האם אתה זוכר?
האם נהנית לקרוא את ההוצאות האחרונות של כתב העת המצפה? נסה להשיב על השאלות הבאות:
• מדוע יש לתנ״ך ערך נצחי?
מחברו אינו אל אכזרי אלא אלוהי האהבה, יהוה. ישוע ותלמידיו הראשונים המשיכו לפנות אל התנ״ך. הוא מכיל עצות מעשיות לחיי היומיום ונותן תקווה נפלאה לעתיד — 9/1, עמודים 4–7.
• מה הושג בפרק הזמן שחלף ברשות אלוהים מאז שאדם וחוה חטאו?
במשך אלפי שנים אלו, הוכח השטן כשקרן — אדם וחוה מתו ומיליוני צאצאיהם מתו גם הם. חלוף הזמן הראה שלא ייטב לבני אדם אם יהיו עצמאיים ויתנערו מחוקי אלוהים ושאין להם הזכות ואף לא היכולת לכוון את צעדיהם — 9/15, עמודים 6, 7.
• מדוע לא נמתחה על יעקב ביקורת על שהציג עצמו כעשיו?
ליעקב הייתה זכות מלאה לקבל את ברכת אביו, כיוון שהוא קנה את הבכורה מעשיו. כאשר הבין שהוא בירך את יעקב, לא ניסה יצחק לשנות את הנעשה. בנוסף, אלוהים, שיכול היה להתערב, רצה ללא ספק שיעקב יזכה בברכה — 10/1, עמוד 31.
• כיצד העובדה שיש לנו מצפון סותרת את האבולוציה?
הנכונות לעזור גם במחיר סכנה אישית ניכרת בכל הגזעים והתרבויות. אם בני האדם היו רק חיות הנאבקות כדי לשרוד בכל מחיר, לא ניתן היה לצפות מהם לגלות אלטרואיזם [אהבת הזולת שלא ממניעים אנוכיים] — 10/15, עמוד 20.
• מדוע נוכל לומר שאלוהים עניו, ובאיזו דרך הוא מגלה תכונה זו?
בתור ריבון ובורא, לאלוהים אין מגבלות כפי שיש לנו. אולם, בהתאם לנאמר בשמואל ב׳. כ״ב:36, אלוהים עניו במובן זה שהוא מתעניין באנשים פשוטים המשתדלים לעשות את רצונו ונוהג בהם ברחמים. הוא מתכופף כביכול כדי להיטיב עם יראיו — 11/1, עמודים 4, 5.
• כיצד חרסים עתיקים תומכים בכתוב במקרא?
הארכיאולוגים מצאו שברי חרס בשומרון המכילים שבעה שמות של בתי אב הכתובים ביהושע י״ז:1–6. חרסים שנמצאו בערד מאמתים את המידע על משפחות הכוהנים וכוללים את שם אלוהים. חרסים שנתגלו בלכיש שופכים אור על המצב הפוליטי ועל המהומה ששררה ביהודה לפני שהבבלים תקפו אותה — 11/15, עמודים 12–14.
• מה מוביל למסקנה שלוקס כתב את ספר מעשי השליחים?
הן ספר הבשורה על־פי לוקס והן ספר מעשי השליחים מופנים לתיאופילוס, ומכאן שאת שניהם חיבר לוקס. השימוש בכינויים כגון ”אנחנו” ו”לנו” מלמד שלוקס נכח במספר אירועים המתוארים בספר (מעשי השליחים ט״ז:8–15) — 11/15, עמוד 18.
• מה צריכה להיות עמדת המשיחי לגבי ציד או דיג?
מאז ימי נוח, התיר אלוהים לבני אדם להרוג ולאכול בעלי חיים. אולם, הצו להקיז את דמם הדגיש שיש לכבד את חייה של החיה כדבר שמקורו באלוהים. משום כך, המשיחיים אינם הורגים בעלי חיים כפעילות ספורטיבית ולא בשביל הריגוש הנלווה למרדף או להרג. חשוב לציית לחוקי הקיסר ולהתחשב במצפונם של אחרים (רומים י״ד:13) — 12/1, עמוד 31.