ג׳ון מילטון וחיבורו האבוד

מעטים הסופרים שנודעה להם השפעה כה רבה על העולם הסובב אותם כדוגמת ג׳ון מילטון,‏ מחבר הפואמה האפית האנגלית גן העדן האבוד.‏ לדברי ביוגרף,‏ ”‏רבים אהבו [‏את מילטון]‏,‏ היו ששנאוהו,‏ אך מעטים לא הכירוהו”‏.‏ עד עצם היום הזה חבות הספרות האנגלית והתרבות האנגלית חוב גדול ליצירותיו.‏

כיצד נעשה ג׳ון מילטון לאישיות כה רבת השפעה?‏ מאיזו סיבה הייתה יצירתו האחרונה — על תורת הנצרות —‏ שנוייה במחלוקת עד כדי כך שראתה אור לראשונה 150 שנה לאחר כתיבתה?‏

שנותיו הראשונות

ג׳ון מילטון נולד בשנת 1608 למשפחה לונדונית אמידה.‏ ”‏אבי הועיד לי בילדותי ללמוד ספרות,‏ תחום שעורר בי תיאבון כה עז שמגיל שתים עשרה נדיר היה שעזבתי את לימודיי ופרשתי למיטתי לפני חצות”‏,‏ נזכר מילטון.‏ הוא הצטיין בלימודיו ובשנת 1632 הוציא תואר מוסמך בקימברידג’‏.‏ לאחר מכן,‏ המשיך לקרוא ספרי היסטוריה ויצירות ספרותיות קלאסיות.‏

מילטון שאף להיות משורר,‏ אך אנגליה בשעתו הייתה נתונה במהפכה כואבת.‏ הפרלמנט,‏ שנוהל בעיקר בידי אוליבר קְרוֹמְווֶל,‏ מינה שופטים שבשנת 1649 גזרו גזר דין מוות על המלך צ׳ארלס ה־1.‏ בחיבורי פרוזה המכילים טיעונים משכנעים,‏ הגן מילטון על צעד זה והפך לדובר ממשלת קרומוול.‏ למעשה,‏ עוד לפני שיצאו לו מוניטין כמשורר,‏ נודע מילטון בזכות חיבוריו על פוליטיקה ומוסר.‏

לאחר שהמלוכה שבה על כנה,‏ עם הכתרתו של צ׳ארלס ה־2 בשנת 1660,‏ היו חייו של מילטון בסכנה בשל התייצבותו לצד קרומוול.‏ מילטון ירד למחתרת,‏ ורק בעזרת ידידים רבי עוצמה ניצלו חייו.‏ לאורך כל הדרך,‏ לא דעכה נטייתו העזה לדברים רוחניים.‏

‏”‏המקרא כקנה מידה”‏

באשר לתחומי ההתעניינות הרוחניים שהיו לו עוד בשלב מוקדם בחייו,‏ כתב מילטון:‏ ”‏בנעוריי התמסרתי בתחילה ללימוד מעמיק של הברית הישנה והברית החדשה בשפות המקור שלהן”‏.‏ מילטון ראה עם הזמן בכתבי־​הקודש מדריך אמין בלעדי בענייני מוסר ודת.‏ אלא שעיוניו ביצירות התיאולוגיות המקובלות דאז הותירוהו מאוכזב לגמרי.‏ לימים כתב:‏ ”‏הגעתי למסקנה שלא אוכל להשעין כהלכה את עיקרי אמונתי או את תקוות הישועה שלי על מדריכים אלה”‏.‏ מתוך החלטה נחושה לאמוד את עיקרי אמונתו אך ורק ”‏על־​פי המקרא כקנה מידה”‏,‏ החל מילטון לרשום פסוקי מפתח תחת כותרות כלליות וציטט פסוקים מתוך רשימות אלו.‏

כיום,‏ ג׳ון מילטון זכור בעיקר בזכות יצירתו גן העדן האבוד,‏ עלילה פואטית המבוססת על המקרא ומגוללת את סיפור אובדן השלמות של האדם (‏בראשית,‏ פרק ג׳‏‏)‏.‏ יצירה זו במיוחד,‏ שראתה אור בשנת 1667,‏ היא שהנחילה למילטון את התהילה בתחום הספרות,‏ בעיקר בעולם דובר האנגלית.‏ אחר כך הוציא לאור את יצירת ההמשך השיבה לגן עדן.‏ פואמות אלו פורשות את המטרה המקורית שהועיד אלוהים לאדם — ליהנות מחיי שלמות בגן עדן ארצי — ומצביעות על כך שאלוהים יכונן מחדש גן עדן עלי אדמות באמצעות ישוע המשיח.‏ לדוגמה,‏ בגן העדן האבוד מנבא מיכאל שר המלאכים שיבוא יום והמשיח ’‏ישלם שכר למאמיניו,‏ מתן שכרם בשחק או על אדמות:‏ גן עדן ארץ אז תהי להם יְקוּם מאושר גם מעדן זו והימים — מאושרים מהם’‏.‏

על תורת הנצרות

במשך שנים רבות רצה מילטון להוציא תחת ידו יצירה רחבת יריעה על חייהם ותורתם של המשיחיים.‏ אף שהתעוור כליל ב־​1652,‏ עמל על הפרויקט בסיועם של מזכירים שונים עד מותו ב־​1674.‏ את יצירתו האחרונה כינה מסכת על תורת הנצרות מתוך כתבי־​הקודש לבדם.‏ במבוא כתב:‏ ”‏רוב הכותבים העוסקים בנושא.‏.‏.‏ דוחקים לשוליים — בליווי מראי מקום קצרים של פרקים ופסוקים — את קטעי המקרא אשר עליהם נסמכת כל משנתם.‏ אנוכי,‏ לעומת זאת,‏ חתרתי למלא את דפיי עד לבלי הכיל בציטטות מכל חלקי המקרא”‏.‏ ואכן,‏ ביצירה על תורת הנצרות יש למעלה מ־​000,‏9 התייחסויות עקיפות לכתבי־​הקודש או ציטטות ישירות מהם.‏

הגם שבעבר לא היסס להשמיע את דעותיו,‏ נמנע מילטון מפרסום היצירה.‏ מדוע?‏ ראשית,‏ הוא ידע שההסברים המקראיים המובאים בה שונים בתכלית מתורות הכנסייה המקובלות.‏ יתרה מזו,‏ עם החזרת המלוכה,‏ סר חינו בעיני הממשל.‏ לכן,‏ אולי חיכה לימים פחות סוערים.‏ כך או כך,‏ לאחר מותו העביר מזכירו את כתב היד הלטיני אל בית הוצאה לאור,‏ וזה סירב להדפיסו.‏ שר בממשלת אנגליה החרים את כתב היד וגנז אותו בארכיון.‏ יחלפו 150 שנה עד אשר תגיח היצירה אל אוויר העולם.‏

בשנת 1823,‏ נתקל פקיד בכתב היד העטוף של המשורר הידוע.‏ ג׳ורג׳ ה־4 מלך אנגליה ציווה שהיצירה תתורגם מלטינית ותפורסם.‏ כעבור שנתיים התפרסמה היצירה באנגלית ועוררה ויכוח סוער בחוגי התיאולוגיה והספרות.‏ בישוף אחד מיהר לטעון שמדובר במעשה זיוף וסירב להאמין שמילטון — אשר נחשב בעיני רבים כגדול המשוררים הדתיים של אנגליה — יכול היה לדחות בצורה כה נחרצת תורות כנסייה שנתפסו כקדושות.‏ המתרגם,‏ שחזה תגובה זו מראש ורצה להוכיח שמילטון אכן חיבר את היצירה,‏ הוסיף למהדורה הערות שוליים ובהן 500 מקבילות בין על תורת הנצרות לבין גן העדן האבוד.‏a

תפיסותיו הדתיות של מילטון

בימי מילטון,‏ אנגליה כבר אימצה לעצמה את הרפורמציה הפרוטסטנטית וניתקה קשריה עם הכנסייה הקתולית.‏ הפרוטסטנטים האמינו ברובם כי הסמכות בענייני אמונה ומוסר נעוצה אך ורק בכתבי־​הקודש ואינה נתונה בידי האפיפיור.‏ עם זאת,‏ בחיבור על תורת הנצרות,‏ הראה מילטון שגם עיקרי דת ומנהגים פרוטסטנטיים רבים אינם עולים בקנה אחד עם כתבי־​הקודש.‏ על בסיס המקרא דחה את התורה הקלוויניסטית בדבר הגזירה הקדומה,‏ ולימד זכות על הבחירה החופשית.‏ הוא עודד שימוש מכובד בשם אלוהים,‏ יהוה,‏ והִרבה להשתמש בו בכתביו.‏

מילטון טען על סמך המקרא שנפש האדם בת תמותה.‏ בהתייחסו לבראשית ב׳:‏7 כתב:‏ ”‏לאחר שנברא האדם נאמר:‏ ויהי האדם לנפש חיה.‏.‏.‏ אין הוא דמות כפולה או בת הפרדה;‏ בניגוד לדעה הרווחת,‏ הוא לא נוצר ולא הורכב משני יסודות שונים ונבדלים,‏ נפש וגוף.‏ היפוכו של דבר:‏ האדם כולו הוא הנפש,‏ והנפש היא האדם”‏.‏ בהמשך הקשה מילטון:‏ ”‏האם האדם כולו מת או רק גופו?‏”‏ לאחר שהציג שורה של פסוקים המראים שהאדם כולו מת,‏ הוסיף:‏ ”‏ברם ההסבר המשכנע מכול למות הנפש הוא הסברו של אלוהים,‏ יחז[‏קאל י”‏ח:‏]‏20:‏ הנפש החוטאת היא תמות”‏.‏ עוד ציטט מילטון פסוקים כגון לוקס כ׳:‏37 ויוחנן י״א:‏25 כדי להראות שהתקווה השמורה למתים היא התחייה לעתיד לבוא,‏ שבה יקיצו שוכני עפר משנתם.‏

מה עורר את התגובה הקשה מכול ליצירה על תורת הנצרות?‏ הייתה זו ההוכחה המקראית הפשוטה אך הניצחת לכך שישוע,‏ בן אלוהים,‏ נחות במעמדו מאלוהים האב.‏ לאחר שציטט את יוחנן י״ז:‏3 ויוחנן כ׳:‏17‏,‏ שאל מילטון:‏ ”‏אם האב הוא אלוהי המשיח ואלוהינו,‏ ואם יש אלוהים אחד בלבד,‏ הייתכן אלוהים אחר מלבד האב?‏”‏

בנוסף,‏ ציין מילטון:‏ ”‏הבן עצמו ושליחיו מודים בכל אמריהם וכתביהם שהאב גדול מן הבן בכול”‏ (‏יוחנן י״ד:‏28‏)‏.‏ ”‏הרי המשיח אמר,‏ מתי כ״ו:‏39‏:‏ אבי,‏ אם אפשר הדבר,‏ העבר נא ממני את הכוס הזאת,‏ אך לא כרצוני אני כי אם כרצונך אתה.‏ .‏.‏.‏ מדוע מתפלל הוא לאלוהים לבדו ולא לעצמו אם הוא אכן האלוהים?‏ אם הוא עצמו גם אדם וגם האל העליון,‏ על שום מה מתפלל הוא על דבר הנתון בסמכותו?‏ .‏.‏.‏ הבן תמיד מוקיר וירא את האב לבדו ומלמדנו לנהוג כמותו”‏.‏

חסרונותיו של מילטון

ג׳ון מילטון תר אחר האמת.‏ עם זאת,‏ ככל אדם גם לו היו חסרונות,‏ וחלק מהשקפותיו הושפעו מן החוויות הלא־​נעימות שעברו עליו.‏ למשל,‏ מייד לאחר שנישא עזבה אותו אשתו,‏ בתו הצעירה של בעל אחוזה מלוכני,‏ ושבה למשפחתה לכשלוש שנים.‏ באותה תקופה חיבר מילטון חיבורים המצדיקים גירושין,‏ לא רק על בסיס ניאוף — הבסיס היחיד שקבע ישוע — אלא גם על בסיס של אי־​התאמה (‏מתי י״ט:‏9‏)‏.‏ דעה זאת מובאת גם בחיבורו על תורת הנצרות.‏

למרות חסרונותיו של מילטון,‏ היצירה על תורת הנצרות מציגה בעוצמה את עמדת המקרא לגבי שלל נושאים חשובים.‏ עד היום מחייבת היצירה את קוראיה לאמוד את עיקרי אמונתם על־​פי קנה המידה המושלם — כתבי־​הקודש.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 11]‏

מילטון היה תלמיד שקדן של המקרא

‏[‏שלמי תודה]‏

Courtesy of The Early Modern Web at Oxford

‏[‏תמונה בעמוד 12]‏

הפואמה ”‏גן העדן האבוד”‏ הנחילה למילטון תהילה

‏[‏שלמי תודה]‏

Courtesy of The Early Modern Web at Oxford

‏[‏תמונה בעמוד 12]‏

יצירתו האחרונה של מילטון הייתה אבודה במשך 150 שנה

‏[‏שלמי תודה]‏

Image courtesy of Rare Books and Special Collections, Thomas Cooper Library, University of South Carolina

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 11]‏

Thomas Cooper Library, University of South Carolina ,‏Image courtesy of Rare Books and Special Collections