–28; ל״ט:1–12).
14, 15. (א) כיצד סיפורו של יוסף נוגע לנו? (ב) מה גרם למשיחית אחת להוקיר את תזכורותיו של אלוהים?
14 יוסף גדל במשפחה יראת אלוהים והבין שיחסי מין בין גבר לאישה לא־נשואים הם דבר פסול. ”איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים?”, שאל. את מסקנתו הסיק כנראה על סמך ידיעת אַמת המידה שקבע אלוהים בגן עדן, כלומר, נישואין לבן זוג אחד בלבד (בראשית ב׳:24). משרתי אלוהים כיום יכולים להפיק תועלת מתגובתו של יוסף. במקומות מסוימים היחס למין קליל ומתירני, וצעירים שאינם מוכנים להיות מעורבים באי־מוסריות מינית, סופגים קיתונות של לעג מצד בני גילם. יחסי מין מחוץ לנישואין הפכו לדבר שבשגרה. אם כן, סיפורו של יוסף הוא בבחינת תזכורת רלוונטית. על־פי אמות המידה של אלוהים, זנות וניאוף מוגדרים כחטא (עברים י״ג:4). רבים שנכנעו ללחץ וקיימו יחסי מין פסולים, מודים כיום שיש סיבות טובות מאוד להימנע מכך. חלק מן התוצאות הלא־רצויות הן תחושת השפלה, מצפון מיוסר, קנאה, הריון ומחלות מין. ואכן, כתבי־הקודש מזכירים לנו שהזונה ”חוטא לגופו שלו” (קורינתים א׳. ה׳:9–12; ו׳:18; משלי ו׳:23–29, 32).
15 ג׳ני,b עדת־יהוה רווקה, מוקירה את תזכורותיו של אלוהים. גבר נאה במקום עבודתה החל לגלות בה עניין רומנטי. ג׳ני לא נענתה לחיזוריו, והוא הגביר את מאמציו. ”נאבקתי עם עצמי כדי לשמור על תומתי”, היא מודה, ”כי זה מחמיא כשבן המין השני מתעניין בך”. אך היא הבינה שהגבר ניסה רק להוסיף אותה לרשימת כיבושיו. כאשר חשה שכוח ההתנגדות שלה נחלש, התחננה ליהוה שיעזור לה לשמור לו אמונים. מה שלמדה ממחקרים שערכה במקרא ובפרסומים המשיחיים היו כתזכורות ששימשו עבורה זריקת מרץ לעמוד על המשמר. אחת התזכורות הייתה פרשת יוסף ואשת פוטיפר. היא מוסיפה: ”כל עוד אזכיר לעצמי עד כמה אני אוהבת את יהוה, אין לי מה לפחד שאעשה הרעה הגדולה הזאת ואחטא לו”.
שים לב לתזכורותיו של אלוהים!
16. איזו תועלת נוכל להפיק אם נבחן את חיי הדמויות המוזכרות במקרא ונהרהר בהם?
16 כולנו יכולים להגביר את הערכתנו כלפי אמות המידה של יהוה אם נעשה מאמץ להבין מדוע הוא דאג שסיפורים מסוימים יישמרו בכתבי־הקודש עבורנו. מה אנו לומדים מהם? אילו מן התכונות או הנטיות המתגלמות בדמויות עלינו לאמץ או לדחות? מאות דמויות מוזכרות בדפי דבר־אלוהים. כל מי שאוהב את הדרכת אלוהים, מוטב לו שיפתח תיאבון לחוכמה הנותנת חיים וללקחים שניתן ללמוד מן הדוגמאות שנשתמרו בהשגחת יהוה. בכתב העת שבידך יוצאים מאמרים רבים על דמויות אלו אשר בסיפוריהן גלומים לקחים עבורנו. מדוע שלא תקדיש מזמנך כדי לקרוא את המאמרים הללו?
17. מה דעתך על תזכורותיו של יהוה, ומדוע?
17 עד כמה עלינו להיות אסירי תודה על הדאגה והאהבה שמפגין יהוה כלפי כל מי שחותר לעשות את רצונו! אנו בהחלט לא־מושלמים, בדומה לגברים ולנשים המוזכרים במקרא. אך מעשיהם שהועלו על הכתב הם מקור הדרכה רב ערך עבורנו. אם נשים לב לתזכורותיו של יהוה, נוכל לחסוך מעצמנו טעויות חמורות ולחקות את הדוגמאות הטובות שהציבו האנשים אשר הלכו באורחות צדקה. או אז נוכל לשיר עם מחבר המזמור: ”אשרי נוצרי עדותיו [של יהוה]; בכל לב ידרשוהו. שמרה נפשי עדותיך ואוהבֵם מאוד” (תהלים קי״ט:2, 167).
[הערות שוליים]
a ראה ספר השנה של עדי־יהוה לשנת 1996, עמודים 160–162 (אנג׳).
b שם בדוי.
השב על השאלות
• מה ניתן ללמוד מיחסו של דוד לשאול?
• מה אנו לומדים מסיפורם של חנניה ושפירה?
• מדוע סיפור חייו של יוסף רלוונטי עבורנו כיום?
[תמונה בעמוד 26]
מדוע סירב דוד לשלוח ידו בשאול?
[תמונה בעמוד 27]
מה אנו לומדים מסיפורם של חנניה ושפירה?
[תמונה בעמוד 28]
מדוע דחה יוסף פיתויים לא־מוסריים?