שאלות של קוראים
המקרא אינו מזכיר הרמת כוסית. אם כן, מדוע עדי־יהוה נמנעים מכך?
הרמת כוסית יין (או משקה אלכוהולי אחר) היא מנהג עתיק יומין ונפוץ, אם כי ישנם הבדלים קטנים ממקום למקום. לעתים מרימי הכוסית משיקים יחדיו את כוסותיהם. לרוב, יוזם הרמת הכוסית מאחל לאדם כלשהו אושר, בריאות, אריכות ימים וכדומה. אחרים המצטרפים להרמת הכוסית משמיעים את קולם לאות הסכמה או מניפים את כוסותיהם ולוגמים מעט יין. עבור רבים מהווה הדבר מנהג תמים או מחווה נימוסית. אולם, ישנן סיבות טובות לכך שעדי־יהוה אינם נוטלים חלק בהרמת כוסית.
ברור שהמשיחיים חפצים באושרם ובבריאותם של אחרים. במאה הראשונה שלח הגוף המנהל איגרת אל הקהילות וחתם אותה במילים: ”שלום לכם”, שניתן לתרגמן ל”הייו בריאים” או ”שימרו על עצמכם” (מעשי השליחים ט״ו:29). יתר על כן, כמה מעובדי האל האמיתיים אמרו למלכים בשר ודם: ”יחי אדוני... לעולם” או ”המלך לעולם יחיה” (מלכים א׳. א׳:31; נחמיה ב׳:3).
אך מניין צמח מנהג הרמת כוסית? בחוברת המצפה מ־1 בינואר 1968 הופיעה ציטטה מהאנציקלופדיה בריטניקה (אנג׳) (1910), כרך 13 עמוד 121 ובה נאמר: ”הנוהַג לשתות למען ’בריאותם’ של אחרים שאוב, קרוב לוודאי, מן הטקס הדתי הקדום אשר בו שתו לכבוד האלים והמתים. בסעודותיהם נסכו היוונים והרומאים נסכים לאליליהם, ובמשתיהם שתו לכבוד האלים ולכבוד המתים”. האנציקלופדיה מוסיפה: ”השתייה לבריאותם של החיים הייתה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד ממנהגי השתייה שנערכו כזבח לאלים”.
האם זו משמעות המנהג גם בימינו? במדריך הבינלאומי לאלכוהול ולתרבויות (International Handbook on Alcohol and Culture), שיצא לאור ב־1995, נאמר: ”[הרמת כוסית] היא ככל הנראה שריד חילוני ממנחות נסכים קדומות שבהן יצקו לאלים נוזל קדוש, דם או יין, בתמורה למשאלה או לתפילה המתומצתות במילים: ’היבדל לחיים ארוכים!’ או ’לבריאות!’”.
כמובן, העובדה שלחפץ, לסמל או למנהג יש שורשים או מקבילות בדתות כזב קדומות, אין בה כדי לפסול אותם אוטומטית בעיני משרת אלוהים אמיתי. ניקח לדוגמה את פרי הרימון. אנציקלופדיה מקראית ידועה מציינת: ”הרימון שימש ככל הנראה כסמל קדוש בדתות פגניות”. אף־על־פי־כן, אלוהים דרש מהכהן הגדול לקשור על שולי בגדו רימונים עשויי פתילים, ועמודי הנחושת במקדש שלמה קושטו ברימונים (שמות כ״ח:33; מלכים ב׳. כ״ה:17). דוגמה נוספת: טבעת הנישואין נשאה בעבר משמעות דתית. אבל כיום מרבית האנשים אינם יודעים זאת, ועבורם ענידת טבעת נישואין היא בסך הכול אות לכך שהאדם נשוי.
מה לגבי שימוש ביין בטקסים דתיים? למשל, מסופר שעובדי בעל משכם ’באו בית אלוהיהם ואכלו ושתו וקיללו אבימלך’ בן גדעון (שופטים ט׳:22–28). האם לדעתך משרת יהוה נאמן היה שותה עימם ואולי מבקש מאל כזב את עזרתו במאבק נגד אבימלך? בהתייחסו לבני ישראל שמעלו ביהוה, אמר הנביא עמוס: ”יטו אצל כל מזבח; ויין ענושים ישתו בית אלוהיהם” (עמוס ב׳:8). האם עובדי האל האמיתיים השתתפו בכך, כלומר, נסכו יין לכבוד האלים או שתו יין בנסיבות אלו? (ירמיהו ז׳:18) האם משרת אלוהים נאמן היה מרים כוסית יין ומבקש מאל כלשהו להשפיע על עתידו של אדם אחר או לברכו?
מעניין לציין שעובדי יהוה בזמנים מסוימים הניפו את ידיהם מעלה וביקשו מהאל לגמול להם טובה. הם נשאו את ידיהם לאלוהי האמת. אנו קוראים: ”ויעמוד שלמה לפני מזבח יהוה... ויפרוש כפיו השמיים. ויאמר: ’יהוה אלוהי ישראל, אין כמוך אלוהים... ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמיים ושמעת וסלחת’” (מלכים א׳. ח׳:22, 23, 30). בדומה לכך נאמר: ”ויברך עזרא את יהוה... ויענו כל העם, ’אמן! אמן!’ במועל ידיהם. ויקדו וישתחוו ליהוה אפיים ארצה” (נחמיה ח׳:6; טימותיאוס א׳. ב׳:8). ברור, אם כן, שנאמני אלוהים אלה לא נשאו את ידיהם השמיימה לקבלת ברכה מאל מזל כלשהו (ישעיהו ס״ה:11).
רבים כיום המרימים כוסית אינם מעלים על דעתם שהם מבקשים מענה או ברכה מאליל כלשהו, אך אין הם יכולים להסביר מדוע הם מניפים את הכוסית כלפי מעלה. העובדה שהם אינם מקדישים לכך מחשבה מעמיקה, אינה צריכה לגרום למשיחי האמיתי לחוש מחויב לנהוג כמותם.
היטב ידוע שגם בעניינים אחרים עדי־יהוה נמנעים מעשיית מחוות שרוב האנשים עושים. לדוגמה, רבים עושים מחוות מול סמלים לאומיים או דגלים, ולא רואים בכך סגידה. המשיחיים האמיתיים לא יפריעו לאחרים לבצע את המחוות הללו אך לא יטלו בהן חלק. עדים רבים יודעים מתי טקסים כאלה מתקיימים ופועלים בשיקול דעת כדי לא לפגוע ברגשות הזולת. בכל מקרה הם נחושים בדעתם שלא לקיים מחוות פטריוטיות שאינן עולות בקנה אחד עם המקרא (שמות כ׳:4, 5; יוחנן א׳. ה׳:21). רבים אינם רואים בהרמת כוסית מחווה דתית. למרות זאת, ישנן סיבות מוצקות לכך שהמשיחיים אינם מרימים כוסית, מנהג בעל רקע דתי הנחשב גם היום כבקשת ברכה מ’שמיים’, כלומר מכוח על־אנושי (שמות כ״ג:2).