מתן נחמה לחולים סופניים
”כשנודע לי שמחלתה של אימי חשוכת מרפא, לא יכולתי להאמין למשמע אוזניי. הייתי בהלם, ולא עיכלתי את זה שאימי היקרה עומדת למות” (גרייס, קנדה).
כשאדם אהוב מאובחן כחולה במחלה סופנית, בני משפחתו וחבריו שוקעים בעצבות ולעיתים אינם יודעים כיצד להגיב. יש התוהים אם כדאי לספר לחולה את כל האמת על מצבו. אחרים חשים שיהיה זה קשה מדי עבורם לראות את יקירם סובל ואולי אף מאבד מכבודו מפאת המחלה. רבים חוששים שלא ידעו מה לומר ואיך לנהוג בשעות חייו האחרונות של החולה.
מה הן התגובות האופייניות לשמע בשורות מרות אלו? כיצד תוכל להיות ”רֵע” אמיתי ולספק נחמה ותמיכה בעת צרה זו? (משלי י״ז:17).
תגובה טבעית
כשאחד מיקירינו לוקה במחלה קשה, טבעי הדבר שנחוש צער. גם רופאים, אשר תכופות נחשפים למוות, לא אחת מתייסרים וחשים חסרי אונים אל מול מצוקתם הפיזית והרגשית של חולים סופניים.
ייתכן שגם אתה מתקשה לשלוט ברגשותיך אל מול סבלו של אדם אהוב. חוזָה מברזיל, שאחותה חלתה במחלה סופנית, אומרת: ”זוהי חוויה קשה מאוד לראות אדם אהוב סובל מכאבים בלתי פוסקים”. כשראה את אחותו נגועה בצרעת זעק משה הנאמן: ”אֵל, ... רפא נא לה!” (במדבר י״ב:12, 13).
אנו חשים צער לנוכח מצבו הקשה של החולה כיוון שנבראנו בצלם אלוהינו הרחום יהוה (בראשית א׳:27; ישעיהו ס״ג:9). מה חש יהוה בנוגע לסבלות האדם? תן דעתך לתגובתו של ישוע, אשר שיקף את אישיותו של אביו בצורה מושלמת (יוחנן י״ד:9). ישוע ’נתמלא רחמים’ למראה חולים ובעלי מום (מתי כ׳:29–34; מרקוס א׳:40, 41). כפי שנאמר במאמר הקודם, כשראה ישוע את ההשפעה שהייתה למות חברו אלעזר על בני המשפחה והחברים, נסערה רוחו והוא ”בכה” (יוחנן י״א:32–35). למעשה, המקרא מציג את המוות כאויב ומבטיח שבקרוב לא יהיו עוד מחלות ומוות (קורינתים א׳. ט״ו:26; ההתגלות כ״א:3, 4).
אולי ייעור בך הדחף להאשים מישהו — ולא חשוב מי — בכך שאדם היקר ללבך נוטה למות, וזו תגובה טבעית. אולם ד״ר מרתה אורטיס, שערכה מחקר בנושא הטיפול בחולים סופניים, משיאה את העצה הבאה: ”אל תאשים אחרים — לא את הצוות הרפואי, לא את האחיות ולא את עצמך — במצבו של החולה. אם תעשה כן, הדבר רק יגביר את המתיחות ביחסים ויסיט את תשומת הלב מן העיקר: צרכיו של החולה הסופני”. אילו צעדים מעשיים תוכל לעשות כדי לסייע ליקירך להתמודד עם המחלה ועם הידיעה שמותו אולי קרוב?
התמקד באדם ולא במחלה
אחד הצעדים הראשונים הוא לא להתמקד בנזק שגורמת המחלה לחזותו או לגופו של החולה, אלא בו עצמו. כיצד תוכל לעשות זאת? שרה, אחות במקצועה, אומרת: ”אני מוצאת זמן להסתכל על תמונותיו של החולה כשעוד היה במלוא כוחו. אני מאזינה בקשב רב לסיפורים שהוא מספר לי מעברו. זה עוזר לי לחשוב על חייו ועל קורותיו של המטופל ולא להתמקד רק במצבו הנוכחי”.
אן־קתרין, גם כן אחות במקצועה, מסבירה מה עוזר לה להביט אל מעבר לתסמינים הפיזיים של המחלה. ”אני מביטה לחולה בעיניים”, היא אומרת, ”ומתרכזת במה שאוכל לעשות לשיפור מצבו”. הספר צורכי החולה הנוטה למות — מדריך למתן תקווה, נחמה ואהבה בפרק האחרון של החיים (The Needs of the Dying—A Guide for Bringing Hope, Comfort, and Love to Life’s Final Chapter) מציין: ”רבים מרגישים אי־נוחות איומה למראה אדם אהוב אשר חזותו נפגמה ממחלה או מתאונה. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות בנסיבות אלו הוא להביט אל תוך עיניו ולראות את הגוון החום או הירוק או הכחול שנותר כמות שהוא”.
כמובן, הדבר דורש שליטה עצמית ונחישות. ז׳ורז׳, משגיח משיחי המבקר בקביעות חולים סופניים, אומר זאת כך: ”אהבתנו לחולה חייבת להיות עזה יותר מהמחלה עצמה”. אם תתמקד באדם ולא במחלה, ייטב גם לך וגם ליקירך. איווֹן, שטיפלה בילדים חולי סרטן, אומרת: ”הידיעה שאתה יכול לעזור להם לשמור על כבודם מסייעת לך להתמודד עם ההידרדרות במצבם הבריאותי”.
גלה נכונות להקשיב
יש הנרתעים מלבוא במגע עם אדם העומד למות, וזאת על אף אהבתם הרבה אליו. מדוע? הם חוששים שלא ידעו מה לומר. עם זאת, אן־קתרין, שעד לא מכבר סעדה את חברתה שהייתה חולה במחלה סופנית, מציינת שאין כל פסול בשתיקה, ומוסיפה: ”הנחמה לא מתבטאת רק במילים אלא גם בגישתנו ובאופן התנהגותנו — לקחת כיסא ולשבת קרוב לחולה, להושיט לו את ידנו, לא לעצור את הדמעות החושפות את שבליבנו. כך אנו מראים שאכפת לנו”.
קרוב לוודאי שהחולה מרגיש צורך לשפוך את ליבו ולדבר בכנות ובפתיחות. אך ברוב המקרים הוא מודע לכך שיקיריו אינם חשים בנוח ונמנע מלדבר על נושאים אישיים כבדי משקל. לפעמים, מתוך כוונות טובות, מתחמקים בני משפחה וחברים משיחות על נושאים המטרידים את החולה, ואף מסתירים ממנו מידע על מצבו הרפואי. לְמה יוביל קשר השתיקה? רופאה המטפלת בחולים סופניים מסבירה שהמאמצים להסתיר את האמת ”גוזלים כוחות מהדברים החשובים יותר — לדבר על המצב עם החולה ולהתמודד עם המחלה”. לכן, אם זה רצונו, יש לאפשר לחולה לדבר בפתיחות על מצבו או על האפשרות שמותו קרוב.
משרתי אלוהים מימי קדם שידעו כי קרוב יום מותם, לא היססו לבטא את פחדיהם בפני יהוה אלוהים. לדוגמה, בגיל 39 נודע למלך חזקיהו שהוא עומד למות, ובתגובה הביע המלך את כאבו (ישעיהו ל״ח:9–12, 18–20). בדומה לכך, יש להניח לחולה הסופני לתת ביטוי לעצבותו על כך שחייו יסתיימו בטרם עת. אולי הוא מתוסכל כיוון שאינו יכול לממש יעדים אישיים שהציב לעצמו, כמו לטייל בעולם, להקים משפחה, לראות את נכדיו גדלים, או לשרת את אלוהים במידה נרחבת יותר. ייתכן שהוא דואג שמא חבריו ובני משפחתו יתרחקו ממנו מפני שהם חוששים שלא ידעו איך להגיב (איוב י״ט:16–18). בנוסף לכך, הפחד מפני הסבל ומפני אובדן השליטה על תפקודיו הגופניים או החשש למות לבד עלולים להכביד עליו מאוד.
אן־קתרין אומרת: ”חשוב שתאפשר לאדם להתבטא מבלי להפריע לו, לשפוט אותו או לגמד את חששותיו. זוהי הדרך הטובה ביותר לדעת מה הוא באמת מרגיש ולהבין את רצונותיו, את פחדיו ואת ציפיותיו”.
נסה להבין את צרכיו הבסיסיים
מצבו הקשה של האדם האהוב, שמן הסתם החמיר עקב טיפולים אגרסיביים ותופעות לוואי, עלול להטריד אותך עד כדי כך שתשכח צורך בסיסי של החולה — להחליט החלטות עבור עצמו.
בתרבויות מסוימות מנסים חברי המשפחה להגן על החולה על־ידי הסתרת האמת על מצבו, ואינם מערבים אותו בקבלת החלטות הנוגעות לטיפול הרפואי. בתרבויות אחרות צצה לעיתים בעיה אחרת. למשל, ז׳רי, אח במקצועו, מציין: ”למבקרים יש לפעמים נטייה לעמוד לצד מיטתו של החולה ולדבר עליו כאילו הוא כבר לא שם”. התנהגויות אלו רומסות את כבודו של האדם.
צורך בסיסי נוסף הוא להאמין שיש תקווה. בארצות שבהן הרפואה מתקדמת, התקווה ממלאת לרוב תפקיד מכריע בחיפוש אחר טיפול יעיל. מישל המטפלת באימהּ, שחלתה שלוש פעמים בסרטן, מסבירה: ”אם אימא רוצה לנסות טיפול רפואי אחר או להיוועץ במומחה אחר, אני עוזרת לה לערוך את המחקר הדרוש. עם הזמן הבנתי שבתוך תוכי אני חייבת להיות מציאותית אבל בו בזמן לדבר בצורה חיובית”.
מה עושים במקרה שאבדה כל תקווה למציאת מרפא? זכור שאחד מצורכי החולה הסופני הוא לשוחח בפתיחות על המוות. ז׳ורז׳, שצוטט קודם לכן, אומר: ”חשוב מאוד לא להסתיר את העובדה שהמוות הולך וקרב, וזאת על מנת לאפשר לאדם להסדיר את ענייניו ולהיערך למותו”. היערכות זו תיתן לחולה תחושת השלמה, ותפחית מדאגתו שמא ייפול למעמסה על אחרים.
מטבע הדברים קשה לשוחח על נושאים אלה. אולם שיחות גלויות כאלו הן הזדמנות ייחודית לבטא בכנות את רגשותיך העמוקים ביותר. ייתכן שהחולה מעוניין ליישב מחלוקות מהעבר, להביע חרטה או לבקש מחילה. השיחות הללו עשויות להביא את יחסיך עימו לרמות חדשות של קרבה.
מתן נחמה בימיו האחרונים
כיצד תעניק נחמה לאדם שימיו ספורים? ד״ר אורטיס מציינת: ”אפשרו לחולה לבקש את בקשותיו האחרונות. הקשיבו לו היטב. אם הדבר אפשרי השתדלו למלא את רצונו, ואם לא, אימרו לו זאת בכנות”.
בשלב הזה, יותר מתמיד, זקוק האדם הגוסס לקרבתם של האנשים היקרים לו ביותר. ז׳ורז’ אומר: ”עזור לחולה ליצור קשר איתם, אפילו אם מפאת תשישותו יהיו השיחות קצרות”. שיחות אלו, גם אם הן נעשות רק באמצעות הטלפון, מאפשרות לשני הצדדים לעודד זה את זה ולהתפלל יחד. כריסטינה מקנדה, שאיבדה בזה אחר זה שלושה מיקיריה, נזכרת: ”ככל שקָרַב מותם, גבר הצורך שלהם בתפילות אחיהם לאמונה”.
האם עליך לחשוש מלבכות לפני יקירך? לא. כשאתה בוכה אתה למעשה נותן ליקירך הזדמנות להיות בצד המנחם. בספר צורכי החולה הנוטה למות נאמר: ”זו חוויה מרגשת ביותר לקבל נחמה מאדם הנוטה למות, וחוויה זו חיונית במיוחד עבורו”. כך מתאפשר לחולים, שעד כה עמדו במרכז תשומת הלב, לגלות מחדש שהם חבר, אב, או אם אכפתיים.
מטעמים מובנים עלולות הנסיבות למנוע ממך מלהימצא עם יקירך בשעותיו האחרונות. עם זאת, אם מתאפשר לך להיות עימו בבית־החולים או בבית, השתדל לאחוז בידו עד לנשמת אפו האחרונה. רגעים אחרונים אלה הם הזדמנות לבטא רגשות שלא הרבית להביע במילים. גם אם לא תהיה שום תגובה מצידו, אל תירתע מלומר דברי פרידה או מלבטא את אהבתך ואת תקוותך לשוב ולראותו בתחיית המתים (איוב י״ד:14, 15; מעשי השליחים כ״ד:15).
אם תנצל את הרגעים האחרונים הללו בצורה הטובה ביותר, סביר להניח שלא יהיו לך רגשי חרטה מאוחר יותר. למעשה, ייתכן שרגעים אלה של חשיפת רגשות עזים יהיו לך לנחמה בעתיד. תדע שנהגת כרֵע אמיתי בעת ”צרה” (משלי י״ז:17).
[קטע מוגדל בעמוד 27]
אם תתמקד באדם ולא במחלה, ייטב גם לך וגם ליקירך
[תיבה/תמונה בעמוד 29]
דרך נוספת לשמור על כבוד החולה
בארצות רבות נעשים צעדים להכרה בזכות החולה הסופני למות בשלווה ובכבוד. הוראות מוקדמות בכתב הן כלי יעיל בכיבוד הזכויות הללו ובמתן אפשרות לחולים למות בביתם או בהוספיס.
יתרונות ההוראה המוקדמת לטיפול רפואי:
• מסייעת לחולה לתקשר עם הרופאים ועם קרובי משפחתו
• מורידה את נטל קבלת ההחלטות מעל כתפי המשפחה
• מקטינה את הסיכון שהחולה יקבל טיפולים אגרסיביים, יקרים וחסרי תועלת בניגוד לרצונו
הוראה מוקדמת יעילה צריכה לכלול לכל הפחות את המידע שלהלן:
• שמו של מיופה כוחך לטיפול רפואי
• הטיפולים שאתה מוכן או לא מוכן לקבל במקרה שלא תהיה כל תקווה לשיפור במצבך
• אם אפשר, שמו של הרופא היודע מה הן החלטותיך
[תמונה בעמוד 26]
התמקד בחייו ובקורותיו של האדם ולא רק במצבו הנוכחי