”עוד ינובון בשיבה”
”שתולים בבית יהוה... עוד ינובון בשיבה” (תהלים צ״ב:14, 15).
1, 2. (א) כיצד בדרך כלל נהוג לתאר את הזקנה? (ב) מה מבטיחים כתבי־הקודש ביחס לנזקי החטא שירשנו מאדם הראשון?
מה עולה במחשבותיך לשמע המילה זִקנה? עור מקומט? כבדות שמיעה? גפיים חלשות? או מאפיין אחר של ”ימי הרעה” המתוארים בפירוט ובצורה כה מוחשית בקהלת י״ב:1–7? אם כן, חשוב לזכור שהתמונה המתוארת בקהלת י״ב מציגה את תהליך ההזדקנות, לא כדבר שהבורא יהוה אלוהים התכוון אליו מלכתחילה, אלא כנזק הנגרם לגוף כתוצאה מן החטא שירשנו מאדם הראשון (רומים ה׳:12).
2 ההתקדמות בגיל כשלעצמה אינה קללה, שהרי המשך קיומנו כרוך בזרימת הזמן. למעשה, גדילה ובגרות הן תהליכים רצויים בכל יצור חי. אולם, הנזקים שהצטברו במשך ששת אלפי שנות חטא ואי־שלמות, הנראים מכל עבר, יהיו בקרוב נחלת העבר. כל עושי רצון אלוהים ייהנו מן החיים שאמורים היו להיות מבראשית, כלומר, ללא ייסורי הזקנה והמוות (בראשית א׳:28; ההתגלות כ״א:4, 5). בעת ההיא לא ”יאמר שכן: ’חליתי!’” (ישעיהו ל״ג:24). הזקנים ישובו לימי ’עלומיהם’, ובשרם יהיה רענן יותר משהיה בשנות נעוריהם (איוב ל״ג:25). אך לעת עתה, כולנו חייבים להתמודד עם החטא שירשנו מאדם הראשון. למרות זאת, משרתי יהוה ההולכים ומתבגרים מבורכים בדרכים מיוחדות.
3. באילו דרכים יכולים המשיחיים עוד להניב פרי בשיבה?
3 דבר־אלוהים מבטיח לנו שה”שתולים בבית יהוה... עוד ינובון [יניבו פרי] בשיבה” (תהלים צ״ב:14, 15). בלשון ציורית מציג מחבר התהלים עובדה בסיסית, לפיה משרתי אלוהים נאמנים יכולים להמשיך להתקדם, לפרוח ולשגשג מבחינה רוחנית, גם אם מצבם הפיזי הולך ומידרדר. על כך יעידו דוגמאות רבות מהמקרא ומימינו.
”לא עזבה את המקדש”
4. כיצד הראתה הנביאה הקשישה חנה את מסירותה לאלוהים, ולאיזה גמול זכתה?
4 תן דעתך לחנה הנביאה מן המאה הראשונה לספירה. בגיל 84 מעולם ”לא עזבה את המקדש בעובדהּ את אלוהים בצום ותחנונים יומם ולילה”. בתור בת לאדם מ”שבט אשר” ולא משבט לוי, לא יכלה חנה לגור בבית המקדש. תאר לעצמך מה נדרש ממנה כדי להיות במקדש יום יום מעולת הבוקר ועד עולת הערב. על שום מסירותה, זכתה לגמול רב. נפלה בחלקה הזכות להיות בבית המקדש בשעה שיוסף ומרים הביאו לשם את ישוע כתינוק כדי להציגו לפני יהוה כמצוּוה בתורה. כראותה את ישוע, ”הודתה לאלוהים ודיברה על הילד באוזני כל המחכים לגאולה בירושלים” (לוקס ב׳:22–24, 36–38; במדבר י״ח:6, 7).
5, 6. באילו דרכים מגלים קשישים רבים בימינו את הגישה שהייתה לחנה?
5 קשישים רבים בקרבנו נוהגים כיום כדוגמת חנה בנוכחותם הסדירה באסיפות, בתחנוניהם הכנים לקידום עבודת אלוהים האמיתית ובקנאותם הבוערת בהטפת הבשורה הטובה. אח בשנות ה־80 לחייו, הנוכח בקביעות באסיפות הקהילה יחד עם אשתו, אמר: ”עשינו לנו להרגל לבוא לאסיפות. אין אנו רוצים להיות בשום מקום אחר. היכן שמשרתי אלוהים נמצאים, שם אנחנו רוצים להיות, ושם אנחנו מרגישים בנוח”. איזו דוגמה מעודדת לכול! (עברים י׳:24, 25).
6 ”אם מזדמנת לי האפשרות לקחת חלק בפעילות רוחנית כלשהי, אני רוצה לעשות זאת”. זה המוטו של ג׳ין, אלמנה משיחית בשנות ה־80 לחייה. ”כמובן, יש לי רגעים עצובים”, היא מוסיפה, ”אבל אין שום סיבה שכל מי שמסביבי יהיה עצוב כשאני עצובה”. בעיניים בורקות היא מספרת עד כמה היא שמחה לבקר בארצות אחרות כדי ליהנות מתוכניות רוחניות בונות. באחד הטיולים האחרונים אמרה לאנשים שהתלוו אליה, ”אני לא רוצה לראות עוד ועוד טירות; אני רוצה לצאת לשירות השדה!” ג׳ין לא ידעה את השפה המקומית, ובכל זאת הצליחה לעורר התעניינות בבשורת המקרא. יתרה מזו, למשך מספר שנים שירתה בקהילה שנזקקה לעזרה, אף־על־פי שהדבר דרש ממנה ללמוד שפה חדשה ולנסוע אל האסיפות ובחזרה שעה לכל כיוון.
אל תחדל לאמץ את מוחך
7. כיצד הראה משה בגיל מבוגר שהוא משתוקק לחזק את יחסיו עם אלוהים?
7 הניסיון בחיים נצבר עם הזמן (איוב י״ב:12). לעומת זאת, התקדמות רוחנית אינה נרכשת מאליה עם הגיל. לכן, משרתי אלוהים נאמנים אינם נשענים אך ורק על מאגר הידע שצברו בעבר, אלא משתדלים ’להוסיף לקח [ידע]’ משנה לשנה (משלי ט׳:9). משה היה בן 80 כאשר שלח אותו יהוה אל פרעה (שמות ז׳:7). בימים ההם, גיל כזה נחשב כנראה לדבר בלתי רגיל, שכן הוא כתב: ”ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ... [ו]בגבורות שמונים שנה” (תהלים צ׳:10). למרות זאת, משה מעולם לא חש שהוא זקן מכדי ללמוד. אחרי עשרות שנים שבמהלכן שירת את אלוהים, נהנה מזכויות רבות ומילא תפקידים כבדי משקל, התחנן משה בפני יהוה: ”הודיעני נא את דרכיך, ואדעך” (שמות ל״ג:13). משה תמיד השתוקק לחזק את יחסיו עם יהוה.
8. כיצד הקפיד דניאל לאמץ את מוחו בשנות ה־90 לחייו, ומה אירע כתוצאה מכך?
8 בגיל מבוגר, ככל הנראה בשנות ה־90 לחייו, לא חדל הנביא דניאל לחקור לעומק את כתבי־הקודש. מה שהבין מתוך עיון ב”ספרים” — שאולי כללו את הספרים ויקרא, ישעיהו, ירמיהו, הושע ועמוס — הניע אותו לדרוש אל יהוה בתפילה נרגשת (דניאל ט׳:1, 2). כמענה לתפילתו, העביר לו אלוהים מידע בנוגע לביאת המשיח ולעתידה של עבודת אלוהים הטהורה (דניאל ט׳:20–27).
9, 10. מה עושים כמה כדי לאמץ את מוחם?
9 בדומה למשה ודניאל, כל עוד אנו יכולים, נאמץ את מוחנו על־ידי כך שנתמקד בעניינים רוחניים. רבים עושים בדיוק כך. וורת’, זקן־קהילה משיחי בשנות ה־80 לחייו, משתדל להיזון מן המזון הרוחני העדכני שמספק ”העבד הנאמן” והנבון (מתי כ״ד:45). הוא אומר, ”אני פשוט מאוהב בָּאמת, וכולי נרגש כשאני רואה איך אור האמת הולך ומתבהר” (משלי ד׳:18). באותו אופן, פרד ששירת יותר מ־60 שנה בשירות מורחב, פותח מיוזמתו בשיחות על המקרא עם אחיו לאמונה, ומוצא שהדבר ממריץ אותו מבחינה רוחנית. ”אני חייב לעשות הכול כדי שהמקרא יהיה חי במוחי”, הוא אומר. ”אם אתה מצליח להפיח רוח חיים במקרא — להפוך אותו לדבר משמעותי — ואם אתה מצליח לשלב את מה שאתה לומד עם ’מתכונת הדברים הבריאים’, אזי אין לך בראש פיסות מידע שאינן קשורות זו לזו, אלא אתה מבין כיצד כל אבן חן בוהקת במקום הראוי לה” (טימותיאוס ב׳. א׳:13).
10 גיל מתקדם אינו אומר בהכרח שאינך מסוגל ללמוד דברים חדשים וקשים. אנשים בשנות ה־60, ה־70 ואפילו ה־80 לחייהם לומדים קרוא וכתוב או שפות חדשות. חלק מעדי־יהוה עושים כן במטרה לבשר את הבשורה לבני לאומים שונים (מרקוס י״ג:10). הארי ואשתו היו בשנות ה־60 המאוחרות לחייהם כשהחליטו לסייע בשטח של דוברי פורטוגזית. הארי אומר: ”חייבים להודות שכל דבר שצריך לעשות בחיים הולך ונהיה קשה יותר עם הגיל”. אבל בהתמדה ותוך השקעת מאמצים, הצליחו לנהל שיעורי מקרא בפורטוגזית. בנוסף לכך, כבר שנים רבות שהארי נותן נאומים בשפתו החדשה בכינוסים מחוזיים.
11. מה הטעם לדבר על הישגיהם של קשישים נאמנים?
11 כמובן, לא לכולם הבריאות והנסיבות לקבל על עצמם משימות מאתגרות כאלו. אם כן, מה הטעם לדבר על הישגיהם של קשישים מסוימים? אין הכוונה שכולם צריכים לחתור לאותם הישגים. הכוונה היא שחשוב לנהוג ברוח הדברים שכתב השליח פאולוס אל המשיחיים העברים בעניין זקני־הקהילה הנאמנים. הוא אמר: ”הביטו אל אחרית דרכם ולכו בעקבות אמונתם” (עברים י״ג:7). כאשר אנו מתבוננים באחים קשישים בעלי קנאות מופתית, הדבר מעודד אותנו לחקות את האמונה העזה הדוחפת אותם לשרת את אלוהים. בהתייחסו לגורם המניע אותו, אומר הארי בן ה־87: ”ברצוני לנצל בחוכמה את השנים שנותרו לי ולהיות יעיל ככל האפשר בשירות יהוה”. פרד, שהוזכר קודם לכן, מוצא סיפוק רב במילוי תפקידו בבית־אל. הוא אומר: ”אתה חייב למצוא את הדרך לשרת את יהוה בצורה הטובה ביותר, ולהתמיד בה”.
מסורים למרות שינויים בנסיבות
12, 13. כיצד גילה ברזילי מסירות לאלוהים על אף השינוי בנסיבותיו?
12 לא תמיד קל להתמודד עם שינויים פיזיים. בכל זאת, ניתן לגלות מסירות לאלוהים למרות השינויים. דוגמה טובה לכך הוא ברזילַי הגלעדי. בגיל 80 גילה הכנסת אורחים יוצאת מגדר הרגיל כלפי דוד וצבאו. הוא סיפק להם מזון ומקום לינה בימי מרד אבשלום. בשעה שדוד שב אל ירושלים, ליווה ברזילי את דוד ואנשיו אל נהר הירדן. בהמשך הציע לו דוד להצטרף לחצר המלוכה. כיצד הגיב ברזילי? ”בן שמונים שנה אנוכי היום. ... אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה, אם אשמע עוד בקול שרים ושרות? ... הנה עבדך כִּמְהָם, יעבור עם אדוני המלך; ועשה לו את אשר טוב בעיניך” (שמואל ב׳. י״ז:27–29; י״ט:32–41).
13 על אף השינוי בנסיבותיו, עשה ברזילי ככל יכולתו כדי לתמוך במלך שמינה יהוה. הוא ידע שחוש הטעם וחוש השמיעה שלו אינם כתמול שלשום, אך הוא לא היה ממורמר. בחוסר אנוכיות המליץ שכִּמְהָם ייהנה מן ההטבות שהוצעו לו, ובזאת גילה איזה מין אדם הוא בתוך תוכו. בדומה לברזילי, קשישים רבים כיום מגלים רוח של נדיבות וחוסר אנוכיות. הם עושים ככל יכולתם כדי לתמוך בעבודת אלוהים האמיתית, בידיעה ש”זבחים כאלה יערבו לאלוהים”. עד כמה אנו מבורכים שנאמנים אלה נמצאים בקרבנו! (עברים י״ג:16).
14. כיצד תורם גילו המתקדם של דוד למשמעות המילים שבתהלים ל״ז:23–25?
14 במשך השנים השתנו נסיבותיו של דוד פעמים רבות, ולמרות זאת הוא היה תמיד סמוך ובטוח שיהוה לא יחדל לדאוג למשרתיו. לקראת סוף חייו חיבר דוד את המזמור המוכר כיום כתהלים ל״ז. ראה בדמיונך את דוד, שקוע בהרהורים, מנגן בנבל ושר את המילים: ”מיהוה מצעדי גבר כּוֹנָנוּ, ודרכו יֶחְפָּץ. כי יפול לא יוטל, כי יהוה סומך ידו. נער הייתי, גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב, וזרעו מבקש לָחֶם” (תהלים ל״ז:23–25). יהוה ראה לנכון שבמזמור זה שנכתב ברוח קודשו תהיה התייחסות לכך שדוד הגיע לגיל זקנה. איזה ממד רגשי מוסיף הדבר למילים אלו שיצאו מן הלב!
15. איזה מופת של נאמנות גילה יוחנן חרף נסיבות משתנות וגיל מתקדם?
15 השליח יוחנן היה מופת נוסף של נאמנות חרף נסיבות משתנות וגיל מתקדם. לאחר ששירת את אלוהים קרוב ל־70 שנה, הוגלה יוחנן לאי פטמוס ”בעבור דבר אלוהים ועדות ישוע” (ההתגלות א׳:9). אך מלאכתו טרם הושלמה. למעשה, כל הספרים פרי עיטו של יוחנן, נכתבו בשנים האחרונות לחייו. בהיותו בפטמוס, קיבל חזון מעורר יראה, את חזון ההתגלות, ואת כל אשר ראה כתב בדייקנות (ההתגלות א׳:1, 2). סבורים כי הוא שוחרר מהגלות בימי הקיסר הרומי נֶרְווָה. אחר כך, בערך בשנת 98 לספירה, כשהוא כנראה בן 90 או 100, כתב יוחנן את ספר הבשורה ואת שלוש האיגרות הנושאים את שמו.
מוניטין בלתי נשכח של כוח עמידה
16. כיצד אנשים הלוקים בדיבורם יכולים להמחיש את מסירותם ליהוה?
16 מגבלות לובשות צורות רבות וקיימות בדרגות חומרה שונות. לדוגמה, יש שנפגעה יכולת הדיבור שלהם. למרות זאת, הם נוצרים בלבם זכרונות נעימים מאהבתו ומחסדו של אלוהים. אף שאין הם מסוגלים לומר הרבה בפיהם, בלבם הם אומרים ליהוה: ”מה אהבתי תורתֶך, כל היום היא שיחתי” (תהלים קי״ט:97). יהוה, מצידו, מכיר את ”חושבי שמו”, ומעריך את ההבדל הרב ביניהם לבין מרבית בני האדם האדישים לדרכיו (מלאכי ג׳:16; תהלים י׳:4). עד כמה מנחם לדעת שהֶגיון לבנו מסב ליהוה נחת רוח! (דברי הימים א׳. כ״ח:9; תהלים י״ט:15).
17. איזה דבר נדיר במיוחד משיגים משרתי יהוה ותיקים?
17 ראוי לציין גם את העובדה שמי שמשרתים את יהוה בנאמנות כבר עשרות שנים, השיגו דבר נדיר במיוחד שלא ניתן להשיגו בשום דרך אחרת — מוניטין בלתי נשכח של כוח עמידה. ישוע אמר: ”עימדו בתוחלתכם ותיקנו את נפשותיכם” (לוקס כ״א:19). כוח עמידה חיוני לקבלת חיי עולם. אתם, ש’עשיתם את רצון אלוהים’ וחייתם את חייכם בצורה המוכיחה את נאמנותכם, צפויים ”לקבל את המובטח” (עברים י׳:36).
18. (א) מה שמח יהוה לראות אצל הקשישים? (ב) על מה נדבר במאמר הבא?
18 יהוה מוקיר את שירותכם הנעשה בלב ונפש, ולא משנה כמה אתם מסוגלים לעשות, אם מעט ואם הרבה. למרות מה שקורה ל”אדם החיצוני שלנו” עם הגיל, ”האדם הפנימי שלנו” יכול להתחדש יום יום (קורינתים ב׳. ד׳:16). אין ספק שיהוה מוקיר את מה שעשיתם בעבר, אך ברור מעל לכל ספק שהוא גם מעריך את מה שאתם עושים כעת למען שמו (עברים ו׳:10). במאמר הבא נדבר על השפעותיה רחבות ההיקף של נאמנות זו.
השב על השאלות
• איזו דוגמה טובה הציבה חנה למשיחיים הקשישים בימינו?
• מדוע הגיל אינו בהכרח מגביל את מה שניתן לעשות?
• כיצד יכולים הקשישים להמשיך לגלות מסירות לאלוהים?
• מה יחסו של יהוה לשירות שמעניקים לו הקשישים?
[תמונה בעמוד 23]
דניאל הקשיש הבין בעזרת ה”ספרים” כמה זמן תימשך גלות יהודה
[תמונות בעמוד 25]
קשישים רבים הם דוגמה ומופת בנוכחותם הסדירה באסיפות, בהשתתפותם הנלהבת בהפצת הבשורה ובלהיטותם ללמוד דברים חדשים