האם המקרא מגביל מדי?
”בילדותי אף פעם לא לימדו אותי עקרונות מקראיים כלשהם. אפילו לא הזכירו באוזניי את המילה אלוהים”, מספר צעיר מפינלנד. אין זה נדיר למצוא אנשים בעלי רקע כזה. רבים, ובמיוחד הצעירים, רואים במקרא ספר ארכאי מאוד ומגביל מדי. מי שרוצים לחיות על־פי המקרא מצטיירים כאנשים הנתונים תחת דיכוי ושחייהם גדושים בהגבלות ובמצוות. מתוך כך רבים חשים שמוטב להשאיר את המקרא על מדף הספרים ולחפש הדרכה במקומות אחרים.
דעה זו על המקרא קיימת בעיקר בשל היסטוריה ארוכת שנים של דיכוי מצד כנסיות הנצרות. למשל, במהלך התקופה המכונה בפי ההיסטוריונים ’חשכת ימי הביניים’, שלטה הכנסייה הקתולית באירופה כמעט בכל תחומי החיים. כל מי שהעז לחלוק על הכנסייה צפוי היה להיענש בעינויים ואף לאבד את חייו. גם הכנסיות הפרוטסטנטיות, שקמו מאוחר יותר, הגבילו את חופש הפרט. לאמיתו של דבר, מי שמתמצא בזרמים הפרוטסטנטיים יודע שהיו נהוגים בהם עונשים כבדים. אנשים מסיקים בטעות שגם המקרא הוא ספר דכאני ומחמיר.
במאות האחרונות, לפחות במספר ארצות, איבדו הכנסיות במידה רבה את השפעתן על חיי הבריות. לאחר שנזנחו האמונות הדתיות המקובלות, נולד הרעיון שיש לאנשים הזכות להחליט בעצמם מה טוב ומה רע. מה אירע בעקבות כך? הָאטִי לַייטִינֵן, פרופסור לקרמינולוגיה ולסוציולוגיה משפטית, מסביר: ”הכבוד כלפי הרשויות הולך ופוחת, וההבנה ביחס למה שמקובל ולמה שלא מקובל הולכת ומיטשטשת”. למרבה האירוניה, גם ראשי הכנסיות נכנעים לצורת חשיבה זו. בישוף לותרני בכיר אמר: ”אני מסתייג מהגישה שיש לפנות למקרא או לסמכות דתית כלשהי כדי למצוא מענה לשאלות מוסריות”.
חופש בלתי מוגבל — מתכון להצלחה?
חופש בלתי מוגבל נתפס אולי כרעיון ערב לאוזן, במיוחד לצעירים. נדיר שאנשים אוהבים שמתנשאים מעליהם או נהנים לחיות בהתאם לרשימת מצוות ’עשה ואל תעשה’. למרות זאת, האם כל אחד צריך להרגיש חופשי לעשות ככל העולה על רוחו? כדי להשיב על כך שים לב לדוגמה הבאה. דמיין לעצמך עיר ללא חוקי תנועה. לא נדרש רשיון נהיגה או מבחן נהיגה. כל האוחזים בהגה יכולים לנהוג בכל צורה שהיא, אפילו במצב של שכרות, והם אינם צריכים לדאוג בקשר להגבלת מהירות, לתמרורי עצור, לרמזורים, לרחובות חד־סטריים או למעברי חצייה. האם ”חופש” מסוג זה רצוי? ברור שלא! התוצאה תהיה תוהו ובוהו, אנדרלמוסיה ואסון. הגם שחוקי התנועה מגבילים את חופש הפרט, נהיר לנו שהם מגינים הן על הנהגים והן על הולכי הרגל.
בדומה לכך, יהוה מספק לתועלתנו הנחיות כדי שנדע כיצד לחיות את חיינו. ללא אותן הדרכות, היה עלינו ללמוד דרך ניסוי וטעייה ואגב כך לפגוע בעצמנו ובאחרים. אווירה של אנרכיה מוסרית אינה רצויה ומסוכנת בדיוק כמו נהיגה בעיר ללא חוקי תנועה. האמת היא שאנו זקוקים לכללים ולחוקים כלשהם — עובדה שמרבית האנשים לא יחלקו עליה.
”קל משאי”
חוקי התנועה כוללים לעתים רשימה אינסופית ומפורטת של תקנות — במקומות מסוימים מספר חוקי החנייה לבדם הוא פשוט מדהים. בניגוד לכך, המקרא אינו מתווה רשימה ארוכה של חוקים. יש בו עקרונות בסיסיים שאינם קשים או מדכאים. ישוע המשיח הושיט הזמנה לבבית לבני דורו: ”בואו אליי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה. כי עולי נעים וקל משאי” (מתי י״א:28, 30). באיגרתו אל הקהילה המשיחית בקורינתוס כתב השליח פאולוס: ”באשר רוח יהוה שם החירות” (קורינתים ב׳. ג׳:17).
ואולם, חירות זו אינה בלתי מוגבלת. ישוע ציין בבירור שדרישות אלוהים מקפלות בתוכן מספר מצוות פשוטות. למשל, הוא אמר לתלמידיו: ”זאת מצוותי: אהבו זה את זה כמו שאני אהבתי אתכם” (יוחנן ט״ו:12). תאר לעצמך כיצד ייראו החיים אם הכול יקיימו את המצווה הזו! מכאן שהחירות שממנה נהנים המשיחיים אינה בלתי מוגבלת. השליח פטרוס כתב: ”התנהגו כאנשים חופשיים, לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסות לרשע, אלא כעבדי אלוהים” (פטרוס א׳. ב׳:16).
משום כך, אף־על־פי שהמשיחיים אינם כפופים לרשימת חוקים מפורטת, אין הם פועלים כראות עיניהם ביחס לטוב ולרע. בני אדם זקוקים להדרכה שרק אלוהים יכול להעניקה. המקרא מציין בפשטות: ”לא לאיש הולך והָכין את צעדו” (ירמיהו י׳:23). אם נציית להדרכות אלוהים נבורך עד בלי די (תהלים י״ט:12).
אחת הברכות היא שמחה. הצעיר שהוזכר בפתיח, לדוגמה, היה בעברו גנב ונוכל. הוא גם ניהל חיי הפקרות מינית. לאחר שלמד את אמות המידה הגבוהות של המקרא, שינה את אורח חייו כדי לעמוד בהן. ”לא יכולתי מייד ליישר קו עם כל העקרונות המקראיים”, הוא מספר, ”אבל הבנתי שהם חשובים. דרך חיי הקודמת לא הסבה לי את השמחה שיש לי עכשיו. כשאתה חי לפי העקרונות האלה, החיים שלך הופכים להיות פשוטים יותר. אתה יודע לאן מועדות פניך ומה טוב ומה רע”.
מיליוני אנשים חוו את אותה חוויה. ההדרכה שמצאו במקרא עוזרת להם בין היתר לשפר יחסי אנוש, לפתח השקפה מאוזנת בנוגע לעבודה, לחדול מהרגלים מזיקים ובעקבות כך לחיות חיים מאושרים יותר. מרקוס,a צעיר שניהל בעבר אורח חיים המנוגד לעקרונות המקרא אך היום חי על־פיהם, אומר: ”היום אני חי לפי המקרא ובזכות זה שיקמתי את כבודי העצמי”.b
במה תבחר?
אז האם המקרא מגביל? התשובה היא כן, אבל לתועלת כולנו. האם הוא מגביל מדי? התשובה היא לא. חופש בלתי מוגבל גורר אך ורק בעיות. עקרונות המקרא מאוזנים ותורמים לרווחתנו ולשמחתנו. מרקוס אומר: ”הזמן מוכיח שנהגתי בחוכמה כשהחלטתי ליישם את דבר־אלוהים. במובנים רבים חיי אומנם שונים מאלה של רוב האנשים, אבל לרגע אני לא מרגיש שאני מחמיץ משהו חשוב”.
אם תתהלך על־פי עקרונות המקרא ותתחיל לטעום מן הברכות, תגבר הערכתך לדבר־אלוהים. הדבר יניב ברכה גדולה אף יותר — אתה תלמד לאהוב את מחבר המקרא, את יהוה אלוהים. ”זאת היא אהבת אלוהים, שנשמור את מצוותיו. ומצוותיו אינן קשות” (יוחנן א׳. ה׳:3).
יהוה הוא בוראנו ואבינו השמימי. הוא יודע מה הכי טוב עבורנו. אין הוא מגביל אותנו, אלא נותן לנו הדרכה אוהבת לתועלתנו. יהוה מפציר בנו בלשון ציורית: ”לוּא הקשבת למצוותיי, ויהי כנהר שלומך, וצדקתך כגלי הים” (ישעיהו מ״ח:18).
[הערות שוליים]
a שם בדוי.
b למידע נוסף על דרך החיים שמתווה המקרא, ראה פרק 12 בספר מה באמת מלמד המקרא? שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[תמונה בעמוד 9]
ישוע אמר שדרישות יהוה יביאו מרגוע לנפשנו
[תמונה בעמוד 10]
ציות להדרכות אלוהים מניב שמחה וכבוד עצמי