האם עליך לחיות כאילו אין מחר?
”לעולם איני חושב על העתיד. הוא בא מהר למדי”. מילים אלו המצוטטות פעמים רבות, מיוחסות למדען המפורסם אלברט אינשטיין. תחושה זו רווחת אצל רבים. ”מדוע לדאוג לעתיד?” הם אולי אומרים. או ייתכן ששמעת התבטאויות כגון: ”פשוט חֲיֵה את חייך”. ”חֲיֵה את הרגע”. ”אל תדאג למחר”.
גישה זו בכללותה אינה גישה חדשה. ”אכול, שתה ותיהנה. היתר, הבל המה”, זה היה המוטו של האפיקוראים הקדומים. כמה מבני דורו של השליח פאולוס החזיקו בדעה דומה האומרת: ”הבה נאכל ונשתה, כי מחר נמות!” (קורינתים א׳. ט״ו:32) לשיטתם, אין לאדם אלא חייו הקצרים, ולכן קידמו את הרעיון שעלינו למצות את חיינו עד תום.
עבור מיליוני אנשים מיצוי החיים עד תום, אין משמעו כלל וכלל רדיפה אחר תענוגות. נסיבות קשות הופכות את חייהם של רבים ללא יותר ממאבק הישרדות מר ובלתי פוסק. איך אפשר לצפות מהם לחשוב על העתיד, כאשר נדמה כי ברוב המקרים ה”מחר” עגום מנשוא ונטול תקווה.
לתכנן את יום המחר?!
אפילו מי שנסיבותיהם קשות פחות, אינם רואים בדרך כלל טעם בעריכת תוכניות עתידיות. ”למה לטרוח?” הם אולי תמהים. יש הטוענים כי מי שעושה כן סופו להתפכח ולהתאכזב. אפילו איוב, משרת יהוה מימי קדם, שקע בייאוש כאשר ”ניתקו”, כלומר, נקטעו תוכניותיו שאמורות היו להסב לו ולמשפחתו עתיד מזהיר (איוב י״ז:11; קהלת ט׳:11).
רוברט ברנס, משורר סקוטי, השווה את צרותינו לאלו של עכבר שדה קטנטן. מאורתו נהרסה שלא במתכוון על־ידי להב מחרשתו של ברנס. העכבר נס על נפשו לאחר שהתהפך עליו עולמו. ’הן’, הרהר המשורר, ’פעמים כה רבות אנו עומדים חסרי אונים אל מול מאורעות שאינם בשליטתנו, כך שאפילו מיטב התחבולות יסוכלו לעתים קרובות’.
לאור זאת, היש בכלל טעם לתכנן את העתיד? למען האמת, היעדר תכנון טוב עלול לגרור תוצאות הרות אסון, כאשר פוקדים אותנו סופות הוריקן או אסונות טבע אחרים. כמובן, אף אחד לא יכול היה לעצור, למשל, את הוריקן קתרינה. אך, אילו התחזיות והתכנון היו טובים יותר, האין זה נכון שניתן היה לצמצם משמעותית את השפעות הסופה על העיר ועל תושביה?
מה דעתך? האם באמת הגיוני לחיות רק למען היום, כאילו אין מחר? על כך נדון במאמר הבא.
[תמונות בעמוד 3]
”אכול, שתה ותיהנה. היתר, הבל המה”
[תמונה בעמוד 4]
האם ראייה קדימה ותכנון היו מצמצמים את הנזקים שחוללה קתרינה?
[שלמי תודה]
U.S. Coast Guard Digital