סיפור חיים

נחושים למלא את שירותנו

סיפורה של לנה דייוויסון

‏”‏אני מאבד את הראייה.‏ אני לא יכול לראות”‏,‏ אמר הטייס שלנו בכבדות.‏ אחרי כמה רגעים,‏ נשמטו ידיו מהגאי המטוס,‏ והוא צנח בכבדות בכיסאו מחוסר הכרה.‏ בעלי,‏ שלא היה לו כל ניסיון בטיס,‏ ניסה נואשות להעיר אותו.‏ לפני שאספר איך נחלצנו מן המצב בנס,‏ הרשו לי להסביר מדוע היינו במטוס הקל הזה מעל פפואה גינאה החדשה,‏ אחד מהמקומות הנידחים ביותר בכדור־הארץ.‏

נולדתי באוסטרליה בשנת 1929 וגדלתי בסידני,‏ בירת ניו סאות’‏ וויילס.‏ אבי,‏ ביל מוסקט,‏ היה קומוניסט ועד כמה שזה נשמע מוזר האמין באלוהים.‏ ב־​1938 הוא אפילו הסכים לחתום על עצומה,‏ שדורשת לתת לג׳וזף פ.‏ רתרפורד מהמשרדים הראשיים של עדי־​יהוה לנאום בבניין העירייה של סידני.‏

‏”‏בוודאי יש לו משהו חשוב לומר”‏,‏ אמר לנו אז אבי.‏ כעבור שמונה שנים למדנו את עיקרי המסר הזה.‏ אבי הזמין לביתנו את נורמן בֶּלוֹטִי,‏ עד־​יהוה ששירת כחלוץ בשירות מורחב,‏ כדי לשוחח על המקרא.‏ משפחתנו חבקה מהר מאוד את האמת המקראית,‏ ובתוך זמן קצר הפכנו להיות מאוד פעילים בשירות המשיחי.‏

באמצע שנות ה־40,‏ נאלצתי לעזוב את ספסל הלימודים על מנת לעזור לאימי שהייתה חולה כרונית.‏ כמו כן,‏ עבדתי לפרנסתי בתפירה.‏ בימי שבת בשעות הערב,‏ בישרנו אחותי רוז ואני ברחוב עם קבוצת חלוצים סמוך לבניין העירייה של סידני.‏ בשנת 1952,‏ סיים אחי הגדול,‏ ג׳ון,‏ את לימודיו בגלעד — בית ספר להכשרת שליחים בארצות הברית — ונשלח לפקיסטן.‏ גם אני אהבתי את שירות השדה ורציתי לחקות את דוגמתו.‏ לפיכך בשנה שלאחר מכן התחלתי לשרת כחלוצה רגילה.‏

נישואין ושירות כשליחים

זמן קצר לאחר מכן פגשתי את ג׳ון דייוויסון,‏ ששירת במשרד הסניף של עדי־​יהוה באוסטרליה.‏ התרשמתי מן הענווה שלו,‏ מאופיו החזק,‏ ומנחישותו הבלתי מופגנת.‏ במהלך מלחמת העולם השנייה,‏ נאסר ג׳ון שלוש פעמים בשל עמדתו הניטראלית כמשיחי.‏ החלטנו להפוך את פעילות ההטפה לקריירה לכל החיים.‏

נישאתי לג׳ון ביוני 1955.‏ קנינו אוטובוס כדי להפוך אותו לקראוון,‏ ולהשתמש בו כמקום מגורינו בזמן שנבשר באזורים נידחים באוסטרליה.‏ כעבור שנה יצאה הקריאה לעדים לעבור לגינאה החדשה,‏ חלקו הצפון־​מזרחי של אי גדול שנמצא צפונית לאוסטרליה.‏ עד אז טרם נשמעה בשורת המלכות בחלק זה של העולם.‏a מייד נענינו לקריאה.‏

בזמנו,‏ ניתן היה להיכנס בשעריה של גינאה החדשה רק אם היה לך חוזה עבודה במשרה מלאה.‏ לכן ג׳ון התחיל לחפש עבודה,‏ ועד מהרה חתם על חוזה עם מנסרה בבריטניה החדשה,‏ אי קטן יותר ששייך לגינאה החדשה.‏ לאחר מספר שבועות,‏ ביולי 1956,‏ הגענו לרַבַּאוּל שבבריטניה החדשה כדי להתחיל את שליחותנו.‏ היה עלינו להמתין שישה ימים לספינה שתעביר אותנו לווטרפול ביי (‏Waterfall Bay)‏.‏

שירותנו בווטרפול ביי

לאחר מספר ימי הפלגה קשים הגענו לווטרפול ביי,‏ לשון ים רחבת ידיים כ־​240 קילומטר מדרום לרבאול.‏ כאן,‏ בקרחת יער,‏ הייתה מנסרה ענקית.‏ באותו ערב כאשר ישבו כל העובדים מסביב לשולחן האוכל,‏ אמר מנהל העבודה,‏ ”‏דרך אגב,‏ אדון וגברת דייוויסון,‏ לפי המדיניות של החברה הזו על כל העובדים להצהיר מהי דתם”‏.‏

היינו בטוחים שלא הייתה ולא נבראה מדיניות כזאת,‏ אבל מכיוון שסירבנו לעשן,‏ העובדים היו חשדניים כלפינו.‏ בכל אופן,‏ ג׳ון אמר,‏ ”‏אנחנו עדי־​יהוה”‏.‏ השתררה דממה מביכה.‏ העובדים שירתו בצבא במלחמת העולם השנייה,‏ והיו להם דעות קדומות באשר לעדים בשל עמדתם הניטראלית במהלך המלחמה.‏ מאותו יום חיפשו דרכים מדרכים שונות להקשות עלינו.‏

בהתחלה,‏ סירב המנהל לספק לנו מקרר ותנור,‏ אף־​על־​פי שהיינו זכאים להם.‏ המזון שלנו התקלקל,‏ ובנוסף נאלצנו לבשל בתנור שבור שחילצנו מהיער.‏ אחר כך,‏ נאסר על תושבי הכפר למכור לנו פירות וירקות טריים,‏ ולכן נאלצנו לאכול ירקות שהצלחנו למצוא.‏ כמו כן,‏ תוייגנו כמרגלים וכל הזמן עקבו אחרינו כדי לראות אם אנו מלמדים מישהו את המקרא.‏ בנוסף לכול חליתי במלריה.‏

למרות זאת,‏ היינו נחושים למלא את שירותנו.‏ לכן,‏ ביקשנו משני צעירים מקומיים שעבדו במנסרה וידעו אנגלית,‏ ללמד אותנו מלינזיאן פיג׳ין,‏ השפה הרשמית,‏ ואנחנו לימדנו אותם את המקרא.‏ בסופי השבוע יצאנו ל”‏טיולים”‏ ארוכים.‏ לאורך הדרך,‏ בישרנו בזהירות לכל מי שמצאנו ותלמידי המקרא שלנו שימשו כמתורגמנים.‏ חצינו נהרות שוצפים,‏ כשעל גדותיהם מתחממים בשמש תנינים ענקיים.‏ בדרך כלל טורפים מסוכנים אלה לא הטרידו אותנו,‏ למעט פעם אחת שממנה ניצלנו בנס.‏

מכינים עזרי לימוד

ככל שהשירות שלנו התרחב,‏ החלטנו להדפיס מסרים מקראיים פשוטים על גבי עלונים ולחלק אותם למעוניינים.‏ תלמידי המקרא שלנו מהמנסרה עזרו לנו לתרגם את העלונים הראשונים.‏ לילות רבים הדפסנו מאות עותקים וחילקנו אותם לתושבי הכפרים ולעובדי ספינות שעגנו במקום.‏

בשנת 1957 זכינו לביקור מעודד של אח ג׳ון קאטפורת’‏,‏ שהיה משגיח נפה מנוסה.‏b הוא הציע שנשתמש בתמונות כדי ללמד ביעילות אנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב את האמיתות המקראיות.‏ ג׳ון ובעלי הכינו סדרת ציורים פשוטים בשיטת ”‏דמויות מקל”‏,‏ על מנת להסביר עיקרי אמונה מקראיים בסיסיים.‏ במשך שעות רבות העתקנו את הציורים הללו לתוך מחברות.‏ כל תלמיד מקרא קיבל עותק,‏ שבו השתמש כדי לבשר.‏ שיטת הוראה זו אומצה בסופו של דבר בכל רחבי המדינה.‏

לאחר שנתיים וחצי בווטרפול ביי השלמנו את עבודתנו במנסרה,‏ וקיבלנו אישור שהייה במדינה.‏ לפיכך,‏ נענינו להזמנה לשרת כחלוצים מיוחדים.‏

חוזרים לרבאול

בדרכנו צפונה לרבאול,‏ עשתה ספינתנו עצירת לילה במטעי קקאו וקופרה (‏אגוזי קוקוס)‏ שבווייד ביי (‏Wide Bay)‏. בעלי המקום,‏ זוג קשישים שרצו לפרוש לגימלאות ולחזור לאוסטרליה,‏ הציעו לג׳ון לנהל את המקום.‏ ההצעה שלהם הייתה מפתה מאוד,‏ אבל לאחר ששוחחנו בינינו כל הלילה,‏ הגענו להסכמה שלא עברנו לגינאה החדשה כדי לרדוף אחר עושר חומרי.‏ היינו נחושים למלא את שירותנו כחלוצים.‏ למחרת היום,‏ הודענו לזוג על החלטתנו ועלינו חזרה על הספינה.‏

לאחר שהגענו לרבאול,‏ הצטרפנו לקבוצה קטנה של עדים שעברו לשם ממדינות שונות.‏ המקומיים גילו התעניינות רבה בבשורת המלכות,‏ וניהלנו תוכניות רבות לשיעורי מקרא.‏ בינתיים,‏ ערכנו אסיפות קהילתיות באולם מקומי ששכרנו,‏ ונכחו בהן עד 150 איש.‏ רבים מהם קיבלו את האמת ועזרו להפיץ את בשורת מלכות האלוהים ביתר חלקי המדינה (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏

ביקרנו גם בכפר ווּנַבָּאל השוכן כ־50 קילומטר מרבאול.‏ בכפר זה גילו מספר אנשים התעניינות נלהבת באמיתות המקראיות,‏ ועד מהרה משכו את תשומת לבו של קתולי מקומי רב השפעה.‏ הוא ומספר חברים מהכנסייה שלו התפרצו לאסיפה השבועית שקיימנו ללימוד המקרא,‏ וגירשו אותנו מהכפר.‏ כאשר הבנו שניתקל בצרות גם בשבוע שלאחר מכן,‏ ביקשנו מהמשטרה להתלוות אלינו.‏

באותו היום ניצבו בצידי הדרך לאורך קילומטרים המוני קתולים שלעגו לנו.‏ רבים מהם לא היו מהססים לסקול אותנו באבנים.‏ בה בעת,‏ כומר אחד כינס בכפר מאות בני שבט.‏ המשטרה אמרה לנו שיש לנו זכות לקיים את המפגש שלנו,‏ ולכן פילסה לנו דרך בין ההמון.‏ אבל ברגע שהתחלנו לנהל את השיעור,‏ שילהב הכומר את ההמון והם היו כאחוזי תזזית.‏ השוטרים לא הצליחו לרסן את האספסוף,‏ ולכן מפקד המשטרה הפציר בנו לעזוב והוביל אותנו חיש קל לרכבנו.‏

הפורעים נהרו לעברנו והחלו לקלל אותנו,‏ לירוק עלינו ולנופף אגרופים לעברנו,‏ בשעה שהכומר עמד בידיים משולבות וחייך.‏ לאחר שנמלטנו,‏ הודה מפקד המשטרה שזה היה האירוע הקשה ביותר שנתקל בו מימיו.‏ התפרעות האספסוף הרתיעה את רוב תושבי ווּנַבָּאל לאמץ ללבם את בשורת המלכות,‏ למעט תלמיד מקרא אחד שהיה אמיץ לב.‏ מאותה עת,‏ מאות אחרים בכל רחבי בריטניה החדשה נקטו עמדה לצד האמת.‏

צמיחה בגינאה החדשה

בנובמבר 1960 נשלחנו למַדַנְג,‏ עיר גדולה בחוף הצפוני של גינאה החדשה,‏ האי הראשי.‏ ג׳ון ואני הוצפנו בהצעות עבודה.‏ חֶבְרָה אחת הפצירה בי לנהל את חנות הבגדים שלה.‏ אחרת ביקשה שאעבוד בתיקוני בגדים,‏ והיו מספר נשים תושבות חוץ שאפילו הציעו לעזור לי לפתוח מתפרה בבעלותי.‏ זכרנו את מטרתנו ודחינו באדיבות הצעות עבודה אלו ואחרות (‏טימותיאוס ב׳.‏ ב׳:‏4‏)‏.‏

שטח הבשורה במדנג היה פורה,‏ ועד מהרה התפתחה במקום קהילה משגשגת.‏ על מנת להגיע לכפרים נידחים יצאנו למסעות הטפה בני מספר ימים.‏ צעדנו לשם ברגל או רכבנו על אופנוע.‏ בלילות עצרנו בבקתות נטושות הפזורות לאורך הדרך,‏ וישנו על שכבות עשב שקטפנו.‏ לקחנו איתנו בסך הכול קופסאות שימורים,‏ קרקרים וכִילָה ליתושים.‏

באחד ממסעותינו ביקרנו קבוצה של מעוניינים בטַלִידִיג,‏ כפר הממוקם כ־50 קילומטרים צפונית למדנג.‏ עם התקדמותם הרוחנית של חברי הקבוצה,‏ אסר עליהם מנהל בית־​הספר המקומי ללמוד את המקרא במקום ציבורי.‏ מאוחר יותר,‏ הסית את המשטרה להרוס את בתיהם ולגרשם לערבות העשב.‏ אולם,‏ ראש שבט אחר שגר בשכנות הרשה לקבוצה לחיות על אדמתו.‏ ברבות הימים,‏ איש נדיב זה אימץ ללבו את האמת המקראית,‏ ובאזור נבנה אולם מלכות מודרני.‏

תרגום ושירות נפתי

בשנת 1956,‏ שנתיים בלבד לאחר שהגענו לבריטניה החדשה,‏ התבקשנו לתרגם מספר פריטי ספרות מקראיים למלינזיאן פיג׳ין.‏ מלאכת התרגום נמשכה שנים ארוכות.‏ אחר כך ב־​1970 הוזמנו למשרד הסניף שבפורט מורסבי,‏ בירת פפואה גינאה החדשה,‏ כדי לשרת כמתרגמים ולהדריך כיתות ללימוד שפות חדשות.‏

חזרנו לבריטניה החדשה ב־​1975 והמשכנו בשירות הנפתי.‏ במשך 13 שנה טסנו,‏ שטנו,‏ נסענו או צעדנו כמעט לכל מקום במדינה.‏ פעמים רבות נשקפה לנו סכנת מוות,‏ כולל האירוע שסיפרתי עליו בפתיח.‏ כאשר התקרבנו למסלול הנחיתה בעיר קאנדריאן שבבריטניה החדשה,‏ התמוטט הטייס כתוצאה מדלקת קיבה חמורה.‏ המטוס הופעל על טייס אוטומטי,‏ וחגנו חסרי אונים מעל הג׳ונגל.‏ בד בבד ג׳ון ניסה נואשות להעיר את הטייס שהיה מחוסר הכרה.‏ בסופו של דבר הוא התעורר,‏ ראייתו התחילה לחזור אליו והוא הצליח להנחית את המטוס.‏ לאחר הנחיתה הקשה התמוטט שוב.‏

עוד פתח לפעולה

בשנת 1988 הוזמנו שוב לסניף שבפורט מורסבי.‏ היה שם צורך הולך וגובר בעבודות תרגום,‏ ועזרנו להכשיר מתרגמים חדשים.‏ משפחת בית אל כללה כ־50 מתנדבים,‏ שהתגוררו בדירות חדר צנועות.‏ ג׳ון ואני החלטנו להשאיר את דלתנו פתוחה במקצת כדי לגרום לחברי המשפחה ולאורחים להיכנס לביקור קצר,‏ וכך ליצור הזדמנויות להכירם.‏ זה עזר לנו להתקרב לחברי המשפחה ולהעניק איש לרעהו שפע אהבה ותמיכה.‏

בשנת 1993 נפטר ג׳ון מהתקף לב.‏ הרגשתי שחלק ממני מת איתו.‏ היינו נשואים 38 שנה ובמשך כל הזמן הזה היינו ביחד בשירות.‏ למרות זאת,‏ הייתי נחושה להמשיך בעזרת כוחו של יהוה (‏קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏7‏)‏.‏ דלת דירתי נותרה פתוחה,‏ וצעירים המשיכו לבקר אותי.‏ ההתרועעות הבריאה הזו עזרה לי לשמור על גישה חיובית.‏

מצבי הבריאותי הידרדר והועברתי ב־​2003 למשרד הסניף שבסידני,‏ אוסטרליה.‏ היום,‏ בגיל 77,‏ עודני משרתת במחלקת תרגום בשירות מורחב וממלאת את חלקי בהכרזת הבשורה.‏ חבריי,‏ וכן ילדיי ונכדיי הרוחניים תמיד מסבים לי נחת רוח.‏

גם עתה אני נוהגת להשאיר את דלת חדרי פתוחה,‏ וכמעט כל יום באים לבקר אותי.‏ וכשהדלת שלי סגורה,‏ אנשים נוהגים לדפוק ומבררים שהכול בסדר.‏ כל עוד אני חיה ונושמת אהיה נחושה למלא את שירותי ולעבוד את יהוה אלוהיי (‏טימותיאוס ב׳.‏ ד׳:‏5‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏מפות בעמוד 18]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

גינאה החדשה

אוסטרליה

סידני

אינדונסיה

פפואה גינאה החדשה

טלידיג

מדנג

פורט מורסבי

בריטניה החדשה

רבאול

וונבאל

וייד ביי

ווטרפול ביי

‏[‏שלמי תודה]‏

מפה וכדור־הארץ:‏ מבוסס על NASA/Visible Earth imagery

‏[‏תמונה בעמוד 17]‏

עם ג׳ון בכינוס בעיר לַאֶה,‏ גינאה החדשה,‏ 1973

‏[‏תמונה בעמוד 20]‏

במשרד הסניף בפפואה גינאה החדשה,‏ 2002