הידעת?
מדוע המקרא קושר את פולחן הבעל לאורגיות מין?
האל הכנעני בעל היה למעשה אל פריון. עובדיו האמינו שבזכותו הניבו שדותיהם יבולים ומקניהם התרבו. לפיכך, על־פי ספר העיון הליכות ומנהגים במקרא (Manners and Customs in the Bible), ”הפעילות המינית במקדשים המקומיים נועדה לתרום לפוריות הארץ באמצעות עידוד בעל, אל הסערה, ובת זוגו, אשרה, לקיים יחסי מין, אשר בזכותם ישפע היבול ויתרבו העדרים”.
הכנענים האמינו שבעל ירד למעמקי האדמה בעונת היובש כאשר הוכרע על־ידי מוֹת, אל הצחיחות והמוות. אולם, לפי האמונה, בוא הגשמים סימן את התחזקותו המחודשת של האל בעל ואת שגשוגו המחודש של החי והצומח. הכנענים חגגו עונה זו באורגיות משולחות רסן. ברור אפוא מן האמור לעיל מדוע אחרי שנצמדו בני ישראל לבעל פעור החלו גם הם ”לזנות אל בנות מואב” (במדבר כ״ה:1–3).
למה התכוון ישוע באומרו שהסופרים והפרושים דומים ל”קברים מסוידים”?
ישוע הוקיע את צביעותם של הסופרים והפרושים ואמר להם: ”דומים אתם לקברים מסוידים הנראים יפים מבחוץ ואילו תוכם מלא עצמות מתים וכל טומאה” (מתי כ״ג:27). היהודים נהגו להבליט את מצבות הקברים על־ידי סיודן בסוף עונת הגשמים בט”ו באדר, חודש לפני חג הפסח, שכן הסיד נשטף בגשמים.
לפי האנציקלופדיה ליהדות, סימון הקברים נועד למנוע את היטמאות ”האנשים הנמצאים בדרכם להבאת קורבן הפסח”. החוק שבספר במדבר י״ט:16 קובע שכל הנוגע בגופת מת, בעצם אדם או בקבר נחשב טמא למשך שבעה ימים. טומאה טקסית פסלה את האדם מנטילת חלק בעבודת אלוהים הטהורה, והעונש על הפרת החוק היה מוות (ויקרא ט״ו:31). ישוע ערך השוואה זו ימים ספורים לפני חג הפסח, כך שסיוד הקברים השנתי היה טרי בשכלם של מאזיניו. המסר שהעביר ישוע היה שחזותם החיצונית של אויביו הדתיים הייתה מטעה וכי המגע עימם היה מטמא מבחינה רוחנית.
[תמונה בעמוד 15]
מצבת גיר ובה נראה בעל כאל הברק, המאה ה־14 או המאה ה־13 לפה״ס
[שלמי תודה]
Paris ,Musée du Louvre