מה אנו למדים מישוע
אודות התקווה השמורה למתים
ישוע הקים לתחייה לפחות שלושה אנשים ובזאת הוכיח כי יש תקווה למתים (לוקס ז׳:11–17; ח׳:49–56; יוחנן י״א:1–45). כדי לעמוד על טיבה של תקווה זו, עלינו קודם כול להבין מאיזו סיבה אנו מתים ומה מקור המוות.
מדוע אנו נעשים חולים ומתים?
כאשר ישוע סלח לאנשים על חטאיהם, הם נרפאו. לדוגמה, כשהובא לפניו איש משותק, אמר ישוע: ”’מה יותר קל: לומר ”נסלחו לך חטאיך”, או לומר ”קום והתהלך”? אך למען תדעו כי לבן האדם הסמכות עלי אדמות לסלוח על חטאים’, — ואז פנה ואמר למשותק — ’קום, קח את האלונקה ולך לביתך!’” (מתי ט׳:2–6) מכאן שהחטא הוא הגורם לחולי ולמוות. החטא התורשתי המקנן בנו מקורו באדם הראשון (לוקס ג׳:38; רומים ה׳:12).
מדוע מת ישוע?
ישוע מעולם לא חטא, ולכן לא היה ראוי למות. ישוע מת תחתינו, ובזאת שילם את מחיר חטאינו. הוא אמר שדמו ”נשפך בעד רבים לסליחת חטאים” (מתי כ״ו:28).
ישוע אף אמר: ”בן האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים” (מתי כ׳:28). הוא קרא למחיר ששילם ”כופר” מפני שהכופר פודה מן המוות. עוד הוסיף: ”אני באתי כדי שיהיו להם חיים ובשפע שיהיו להם” (יוחנן י׳:10). כדי להבין לאשורו מהי התקווה השמורה למתים, עלינו גם לדעת מה מצבם הנוכחי.
מה קורה לאחר המוות?
בעקבות מות חברו אלעזר, תיאר ישוע מה קורה לאחר המוות. הוא אמר לתלמידיו: ”’אלעזר ידידנו נרדם, אך אני הולך [לבית עַנְיָה] להעיר אותו’. ... הם חשבו כי דיבר על תרדמת השינה. אז אמר להם ישוע במפורש: ’אלעזר מת’”. מכאן שישוע הבהיר כי המתים ישנים, כלומר חסרי תודעה (יוחנן י״א:1–14).
ישוע הקים לתחייה את חברו אלעזר לאחר שהלה היה כבר מת ארבעה ימים. אולם אין במקרא כל הצהרה מפי אלעזר בדבר חוויות שחווה באותו זמן. במותו היה חסר תודעה ולא ידע מאומה (קהלת ט׳:5, 10; יוחנן י״א:17–44).
איזו תקווה שמורה למתים?
המתים יוקמו לתחייה ותינתן להם ההזדמנות לרשת חיי עולם. ישוע אמר: ”תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו [של ישוע], ויֵצאו” (יוחנן ה׳:28, 29).
תקווה זו היא ביטוי לאהבתו של אלוהים. ישוע אמר: ”כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16; ההתגלות כ״א:4, 5).
למידע נוסף ראה פרק שישי בספר מה באמת מלמד המקרא?a
[הערת שוליים]
a יצא לאור מטעם עדי־יהוה.