כשאדם אהוב חולה במחלה סופנית

דורין הייתה המומה כאשר התגלה אצל בעלה ווסלי,‏ שהיה רק בן 54,‏ גידול אגרסיבי ואלים במוח.‏a הרופאים אמרו שנותרו לו חודשים ספורים לחיות.‏ ”‏לא האמנתי למשמע אוזניי”‏,‏ היא מספרת.‏ ”‏הייתי בהלם מוחלט במשך שבועות.‏ הרגשתי כאילו זה קורה לאדם אחר,‏ לא לנו.‏ לא הייתי מוכנה לזה”‏.‏

תגובתה של דורין אינה חריגה.‏ מחלה סופנית עלולה לפגוע בכל אחד בכל עת.‏ אך יש לציין שרבים מוכנים לקבל על עצמם את המשימה לטפל באדם אהוב שלקה במחלה סופנית,‏ והם ראויים לשבח על כך.‏ עם זאת,‏ הטיפול באדם חולה מהווה אתגר לא־פשוט.‏ מה יכולים בני משפחה לעשות כדי לנחם אדם אהוב שחלה במחלה סופנית ולדאוג לו?‏ כיצד יכולים מטפלים להתמודד עם קשת הרגשות שהם עשויים לחוות לאורך שלבי המחלה השונים?‏ ולמה יש לצפות בהתקרב המוות?‏ אך ראשית הבה נבחן מדוע הטיפול בחולה סופני הוא אתגר ייחודי לתקופתנו.‏

סוגיה מודרנית

הרפואה המודרנית שינתה את תהליך הגסיסה והמוות.‏ לפני מאה שנה בערך הייתה תוחלת החיים הממוצעת קצרה בהרבה,‏ אפילו במדינות מפותחות.‏ אנשים מתו במהירות ממחלות מידבקות ומתאונות.‏ הנגישות לבתי־חולים הייתה מוגבלת,‏ ורוב האנשים טופלו על־ידי משפחותיהם ומתו בביתם.‏

כיום הקִדמה הרפואית מאפשרת לרופאים להילחם בצורה אגרסיבית במחלות כדי להאריך את חיי המטופלים.‏ כיום ניתן לחיות שנים רבות עם מחלות שבעבר גרמו למוות מהיר.‏ עם זאת,‏ הארכת חיי המטופל אין משמעה תמיד ריפוי של המחלה.‏ החולים לא אחת סובלים ממגבלות קשות הגורמות להם להיות תלויים באחרים.‏ הטיפול בהם נעשה הרבה יותר מסובך ותובעני.‏

כתוצאה מכך יותר ויותר אנשים מתים בבית־החולים ולא בבית.‏ כיום תהליך הגסיסה והמוות זר למרבית האנשים,‏ ומעטים ראו אדם ברגעיו האחרונים.‏ הפחד מפני הלא נודע עלול להרתיע או אף לשתק אדם המטפל בקרוב משפחה חולה.‏ מה יכול לעזור?‏

תכנון מוקדם

בדומה לדורין,‏ רבים המגלים שאדם אהוב לקה במחלה סופנית חשים שחרב עליהם עולמם.‏ הם מוצפים תחושות קשות של חרדה,‏ פחד ויגון.‏ אם אתה מתמודד עם מצב כזה,‏ מה יעזור לך להתכונן לקראת הקשיים הצפויים?‏ משרת אלוהים נאמן התפלל:‏ ”‏למנות ימינו כן הודע,‏ ונביא לבב חוכמה”‏ (‏תהלים צ׳:‏12‏)‏.‏ התפלל מעומק לבך ליהוה אלוהים שיראה לך כיצד ’‏למנות את ימיך’‏ בחוכמה כדי שתוכל לנצל את הימים הנותרים עם יקירך בדרך הטובה ביותר.‏

יש צורך בתכנון טוב.‏ אם יקירך עדיין מסוגל לתקשר ומוכן לדבר על הנושא,‏ אולי יהיה זה נבון לשאול אותו מי הוא רוצה שיקבל החלטות במקומו כאשר כבר לא יוכל לעשות כן.‏ כדאי לשוחח עמו בפתיחות ולשאול אותו האם הוא מעוניין שיבצעו בו פעולות החייאה,‏ יאשפזו אותו או יעניקו לו טיפולים מסוימים.‏ הדבר עשוי למנוע אי־הבנות ותחושות אשם בקרב בני המשפחה במקרה שהמטופל כבר לא יהיה מסוגל להחליט בכוחות עצמו והם ייאלצו לקבל החלטות עבורו.‏ תקשורת פתוחה ומוקדמת מאפשרת למשפחה להתמקד בטיפול בזמן המחלה.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏הפֵר מחשבות באין סוד”‏,‏ כלומר תוכניות נכשלות בהיעדר תקשורת פתוחה (‏משלי ט״ו:‏22‏)‏.‏

כיצד ניתן לסייע

לרוב,‏ תפקידו העיקרי של המטפל הוא להעניק נחמה.‏ אדם גוסס צריך להרגיש שאוהבים אותו ושהוא אינו לבד.‏ כיצד ניתן לעשות כן?‏ תוכל לקרוא או לשיר למטופל.‏ בחר חומר קריאה או שירים מעודדים ומהנים עבורו.‏ רבים נרגעים כאשר בן משפחה אוחז בידם ומדבר אליהם ברכות.‏

בדרך כלל כדאי לומר למטופל כאשר מגיעים מבקרים.‏ דוח אחד מציין:‏ ”‏אומרים שהשמיעה היא החוש האחרון מבין חמשת החושים שאובד.‏ לפעמים השמיעה נותרת חדה מאוד גם כשנדמה שהמטופל ישן,‏ לכן אל תאמר דבר בנוכחותו שלא היית אומר אילו היה ער”‏.‏

אם הדבר אפשרי,‏ התפללו יחד.‏ במקרא מסופר על מקרה שבו השליח פאולוס ועמיתיו היו נתונים בלחץ כבד וחששו מאוד לחייהם.‏ לעזרת מי פנו?‏ פאולוס ביקש מחבריו:‏ ”‏גם אתם יכולים לעזור בתחינותיכם בעדנו”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ א׳:‏8–11‏)‏.‏ בשעת לחץ כבד ומחלה קשה,‏ תפילה מעומק הלב יקרה לאין ערוך.‏

להכיר במציאות

עצם המחשבה על כך שאדם אהוב גוסס קשה מנשוא.‏ אין זה מפתיע,‏ שכן המוות אינו טבעי.‏ לא נבראנו לקבל את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים (‏רומים ה׳:‏12‏)‏.‏ זו הסיבה שדבר־אלוהים מכנה את המוות ”‏אויב”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏26‏)‏.‏ לכן הרתיעה מהמחשבה על מותו של אדם אהוב היא דבר מובן ואף טבעי.‏

יחד עם זאת,‏ אם בני המשפחה ייערכו לקראת הבאות,‏ הדבר יעזור להם לשכך את פחדיהם ולהתמקד בשיפור תנאי המטופל ככל האפשר.‏ חלק מהשלבים הצפויים מפורטים בתיבה ”‏השבועות האחרונים לחיים‏”‏.‏ כמובן,‏ לא כל המטופלים חווים את כל המצבים המתוארים שם,‏ ומצבים אלה אינם מתרחשים תמיד באותו הסדר.‏ אך רוב המטופלים יתמודדו עם לפחות חלק מהשינויים הללו.‏

לאחר מותו של אדם יקר,‏ כדאי לפנות לחבר קרוב שהסכים לעזור מבעוד מועד.‏ חשוב לנחם את המטפלים ואת קרובי המשפחה ולומר להם שתמה מסכת הייסורים של יקירם ושהוא אינו סובל עוד.‏ בורא המין האנושי מבטיח לנו ברוב אהבתו ש”‏המתים אינם יודעים מאומה”‏ (‏קהלת ט׳:‏5‏)‏.‏

המטפל הטוב ביותר

חיוני להישען על אלוהים — לא רק במהלך מחלה סופנית של בן משפחה,‏ אלא גם בתקופת האבל שלאחר מותו.‏ הוא יוכל לעזור לך באמצעות מילותיהם ומעשיהם האוהבים של אחרים.‏ ”‏למדתי לא לדחות את עזרתו של אף אחד”‏,‏ אומרת דורין.‏ ”‏למעשה,‏ כמות העזרה שקיבלנו הייתה מעל ומעבר.‏ בעלי ואני ידענו בצורה חד־משמעית שזו דרכו של יהוה לומר לנו:‏ ’‏אני כאן לצדכם כדי לעזור לכם לעבור את זה’‏.‏ לעולם לא אשכח זאת”‏.‏

יהוה הוא ללא ספק המטפל הטוב ביותר.‏ הוא ברא אותנו,‏ ולכן הוא מבין את הכאב והצער שאנו חווים.‏ הוא מסוגל ורוצה להעניק לנו את העזרה והעידוד הנחוצים לנו כדי להתמודד.‏ ויותר מכך,‏ הוא הבטיח שבקרוב ישים קץ אחת ולתמיד למוות ויקים לתחייה את כל מיליארדי בני האדם השמורים בזיכרונו (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29;‏ ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏ אז יוכלו כולם לומר את המילים שאמר השליח פאולוס:‏ ”‏איה ניצחונך,‏ מוות?‏ איה עוקצך,‏ מוות?‏”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏55‏)‏.‏