מה תוכל ללמוד מילדים?
”אתה מתנהג כמו ילד!” אם היו אומרים לנו את המילים האלו, סביר להניח שהיינו נעלבים. לילדים קטנים, חמודים ככל שיהיו, אין הבגרות, הניסיון והחוכמה הבאים בדרך כלל עם הגיל (איוב י״ב:12).
למרות זאת, יום אחד אמר ישוע לתלמידיו: ”אמן אומר אני לכם, אם לא תשובו ותהיו כילדים לא תיכנסו למלכות השמיים” (מתי י״ח:3). למה התכוון ישוע? אילו תכונות המאפיינות ילדים קטנים כדאי שהמבוגרים יחקו?
טפח ענווה כילד
ראה באילו נסיבות אמר ישוע את אשר אמר. בהגיעם לכפר נחום אחרי מסע ארוך שאל ישוע את תלמידיו: ”על מה התווכחתם בדרך?” התלמידים הנבוכים שתקו, שכן התווכחו זה עם זה מי הגדול שבהם. לבסוף אזרו אומץ ושאלו את ישוע: ”מי הוא הגדול במלכות השמיים?” (מרקוס ט׳:33, 34; מתי י״ח:1).
אולי זה מפתיע שאחרי קרוב לשלוש שנים עם ישוע, התנצחו התלמידים על מעמד. אך יש להבין שהם חונכו על ברכי הדת היהודית, שייחסה חשיבות רבה לעניינים אלה. הרקע הדתי של התלמידים יחד עם חוסר שלמותם, השפיעו ככל הנראה על צורת החשיבה שלהם.
ישוע התיישב, קרא אליו את התלמידים ואמר: ”מי שרוצה להיות ראשון יהא אחרון לכול ומשרת לכול” (מרקוס ט׳:35). המילים הללו מן הסתם היכו אותם בתדהמה. העמדה שהציג ישוע הייתה בניגוד גמור למושגי הגדוּלה בדת היהודית! אחר כך הביא ילד קטן לצידו, חיבק אותו בחום והדגיש: ”אמן אומר אני לכם, אם לא תשובו ותהיו כילדים לא תיכנסו למלכות השמיים. לכן מי שישפיל את עצמו להיות כילד הזה הוא הגדול במלכות השמיים” (מתי י״ח:3, 4).
איזה שיעור מאלף בענווה! דמיין לעצמך את התמונה. ילד קטן אחד מוקף בקבוצה של גברים חסונים ורציניים. הם נועצים את מבטם בילד, ילד הנחבא אל הכלים ונותן אמון בזולתו, ילד נקי מיריבוּת ומכוונות זדון, ילד כנוע וחסר יומרות. הוא היה התגלמות התכונה האלוהית ענווה.
הנקודה שהדגיש ישוע ברורה כשמש. כולנו חייבים לטפח ענווה כילדים כדי לרשת את מלכות אלוהים. במשפחתו של אלוהים אין מקום לתחרותיות או לגאווה (גלטים ה׳:26). למעשה, אלו הן התכונות שמלכתחילה דחפו את השטן למרוד באלוהים. אין פלא שיהוה מתעב אותן! (משלי ח׳:13).
המשיחיים האמיתיים חותרים לשרת את זולתם ולא לרדות בהם. לא משנה עד כמה לא־נעים התפקיד שאנו מבצעים או עד כמה פשוט האיש שאותו אנו משרתים, ענווה אמיתית מניעה אותנו לשרת את הזולת. שירות כזה הנעשה מתוך ענווה, שכר רב בצידו. ישוע אמר: ”כל המקבל ילד אחד כזה בשמי, אותי הוא מקבל; והמקבל אותי אינו מקבל אותי אלא את אשר שלחני” (מרקוס ט׳:37). אם נטפח רוח של נדיבות וענווה כילדים, יאפשר לנו הדבר להיות באחדות עם יהוה, האישיות הבכירה ביותר ביקום, ועם בנו (יוחנן י״ז:20, 21; פטרוס א׳. ה׳:5). אנו ניהנה מחדוות הנתינה (מעשי השליחים כ׳:35). ובנוסף לכך, נתרום לשלום ולאחדות הניכרים בקרב משרתי אלוהים, והדבר יסב לנו סיפוק רב (אפסים ד׳:1–3).
נוחים ללמוד ונותנים אמון בזולת
בהמשך הדגיש ישוע לקח נוסף שהמבוגרים יכולים ללמוד מהילדים: ”כל מי שאיננו מקבל את מלכות האלוהים כילד לא ייכנס לתוכה” (מרקוס י׳:15). הילדים לא רק ענווים, אלא גם נוחים ללמוד. ”הם סופגים לתוכם ידע כמו ספוג”, אמרה אֵם אחת.
על כן, כדי לרשת את מלכות אלוהים, עלינו לקבל את בשורת המלכות ולהישמע לה (תסלוניקים א׳. ב׳:13). מחובתנו להיות כעוללים אשר זה מקרוב נולדו, ולטפח תאווה ’לחלב הזך של הדבר, למען נגדל באמצעותו לישועה’ (פטרוס א׳. ב׳:2). ומה אם קשה לנו להבין עיקר אמונה מקראי כלשהו? ”ילדים לא מפסיקים לשאול ’למה?’ עד שהם מקבלים תשובה המניחה את דעתם”, אומרת אישה אחת העוסקת בטיפול בילדים. מן הראוי לנהוג כדוגמתם. המשך לחקור. פנה אל משיחיים מנוסים. בקש חוכמה מיהוה (יעקב א׳:5). אין ספק שעם הזמן תפילותיך והתמדתך יישאו פרי (מתי ז׳:7–11).
יש הטוענים שקל להתעות אנשים הנוחים ללמוד. אולם אין זה נכון אם יש להם הדרכה מהימנה. לדוגמה, הילדים מטבעם פונים להורים ומבקשים את הדרכתם. אב אחד אומר: ”ההורים מגנים על ילדיהם ודואגים לצורכיהם יום יום, ובכך הם מוכיחים את עצמם כראויים לאמון”. מטעמים דומים אנו יכולים לבטוח ביהוה, אבינו שבשמיים (יעקב א׳:17; יוחנן א׳. ד׳:9, 10). יהוה מקנה לנו, דרך דברו הכתוב, הדרכה מהימנה. רוח קודשו וארגונו הם עבורנו מקור עידוד ותמיכה (מתי כ״ד:45–47; יוחנן י״ד:26). אם ניעזר באמצעים הללו, לא יאונה לנו כל רע מבחינה רוחנית (תהלים צ״א:1–16).
טיפוח אמון כילדים מעניק לנו שלוות נפש. חוקר מקרא אחד מציין: ”בילדותנו יצאנו למסע ללא דמי נסיעה מבלי לדעת איך להגיע למחוז חפצנו, ובכל זאת ידענו מעל לכל ספק שהורינו יביאו אותנו לשם בבטחה”. האם יש לנו אמון דומה ביהוה במסע החיים? (ישעיהו מ״א:10).
אמון מוחלט ביהוה מסייע לנו להימנע מגישות וממעשים העלולים לסכן את רוחניותנו. יש לנו ביטחון מלא בדברי ישוע לפיהם אבינו שבשמיים יודע את מעשינו, ושכל עוד נבקש תחילה את מלכותו ואת צדקתו, הוא ידאג לנו. הדבר יעזור לנו לעמוד בפני הפיתוי לשים עניינים חומריים במקום הראשון על חשבון חובותינו הרוחניות (מתי ו׳:19–34).
”באשר לרע הייו ילדים”
ילדים קטנים אינם נולדים מושלמים, אך לבם ושכלם טהורים להפליא. משום כך, המקרא קורא למשיחיים: ”באשר לרע הייו ילדים” (קורינתים א׳. י״ד:20).
מוניק בת ה־5 אמרה לאמהּ בהתרגשות: ”לחברה החדשה שלי, שרה, יש תלתלים בדיוק כמו שלי!” היא בכלל לא הזכירה את השוני בצבע העור ובמוצא האתני של שרה. הורה אחד אמר: ”ילדים קטנים הם עיוורי צבעים. הם בכלל לא שמים לב להבדלי גזע או לדעות קדומות”. עד כמה יפה משקפים הילדים את אלוהינו נטול הפניות, האוהב את בני כל העמים (מעשי השליחים י׳:34, 35).
ילדים ניחנים גם ביכולת המרשימה לסלוח. הורה אחד מספר: ”כשג׳ק ולוי הקטנים רבים, אנחנו אומרים להם לבקש סליחה זה מזה, ומייד הם חוזרים לשחק יחד בשמחה. הם לא שותקים מתוך רוגז, לא מעלים נשכחות ולא מציבים כל מיני תנאים כדי לסלוח. הם פשוט ממשיכים לשחק”. איזו דוגמה ראויה לחיקוי עבור המבוגרים! (קולוסים ג׳:13).
יתרה מזו, ילדים קטנים אינם מהססים להכיר בקיומו של אלוהים (עברים י״א:6). כנותם הטבעית לא פעם מניעה אותם להעיד על האמת באומץ לב (מלכים ב׳. ה׳:2, 3). תפילותיהם הפשוטות ומעומק הלב מרככות את הלבבות הקשים מכול. ובשעת פיתוי הם מפגינים לעתים חוסן מוסרי יוצא מן הכלל. אילו מתנות יקרות הם הילדים! (תהלים קכ״ז:3, 4).
להיות יפים כבראשונה
אולי אתה תוהה אם אפשרי הדבר שמבוגרים ירכשו מחדש את התכונות היפות של הילדוּת. התשובה הפשוטה והמרגיעה היא כן! אם ישוע הורה ’לשוב ולהיות כילדים’, משמע שהדבר אפשרי (מתי י״ח:3).
הנה דוגמה להמחשת הנקודה: צוות רסטוראטורים (משחזרי יצירות אומנות) עמלים יחדיו לתיקון יצירת מופת יקרה לאין ערוך. תוך כדי עבודה הם מסירים שכבות לכלוך שהצטברו ומתקנים נסיונות שחזור חובבניים. אחרי מאמצים מרובים וסבלנות עילאית מצידם, נחשפים לעיני כול צבעיה העשירים ויופיה הטבעי של היצירה. בדומה לכך, בעזרת מאמצים בלתי נלאים, בעזרת רוח קודשו של יהוה ובעזרת התמיכה האוהבת מצד הקהילה המשיחית, נוכל לרכוש מחדש את התכונות היפות שפרחו מאליהן בילדותנו (אפסים ה׳:1).
[תמונה בעמוד 9]
הילדים ענווים מטבעם
[תמונה בעמוד 10]
לילדים קטנים אין דעות קדומות, והם ממהרים לשכוח ולסלוח