קוראים שואלים
האם עדי־יהוה מאמינים בתנ״ך?
עדי־יהוה רואים בכתבי־הקודש דברו של אלוהים, ומאמינים שכתבי־הקודש מורכבים מן התנ״ך והברית החדשה גם יחד. אך הם מעדיפים לכנות את הברית החדשה בשם הולם יותר, ”כתבי־הקודש המשיחיים היווניים”. התנ״ך נכתב ברובו בעברית והברית החדשה נכתבה במקור ביוונית.
מנגד, ישנם בעולם הנוצרי שאינם ששים לקבל את הברית הישנה, כלומר את התנ״ך. לדבריהם האל המתגלה בתנ״ך הוא אל זועם המצדיק מלחמות, מעשי רצח ומעשים שאינם הולמים את דמותו של האל האוהב והמוסרי המוצג בברית החדשה. טענה נוספת היא שהואיל והתנ״ך עוסק בעיקר בדת היהודית, הוא אינו רלוונטי למשיחיים. אולם, לאור מצוות אלוהים בדברים י״ג:1 שלא להוסיף על דברו או לגרוע ממנו, האם הגיוני לפסול על בסיס טיעונים אלה קרוב ל־75 אחוז מכתבי־הקודש?
בסביבות 50 לספירה, כאשר ביקר השליח המשיחי פאולוס את תושבי תסלוניקי שביוון, ”דרש לפניהם מתוך הכתובים כשהוא מסביר ומוכיח כי המשיח היה צריך לסבול ולקום מן המתים” (מעשי השליחים י״ז:1–3). חלק ממאזיניו קיבלו עליהם את דת האמת המשיחית. מאוחר יותר שיבח אותם פאולוס, ואמר: ”כאשר קיבלתם את דבר אלוהים ששמעתם מאיתנו, קיבלתם אותו לא כדבר בני אדם, אלא כפי שהוא באמת — דבר אלוהים” (תסלוניקים א׳. ב׳:13). נראה כי בעת ביקורו היה בנמצא רק ספר מתי, מתוך 27 הספרים של כתבי־הקודש המשיחיים. לכן ”הכתובים” שפאולוס השתמש בהם כדי להוכיח את דבריו היו ללא ספק פסוקים מתוך התנ״ך.
למעשה, כותבי כתבי־הקודש המשיחיים ציטטו ישירות מהתנ״ך כ־320 פעם והתייחסו אליו בעקיפין עוד מאות פעמים. מדוע? ”הרי כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו, כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים” (רומים ט״ו:4). הדבר מראה בבירור כי מי שמקבלים כיום את המקרא כולו מפיקים מכך תועלת רבה.
כתבי־הקודש המשיחיים המושתתים על היסוד שהונח על־ידי התנ״ך, הם המשך הגיוני של דבר־אלוהים. המשך זה נוצר בעקבות חשיפתן ההדרגתית של מטרות אלוהים. הם אינם מפחיתים כהוא זה מערכו של התנ״ך. הרברט ה. פרמר, פרופסור לתיאולוגיה באוניברסיטת קיימברידג’, טוען כי ספרי הבשורה ”אינם ניתנים להבנה מבלי לדעת מה התרחש קודם לכן בהיסטוריה של עם הברית הישנה, הנפרשת לפנינו בתנ״ך”.
דבר־אלוהים אינו זקוק לעריכות ותיקונים. עם זאת, ”אורח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום” (משלי ד׳:18). אלוהים הוסיף את כתבי־הקודש המשיחיים לקנון המקראי, ובזאת שפך אור נוסף על האופן שבו תתממש מטרתו, מבלי לגרוע מחשיבותו של התנ״ך. התנ״ך הוא חלק מ’דבר אלוהינו שיקום לעולם’ (פטרוס א׳. א׳:24, 25).