”ייכונו מחשבותיך”
דוד, מחבר התהלים, התפלל: ”לב טהור ברא לי אלוהים, ורוח נכון חַדֵש בקרבי. השיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני” (תהלים נ״א:12, 14). לאחר שגילה חרטה על חטאו עם בת שבע, דוד מתחנן ליהוה אלוהים שיטהר את לבבו וייתן לו את הרוח, כלומר את הנטייה השכלית, לעשות את הישר והנכון.
האם יהוה בורא לנו לב חדש ונוטע בנו רוח חדשה ונדיבה? או שעלינו לעשות מאמץ כדי לרכוש ולנצור לב טהור? אומנם ’יהוה בוחן לבות’, אך עד לאיזו מידה הוא מתערב במה שמתחולל בנבכי לבנו? (משלי י״ז:3; ירמיהו י״ז:10) מה מידת השפעתו על חיינו, מניעינו ומעשינו?
בתשעת הפסוקים הראשונים של משלי ט״ז, מוזכר שם יהוה שמונה פעמים. מפסוקים אלה אנו לומדים כיצד לאפשר לאלוהים לנתב את דרכנו בחיים, למען ’ייכונו מחשבותינו’, כלומר שתוכניותינו יוכתרו בהצלחה (משלי ט״ז:3). הכתוב בפסוקים 10 עד 15 מתמקד באחריות המוטלת על שכמו של מלך או שליט.
”לאדם מערכי לב”
”לאדם מערכי לב”, אומר משלי ט״ז:1א. מאחריותנו ’לערוך את לבנו’. יהוה אינו מכין את לבבנו באורח פלא ואינו נותן לנו רוח נדיבה. עלינו להתאמץ כדי לרכוש ידע מדויק מתוך דברו המקרא, להרהר בחומר הנלמד ולהתאים את מחשבותינו למחשבותיו (משלי ב׳:10, 11).
דוד ביקש ”לב טהור” ו’רוח חדשה’, ומשמע הדבר שהכיר בנטייתו לחטוא ובכך שהוא זקוק לעזרתו של אלוהים כדי לזכך את לבו. הואיל וכולנו לא־מושלמים אנו עלולים להתפתות לעשות את ”מעשי הבשר” (גלטים ה׳:19–21). מכאן שאנחנו זקוקים לעזרתו של יהוה כדי ’למוטט את האיברים השייכים לארץ, את הזנות והטומאה והזימה והתאווה הרעה, ואת החמדנות’ (קולוסים ג׳:5). עד כמה חשוב שנתפלל לאלוהים שיעזור לנו לעקור מלבנו נטיות שליליות ולא להיכנע לפיתויים.
האם אנו יכולים לעזור לאחרים ’לערוך’ את לבבם? ”יש בוטה כמדקרות חָרב, ולשון חכמים מרפא”, נכתב במקרא (משלי י״ב:18). מתי לשוננו מרפאת? אך ורק כאשר ’מענה לשוננו מיהוה’, כלומר כאשר פינו מפיק דברי אמת רוחניים (משלי ט״ז:1ב).
”עָקֹב הלב מכול ואנוש הוא”, נאמר במקרא (ירמיהו י״ז:9). לבנו הסמלי נוטה להצדיק ולרמות את עצמו. שלמה המלך מתריע על הסכנה הזאת ואומר: ”כל דרכי איש זך בעיניו, ותוכן [אומד] רוחות יהוה” (משלי ט״ז:2).
אהבה עצמית מופרזת עלולה לגרום לנו להצדיק את חטאינו, להסוות את מגרעותינו ולהיות עיוורים לנטיות שליליות המקננות בנו. אבל ביהוה אין להתל. הוא אומד את רוח האדם. רוח האדם היא נטייתו השכלית השלטת, והיא קשורה ללב. התפתחותה של רוח האדם תלויה במידה רבה בפעילות הלב הסמלי, וזו כוללת את המחשבות, הרגשות והמניעים. הרוח היא למעשה מה ש’בוחן הלבות’ אומד, ומסקנותיו חפות ממשוא פנים. ניטיב לעשות אם ננצור את נטייתנו השכלית.
”גול אל יהוה מעשיך”
תכנון תוכניות כרוך בחשיבה, וזו קשורה ללב. התוכניות מובילות לרוב למעשים. אך השאלה היא, האם תוכניותינו יוכתרו בהצלחה. שלמה אומר: ”גול אל יהוה מעשיך וייכונו מחשבותיך [תוכניותיך]” (משלי ט״ז:3). ”גול אל יהוה מעשיך” פירושו לבטוח בו, להישען עליו ולהתמסר לו — כביכול לפרוק את המעמסה מעל כתפינו ולהעביר אותה אליו. מחבר התהלים שר: ”גול על יהוה דרכך ובטח עליו, והוא יעשה” (תהלים ל״ז:5).
כדי שתוכניותינו ייכונו, עליהן לעלות בקנה אחד עם דבר־אלוהים ולנבוע ממניעים טובים. בנוסף, עלינו לבקש בתפילות את עזרתו ותמיכתו של יהוה ולעשות את מיטבנו ביישום עצות המקרא. חשוב במיוחד בעת נסיונות ומצוקות ש’נשליך על יהוה יהבנו’ כיוון שהוא ’יכלכלנו’. הוא ’לעולם לא ייתן מוט לצדיק’ (תהלים נ״ה:23).
”כל פועל יהוה למענהו”
מה עוד יקרה אם נגולל את מעשינו על יהוה? ”כל פועל יהוה לַמַעֲנֵהוּ [לתכליתו]”, אומר המלך החכם (משלי ט״ז:4א). בורא היקום הוא אל בעל מטרה ותכלית. אם נגולל עליו את מעשינו, חיינו יהיו מלאי תוכן ומשמעות, ולא ריקים מתוכן והבלותיים. כמו כן, המטרה שמועיד יהוה כלפי כדור־הארץ והאדם היא לעולמים (אפסים ג׳:11, ע״ח). הוא יצר את הארץ ובראה על מנת שהאדם ’יישב’ אותה (ישעיהו מ״ה:18). יתרה מזו, מטרתו המקורית כלפי האדם עלי אדמות תקום ותהיה (בראשית א׳:28). אם נקדיש את חיינו לאלוהי האמת, נהנה מחיים מלאי משמעות לנצח נצחים.
”גם רָשָע ליום רעה” יוצר יהוה (משלי ט״ז:4ב). כמובן, אלוהים לא ברא את הרשעים, שהרי ”תמים [מושלם] פועלו” (דברים ל״ב:4). אולם, הוא מניח לאנשים להפוך לרשעים ולהמשיך לחיות עד אשר הוא מוצא לנכון להענישם. לדוגמה, יהוה אמר לפרעה מלך מצרים: ”בעבור זאת העמדתיך [הנחתי לך להמשיך לחיות], בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ” (שמות ט׳:16). עשר המכות והשמדת פרעה וחילו בים סוף, היו ללא ספק מפגן בלתי נשכח של כוחו האדיר של אלוהים.
יהוה גם יכול לנצל את הנסיבות הקיימות, כך שהרשעים ישרתו שלא ביודעין את מטרותיו. מחבר התהלים אמר ליהוה: ”חֲמַת אדם תודֶך [תסב לך תהילה]; שארית חימות תחגור” (תהלים ע״ו:11). יש מקרים בהם יהוה מאפשר לאויביו לשפוך חמתם על משרתיו, אבל רק עד למידה הדרושה כדי לתת להם מוסר ולחנכם. את מה שמעבר לכך, כלומר את השארית, נוטל יהוה על עצמו.
כאמור, יהוה תומך במשרתיו הענווים. אבל מה באשר לגאוותנים וליהירים? ”תועבת יהוה כל גבה לב. יד ליד לא יינקה”, אומר מלך ישראל (משלי ט״ז:5). ’כל גבהי הלב’ עשויים להתלכד כדי לתמוך זה בזה, אך הם לא יחמקו מעונש. מכאן, שמן החוכמה שנטפח רוח של ענווה, ואין זה משנה עד כמה אנו משכילים, מוכשרים או אילו זכויות שירות יש לנו.
”ביראת יהוה”
החטא מקנן בנו מלידה, ולכן אנו נוטים לטעות (רומים ג׳:23; ה׳:12). כיצד נימנע מתוכניות שיובילו אותנו לדרך הרע? משלי ט״ז:6 מצהיר: ”בחסד ואמת יכופר עוון, וביראת יהוה סור מרע”. בחסדו ובאמיתו סולח אלוהים על חטאינו, אך יראת יהוה היא שמשמשת לנו גורם מרתיע לבל נחטא. עד כמה חשוב אפוא שלא רק נאהב את יהוה ונוקיר את חסדו, אלא גם נטפח כלפיו יראה למען לא נכעיסו!
כדי לאפשר ליראת יהוה לקנות אחיזה בלבנו, עלינו לטפח כבוד והוקרה כלפי כוחו האדיר של אלוהים. חשוב לרגע על כוחו העצום המתגלה בבריאה. אלוהים הזכיר לאיוב כיצד כוחו משתקף בבריאה, ובדרך זו עזר לו לתקן את דרך חשיבתו (איוב מ״ב:1–6). האין אנו מושפעים באותו אופן כאשר אנו קוראים במקרא על מגעיו של יהוה עם משרתיו ומהרהרים בכך? מחבר התהלים שר: ”לכו וראו מפעלות אלוהים. נורא [מעורר יראה] עלילה על בני אדם” (תהלים ס״ו:5). אל לנו להתייחס לחסדו של יהוה כדבר מובן מאליו. כאשר בני ישראל ’מרדו והעציבו את רוח הקודש, הפך יהוה לאויבם. הוא נלחם בם’ (ישעיהו ס״ג:10). לעומת זאת, ”ברצות יהוה דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו”, כלומר אדם העושה את רצון יהוה יחיה בשלום אפילו עם אויביו (משלי ט״ז:7). עד כמה מגנה עלינו יראת יהוה!
”טוב מעט בצדקה מֵרוֹב תבואות בלא משפט”, מציין המלך החכם (משלי ט״ז:8). במשלי ט״ו:16 כתוב: ”טוב מעט ביראת יהוה מאוצר רב ומהומה בו”. אם כן, יראת כבוד כלפי אלוהים חיונית כדי להישאר בדרך הנכונה.
”לב אדם יחשב דרכו”
האדם נברא עם בחירה חופשית, כלומר, עם היכולת לבחור בין טוב לרע (דברים ל׳:19, 20). ללבנו הסמלי היכולת לשקול אפשרויות שונות ולהתמקד באפשרות אחת או יותר. שלמה המלך מצביע על כך שהבחירות שלנו נתונות בידינו ואומר: ”לב אדם יחשב דרכו”. ולאחר מכן ”יהוה יכין [יכוון] צעדו” (משלי ט״ז:9). מאחר שיהוה יכול לכוון את צעדינו, יהיה זה מן התבונה לבקש את עזרתו כדי ש’ייכונו מחשבותינו [תוכניותינו]’.
כאמור, לבנו בוגדני ועלול לגרום לנו לרמות את עצמנו בטיעונים כוזבים. למשל, יש פעמים שאדם חוטא ולבו מנסה לגרום לו להצדיק את עצמו. במקום לנטוש את דרך החטא, הוא טוען שיהוה הוא אל אוהב, נדיב, רחום וסלחן. למעשה הוא אומר בלבו: ”שכח אל. הסתיר פניו. בל ראה לנצח” (תהלים י׳:11). יהיה זה מוטעה ומסוכן לנצל לרעה את רחמיו של אלוהים.
”פֶּלֶס ומאזני משפט ליהוה”
אחרי ששלמה מדבר על הלב ועל המעשים של אדם מן השורה, הוא מתמקד בלב ובמעשים של המלך: ”קסם על שפתי מלך [החלטות המלך צריכות להיות בהשראת אלוהים]; במשפט לא ימעל פיו” (משלי ט״ז:10). ניתן יהיה ללא ספק לומר זאת באשר למלך המוכתר, ישוע המשיח. מלכותו על הארץ תעלה בקנה אחד עם רצון אלוהים.
המלך החכם מצביע על מקור המשפט והצדק: ”פֶּלֶס ומאזני משפט ליהוה; מעשהו כל אבני כיס” (משלי ט״ז:11). יהוה הוא זה שקובע את הפלס ואת מאזני המשפט, ולכן אין זה מתפקידו של אף מלך לקבוע כראות עיניו את הסטנדרטים הללו. בתקופת חייו עלי אדמות, אמר ישוע: ”אין אני יכול לעשות דבר מלבי. לפי מה שאני שומע אני שופט. ומשפטי צודק, מפני שאינני מבקש את רצוני אלא את רצון שולחי”. יש לנו כל סיבה שבעולם לצפות שישוע, אשר קיבל מאביו ”את כל המשפט”, יפעל בצדק מושלם (יוחנן ה׳:22, 30).
למה עוד ניתן לצפות ממלך מטעם יהוה? מלך ישראל מסביר: ”תועֲבת מלכים עשות רֶשע, כי בצדקה ייכון כיסא” (משלי ט״ז:12). מלכות המשיח מושתתת על עקרונות הצדק של אלוהים. אין היא חוברת ל”כיסא הוות”, כלומר אל מושלים רשעים (תהלים צ״ד:20; יוחנן י״ח:36; יוחנן א׳. ה׳:19).
להשביע את רצון המלך
כיצד נתיניו של מלך רב הוד צריכים לנהוג? שלמה אומר: ”רצון מלכים שפתי צדק; ודובר ישרים יֶאֱהָב. חמת מלך מלאכי מוות, ואיש חכם יכַפְרֶנָה [ישקיט אותה]” (משלי ט״ז:13, 14). משרתי יהוה כיום מפנימים את המילים הללו ועסוקים בפעילות הכרזת המלכות ועשיית תלמידים (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). הם יודעים ששימוש זה בשפתיהם משביע את רצון המלך, ישוע המשיח. איש חכם ידע להשקיט את כעסו של מלך רב עוצמה ולשאת חן בעיניו. עד כמה חכם פי כמה וכמה לשאת חן בעיני המלך המשיח!
שלמה ממשיך: ”באור פני מלך חיים, ורצונו כעב מלקוש” (משלי ט״ז:15). המילים ”אור פני מלך”, מורות על חסדו של המלך, כשם ש’אור פני יהוה’ מציין את חסדו של אלוהים (תהלים מ״ד:4; פ״ט:16). כפי שענני גשם הם ערובה לירידת גשמים ולצמיחת יבולים, כך רצונו הטוב של המלך הוא עדות לדברים טובים העתידים לבוא. החיים תחת מלכות המשיח יהיו מלאי ברכות ושגשוג, כשם שהיה בקנה מידה קטן יותר בימי שלמה המלך (תהלים ע״ב:1–17).
בעודנו מצפים לעת שבה מלכות אלוהים תיטול לידיה את מלוא הסמכות על הנעשה תחת השמש, הבה נבקש מאלוהים שיעזור לנו לטהר את לבנו. הבה נבטח ביהוה ונטפח יראת אלוהים. רק כך נוכל להיות סמוכים ובטוחים ש’ייכונו מחשבותינו [תוכניותינו]’ (משלי ט״ז:3).
[תמונה בעמוד 18]
באיזה מובן יהוה יוצר ”רָשָע ליום רעה”?