”לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם”
הוא העיד ביסודיות ובאומץ לב
אספסוף אלים מוכן ומזומן להלקות למוות משרת אלוהים נאמן. ברגע האחרון חיילים רומים מחלצים את האיש מציפורני התוקפים ושמים אותו במעצר. הדבר מצית סדרת אירועים הנפרשים על־פני כחמש שנים. כתוצאה מכך, לא מעט אנשי ממשל רומים רמי דרג שומעים אודות ישוע המשיח.
האיש השרוי בצרה הוא השליח פאולוס. בערך ב־34 לספירה גילה ישוע כי פאולוס (שאול) יישא את שמו לפני ”מלכים” (מעשי השליחים ט׳:15). עד לשנת 56 לספירה טרם קרה הדבר. אך כשמסע ההטפה השלישי של השליח מתקרב לסיומו המצב עומד להשתנות.
לא נרתע מהתקפת האספסוף
פאולוס ממשיך במסעו ועושה דרכו לירושלים. כמה משיחיים מזהירים אותו ”על־פי הרוח” שצפויות לו רדיפות קשות בעיר. בתגובה הוא משיב באומץ לב: ”הריני מוכן לא רק להיאסר אלא גם למות בירושלים על שם האדון ישוע” (מעשי השליחים כ״א:4–14). מייד עם הגיעו לבית המקדש, היהודים מאסיה, שיודעים כי השליח קצר שם הצלחה בבשורה, מסיתים את ההמון להרוג אותו, וחיילים רומים נחלצים לעזרתו (מעשי השליחים כ״א:27–32). מבצע ההצלה מְזמן לפאולוס הזדמנויות פז להכריז את האמת אודות המשיח בפני קהלים עוינים ובפני אנשים רמי דרג.
מבשר לקהלים שקשה להגיע אליהם
פאולוס נגרר למקום מבטחים, אל מדרגות המצודה המוכרת כמצודת אנטוניה.a השליח עומד על המדרגות ונושא עדות רבת עוצמה להמון הדתי (מעשי השליחים כ״א:33 עד כ״ב:21). כשהוא מזכיר את שליחותו לבשר לגויים, שוב פורצת אלימות. ליסיאס שר האלף מצווה לחקור את פאולוס במלקות כדי לברר מדוע היהודים מאשימים אותו. פאולוס אומר להם שהוא אזרח רומי וכתוצאה מכך נחסכות ממנו המלקות. למחרת היום, ליסיאס מעמיד אותו לפני הסנהדרין כדי לחקור מדוע היהודים מאשימים אותו (מעשי השליחים כ״ב:22–30).
בעומדו לפני בית הדין הגבוה הזה, פאולוס זוכה להזדמנות נהדרת נוספת לבשר לאחיו היהודים. המבשר הנועז מכריז על אמונתו בתחיית המתים (מעשי השליחים כ״ג:1–8). השנאה הרצחנית של היהודים אינה דועכת, והחיילים מביאים את פאולוס אל המצודה. בלילה האדון נוסך בו אומץ ומבטיח לו: ”התחזק! כמו שהעידות עליי בירושלים כך עליך להעיד גם ברומא” (מעשי השליחים כ״ג:9–11).
נרקמת מזימה להרוג את פאולוס ולסיכולה מובהל השליח בחשאי לקיסריה, הבירה הרומית המנהלית של יהודה (מעשי השליחים כ״ג:12–24). בקיסריה נקרות בדרכו הזדמנויות פז נוספות, והוא מעיד בפני ”מלכים”. בהתחלה השליח מוכיח לנציב פליקס שאין כל ראיות התומכות בהאשמות המיוחסות לו. מאוחר יותר, פאולוס מבשר לו ולאשתו דרוסילה על ישוע, על כיבוש היצר, על הצדק ועל יום הדין העתיד לבוא. פאולוס נותר במאסר למשך שנתיים נוספות, משום שפליקס מקווה לשווא לקבל ממנו שוחד (מעשי השליחים כ״ג:33 עד כ״ד:27).
פסטוס יורש את מקומו של פליקס והיהודים מחדשים את מאמציהם להרשיע את פאולוס ולהוציאו להורג. התיק נידון שוב בקיסריה וכדי למנוע את העברת הדיון לירושלים, פאולוס מצהיר: ”לפני כס המשפט של הקיסר אני עומד... אל הקיסר אני פונה!” (מעשי השליחים כ״ה:1–11, 20, 21) כעבור מספר ימים, לאחר שהשליח מציג את טיעוניו לפני המלך הורדוס אגריפס ה־II, המלך אומר: ”עוד מעט ואתה משכנע אותי להיות משיחי” (מעשי השליחים כ״ו:1–28). פאולוס נשלח לרומא בערך ב־58 לספירה. שם, כאסיר רב תושייה, מוצא השליח במשך שנתיים דרכים לבשר אודות המשיח (מעשי השליחים כ״ח:16–31). כפי הנראה, פאולוס עמד בסופו של דבר בפני הקיסר נירון, נוקה מאשמה וחזר לפעילות ההטפה כאדם חופשי. אין כל עדות לכך שלשליח אחר מלבדו הזדמן לעמוד בפני אישים כה בכירים ולבשר להם את הבשורה הטובה.
כפי שראינו, השליח פאולוס יישם בפועל את העיקרון החשוב שעליו הכריזו עמיתיו לאמונה לפני בית הדין היהודי: ”לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם” (מעשי השליחים ה׳:29). איזו דוגמה מאלפת הותיר לנו פאולוס! הוא ציית במלוא מובן המילה לצו להעיד ביסודיות, חרף מאמצים בלתי נלאים לעצור בעדו. עקב ציותו הבלתי מתפשר לאלוהים, השלים פאולוס את תפקידו כ”כלי נבחר” לשאת את שמו של ישוע ”לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל” (מעשי השליחים ט׳:15).
[הערת שוליים]
a ראה לוח השנה של עדי־יהוה לשנת 2006 נובמבר/דצמבר.
[תיבה/תמונות בעמוד 9]
האם פאולוס רצה בעיקר להגן על עצמו?
באשר לשאלה הזו מעיר הסופר בן ווית’הירנגטון ה־III: ”יותר מאשר להגן על עצמו, רצה פאולוס בעיקר להגן על זכותו לשאת עדות אודות הבשורה בפני הרשויות, הן היהודיות והן הנוכריות. ... למעשה הבשורה היא היא שעמדה למשפט”.