רחוקים מהעין אך קרובים אל הלב

השליח פאולוס קרא לאחיו המשיחיים ’‏לגמול טוב לכל אדם,‏ ובייחוד לבני אמונתנו’‏ (‏גל׳ ו׳:‏10‏)‏.‏ גם כיום אנו מיישמים את עצתו,‏ שנכתבה בהשראת רוח הקודש,‏ ותרים אחר דרכים כדי לגמול טוב לאחינו המשיחיים.‏ בין מי שזקוקים וראויים לאהבה ולתשומת לב מצד הקהילה המשיחית נמנים אחיותינו ואחינו היקרים המתגוררים בבתי אבות.‏

בארצות מסוימות נהוג שבני המשפחה מטפלים בהורים קשישים בבית.‏ לעומת זאת,‏ בארצות אחרות קשישים רבים תלויים לא אחת בטיפול שמספק מוסד סיעודי.‏ מה באשר למשיחיים קשישים השוהים במוסדות כגון אלה?‏ עם אילו קשיים הם מתמודדים?‏ כיצד הם מסתדרים בהיעדר כל תמיכה מבני משפחה?‏ באילו דרכים יכולה הקהילה המשיחית להושיט להם יד לעזרה?‏ כמו כן,‏ איזו תועלת צומחת לנו כשאנו מבקרים אותם בקביעות?‏

הקשיים בבית אבות

משיחיים קשישים העוברים להתגורר במוסד סיעודי מוצאים אולי את עצמם בשטח של קהילה שאינה מכירה אותם.‏ אשר על כן העדים המקומיים אינם חושבים אולי לבקרם בקביעות.‏ בנוסף,‏ קרוב לוודאי שהסובבים אותם מחזיקים באמונות שונות משלהם.‏ אפשר שגורמים אלה מעמידים את עמיתינו לאמונה הקשישים במצב קשה.‏

לדוגמה,‏ יש בתי אבות במקומות מסוימים שמספקים שירותי דת.‏ מטפל סיעודי אחד אמר:‏ ”‏מספר עדים קשישים שאינם מסוגלים לתקשר בצורה תקינה נלקחו בכיסא גלגלים לטקסי כנסייה מבלי לשאול את פיהם”‏.‏ כמו כן,‏ פעמים רבות כדי לשבור את השגרה הסגל הטיפולי מארגן חגיגות ימי הולדת ומסיבות חג.‏ היו עדים שהוגש להם מזון אשר מצפונם אינו מרשה להם לאכול אותו (‏מה״ש ט״ו:‏29‏)‏.‏ אם נבקר בקביעות את אחיותינו ואחינו הקשישים נוכל לסייע להם להתמודד עם קשיים דומים.‏

תמיכה מצד הקהילה

המשיחיים הקדומים היו ערים לאחריות שיש להם כלפי קשישים אשר לא הייתה להם כל משפחה תומכת (‏טימ״א ה׳:‏9‏)‏.‏ כאז כן כיום,‏ המשגיחים ערים לאחריותם זו ודואגים שהקשישים המתגוררים בבתי אבות שבסביבתם לא יישכחו.‏a זקן־קהילה ששמו רוברט מציין:‏ ”‏רצוי שמשגיחים משיחיים יבקרו אישית את הקשישים על מנת לעמוד מקרוב על תנאי המחיה שלהם וכדי להתפלל איתם.‏ הקהילה יכולה לתרום רבות כדי לדאוג לצורכיהם”‏.‏ אם נפנה מזמננו כדי לבקר את הישישים נוכיח שאנו מבינים עד כמה חשוב ליהוה שנגלה דאגה לנזקקים (‏יעקב א׳:‏27‏)‏.‏

כאשר יש צורך,‏ הזקנים שמחים לערוך סידורים כדי לספק עזרה מעשית לאחיהם השוהים בבתי אבות מקומיים.‏ רוברט מזכיר למשל צורך אחד,‏ ”‏עלינו לעודד את האחיות והאחים הקשישים לנכוח באסיפות משיחיות אם הם מסוגלים לעשות כן”‏.‏ כמו כן,‏ הזקנים עשויים לארגן סידורים אחרים למען אלה שאין בכוחם עוד להגיע לאולם המלכות.‏ ז׳קלין,‏ הנמצאת באמצע שנות השמונים לחייה וסובלת מאוֹסְטֶאוֹאַרְתְּרִיטִיס,‏ מקשיבה לאסיפות על־ידי קישור טלפוני.‏ הנה דבריה:‏ ”‏זה עושה לי כל כך טוב כשאני שומעת את האסיפות בו בזמן שהן נערכות באולם המלכות.‏ לא אחמיץ אותן בעד שום הון שבעולם!‏”‏

אם משיחי קשיש אינו יכול להקשיב לאסיפות באמצעות קישור טלפוני,‏ הזקנים יכולים לדאוג שיקליטו אותן עבורו.‏ האחים אשר יביאו לו את ההקלטות יכולים לנצל את ההזדמנות לנהל איתו שיחות שירוממו את רוחו.‏ זקן־קהילה אחד מציין:‏ ”‏כאשר אנו מספרים לאחיותינו ולאחינו הקשישים דברים חדשים באשר לחברי הקהילה המקומית,‏ זה גורם להם לחוש שהם עדיין חלק מהמשפחה הרוחנית שלנו”‏.‏

המשך לתקשר עימם

מטבע הדברים,‏ המעבר לבתי אבות גורם לקשישים רבים לחצים ודיס־אוריינטציה.‏ בעקבות כך,‏ יש המתכנסים בתוך עצמם.‏ אך אם נבקר את אחיותינו ואחינו הקשישים מייד עם הגיעם למוסד הסיעודי וכן נראה להם שאיננו מפסיקים לתמוך בהם,‏ נסייע להם רבות לזכות שוב בשלווה פנימית ובמידת מה של שמחה (‏מש׳ י״ז:‏22‏)‏.‏

יש המסיקים כי אין טעם לבקר אחות או אח קשישים שאבדו להם צלילות הדעת או כושר השמיעה או כאלה הסובלים מבעיות אחרות המקשות עליהם לתקשר.‏ אולם מאמצינו להמשיך לבקרם בקביעות,‏ על אף הקושי הרב לתקשר עימם,‏ יוכיחו כי איננו חדלים ’‏להקדים לנהוג כבוד’‏ באחינו לאמונה (‏רומ׳ י״ב:‏10‏)‏.‏ במקרה שהזיכרון לטווח קצר של אחינו הקשיש מתחיל להיפגע,‏ ניתן אולי לעודד אותו לספר חוויות מעברו,‏ אפילו מילדותו,‏ או לספר לנו כיצד התוודע לאמת המקראית.‏ ומה אם הוא מתקשה למצוא את המילים הנכונות?‏ הבה נקשיב בסבלנות,‏ ואם זה מתאים נזכיר לו שתיים או שלוש מילים שנראה כי פרחו מזכרונו,‏ או נסכם בקצרה את מחשבותיו ונעודד אותו להמשיך בדבריו.‏ אם הוא מבולבל או שדיבורו לקוי וקשה להבינו,‏ מדוע לא נשים לב לטון דיבורו וננסה לתפוס למה הוא מתכוון?‏

במצבים שבלתי אפשרי לתקשר מילולית ניתן לנקוט בשיטות אחרות.‏ לורנסה משרתת כחלוצה מבקרת דרך קבע את מדלן,‏ אחות משיחית בת 80 שאינה מסוגלת עוד לדבר.‏ לורנס מסבירה כיצד היא מתקשרת עימה:‏ ”‏כאשר אנחנו מתפללות יחדיו אני אוחזת בידה של מדלן.‏ היא לוחצת אותה קלות וממצמצת בעיניה כדי להביע את הערכתה על הרגעים היקרים הללו”‏.‏ אחיזה ביד או חיבוק מעומק הלב עשויים בהחלט לנסוך שלווה באחינו הקשישים.‏

נוכחותך חשובה

ביקוריך הקבועים עשויים להשפיע על איכות הטיפול שהקשישים מקבלים.‏ דניאל נוהגת לבקר מזה כ־20 שנה את עמיתיה לאמונה החוסים בבית אבות.‏ היא אומרת:‏ ”‏כאשר סגל העובדים בבית האבות מבחין שאדם זה או אחר זוכה לביקורים קבועים,‏ הוא או היא מקבלים טיפול טוב יותר”‏.‏ רוברט,‏ שצוטט קודם לכן,‏ מציין:‏ ”‏גדולים הסיכויים שסגל העובדים במוסד סיעודי יגלו נכונות להקשיב למישהו המבקר באופן קבוע.‏ ייתכן שהם לא יפגינו אותו כבוד כלפי מי שמבקר רק מדי פעם”‏.‏ האחיות הסיעודיות מוקירות דברי הודיה מצד המבקרים,‏ מכיוון שעליהן להתמודד רוב הזמן עם משפחות תובעניות.‏ יתר על כן,‏ אם נפתח יחסים טובים עם הסגל הטיפולי,‏ הם אולי יהיו נכונים יותר לכבד את הערכים והאמונות של העדים הקשישים שבאחריותם.‏

דרך נוספת לטפח יחסים טובים עם סגל העובדים היא להציע את עזרתנו במטלות פשוטות.‏ יש מקומות שמחסור כרוני בעובדים כשירים פוגע באיכות הטיפול בקשישים.‏ רבקה היא אחות במקצועה.‏ הנה דבריה:‏ ”‏זמני הארוחות הם השעות הלחוצות ביותר,‏ ולכן מומלץ מאוד לבקר בהם כדי לעזור לקשיש לאכול”‏.‏ אל נהסס לשאול את המטפלים במה נוכל לעזור.‏

ביקורים קבועים במוסד סיעודי כלשהו מאפשרים לנו לראות לְמה זקוקים אחיותינו ואחינו הקשישים וכן,‏ בהסכמתו של הצוות הטיפולי,‏ נוכל ליטול יוזמה על מנת לספק את צורכיהם.‏ אפשר לשפר את האווירה בחדרם למשל על־ידי תמונות של יקיריהם או ציורים שציירו ילדים.‏ מתוך דאגה לרווחתם,‏ מדוע לא נביא להם חלוק בית כדי שיהיה להם חמים ונעים או מוצרי טיפוח אישי?‏ במידה ובבית האבות קיימת גינה,‏ האם נוכל להוציא את ידידינו כדי שישאפו מעט אוויר צח?‏ לורנס שצוטטה קודם לכן,‏ אומרת:‏ ”‏מדלן מצפה בכליון עיניים לביקוריי השבועיים.‏ כשאני מביאה איתי ילדים היא מייד מחייכת ועיניה קורנות!‏”‏ יוזמות מעין אלה יכולות לעשות את ההבדל עבור קשיש החוסה בבית אבות (‏מש׳ ג׳:‏27‏)‏.‏

תועלת הדדית

ביקורים קבועים מעמידים למבחן את ’‏אמיתות אהבתנו’‏ (‏קור״ב ח׳:‏8‏)‏.‏ באיזו דרך?‏ סביר להניח שכואב לנו לראות שבריאותו של אחד מידידינו מתדרדרת.‏ לורנס מודה:‏ ”‏בהתחלה,‏ מצבה הבריאותי של מדלן שהלך והידרדר השפיע עליי מאוד ובכיתי אחרי כל ביקור אצלה.‏ אבל נוכחתי שתפילות עזות יכולות לעזור לנו להתגבר על חששותינו ולהיות מקור עידוד רב עוד יותר”‏.‏ רוברט מבקר זה שנים רבות אח משיחי בשם לארי,‏ הסובל ממחלת פרקינסון.‏ הוא מספר:‏ ”‏המחלה פגעה בו כל כך שכבר אינני יכול להבין מילה מדבריו.‏ אבל כשאנחנו מתפללים יחדיו אני עדיין יכול לחוש את אמונתו המפעמת בליבו”‏.‏

ביקורינו אצל אחינו הקשישים אינם מצמיחים תועלת רק להם אלא גם לנו.‏ נחישותם להישאר קרובים ליהוה,‏ חרף העובדה שסובבים אותם אנשים בעלי אמונות שונות משלהם,‏ מלמדת אותנו להחזיק באמונה ולגלות אומץ.‏ להיטותם לקבל מזון רוחני,‏ למרות ליקויי שמיעה או ראייה,‏ מדגישה לנו כי ”‏לא על הלחם לבדו יחיה האדם,‏ כי על כל מוצא פי יהוה”‏ (‏מתי ד׳:‏4‏)‏.‏ דברים פשוטים המשמחים את ליבם,‏ כמו חיוך של ילד או ארוחה משותפת,‏ מזכירים לנו להיות שבעי רצון בחלקנו.‏ הקשישים מוקירים דברים רוחניים,‏ מה שיכול לעזור לנו לקבוע סדר עדיפויות נכון בחיינו.‏

לאמיתו של דבר,‏ הקהילה כולה מפיקה תועלת מתמיכתנו בקשישים.‏ מדוע?‏ מכיוון שמי שתשושים פיזית תלויים יותר באהבתם של האחים,‏ ולפיכך מקנים לחברי הקהילה הזדמנויות רבות יותר לגלות חמלה.‏ אם כן,‏ על כולנו לראות בדאגה לקשישים,‏ אפילו לפרקי זמן ארוכים,‏ חלק מקיום החובה לשרת זה את זה (‏פט״א ד׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ אם זקני־הקהילה ישמשו כמובילי הדרך בתחום זה,‏ הם יסייעו ליתר חברי הקהילה להבין שאין להזניח לעולם צד זה של שירותנו המשיחי (‏יח׳ ל״ד:‏15,‏ 16‏)‏.‏ תמיכתנו באחינו לאמונה הקשישים הניתנת בחפץ לב ובאהבה,‏ משרה עליהם ביטחון שהם אכן קרובים לליבנו!‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 28]‏

‏”‏כאשר סגל העובדים בבית האבות מבחין שאדם זה או אחר זוכה לביקורים קבועים,‏ הוא או היא מקבלים טיפול טוב יותר”‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

תפילותינו מעומק הלב יכולות לעזור לאחינו לאמונה הקשישים לזכות שוב בשלווה פנימית

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

ביטויי חיבה מלאי רוך יחזקו את עמיתינו לאמונה הקשישים