”בימי הורדוס המלך”
בניסיון להרוג את התינוק ישוע, שלח הורדוס הגדול מלך יהודה שליחים שיהרגו את כל התינוקות הזכרים בבית לחם. בדפי ההיסטוריה מתועדים מאורעות רבים שקרו ”בימי הורדוס המלך”, מאורעות השופכים אור על חייו ושירותו של ישוע (מתי ב׳:1–16).
מדוע רצה הורדוס במותו של ישוע? כשנולד ישוע היה ליהודים מלך. אם כן, מדוע בעת מותו של ישוע משל עליהם פונטיוס פילטוס, שהיה מושל רומי? כדי לקבל תמונה מלאה על תפקידו של הורדוס בהיסטוריה וכדי להבין מהי חשיבותו לקוראי המקרא, עלינו לחזור מספר עשורים לפני הולדת ישוע.
מאבקי כוח ביהודה
במחצית הראשונה של המאה השנייה לפה״ס שלטו ביהודה הסלווקים הסורים, אחת מארבע השושלות שקמו לאחר התפרקות האימפריה של אלכסנדר הגדול. אולם בערך ב־168 לפה״ס, כאשר ניסה המלך הסלווקי להנהיג את פולחן זאוס בבית המקדש בירושלים תחת פולחן יהוה, מרדו היהודים בניצוחם של המכבים (החשמונאים). החשמונאים שלטו ביהודה בשנים 142–63 לפה״ס.
בשנת 66 לפה״ס נלחמו על כס השלטון שני אחים מבית החשמונאים, הורקנוס השני ואריסטובולוס. בעקבות זאת פרצה מלחמת אזרחים, והשניים ביקשו סיוע מפּוֹמפֵּיוּס, מצביא רומי שישב באותה עת בסוריה. פומפיוס ראה בכך הזדמנות להשתלט על האזור.
הרומאים הרחיבו את השפעתם מזרחה ובאותו זמן שלטו על חלק ניכר מאסיה הקטנה. אולם שורה של שליטים חלשים בסוריה איפשרו לאזור לשקוע באנרכיה ולסכן את השלום שהרומאים ביקשו לשמר במזרח. לכן פומפיוס התערב וסיפח את סוריה.
הפתרון שלו למאבק שהתחולל בבית החשמונאים היה לתמוך בהורקנוס, וב־63 לפה״ס תקפו הרומאים את ירושלים והמליכו את הורקנוס. אולם הוא לא עמד להיות שליט עצמאי. לרומאים הייתה עכשיו דריסת רגל במקום, והם לא התכוונו לעזוב. הורקנוס התמנה לאֶתְנַרְך (ראש אומה), שליט שהיה נתון לחסדם של הרומאים, והיה תלוי ברצונם הטוב ובתמיכתם לשמירת כיסאו. הוא היה רשאי לפקח על עניינים פנימיים, אבל בכל הנוגע לקשרי חוץ היה עליו לפעול על־פי המדיניות הרומית.
עלייתו של הורדוס
הורקנוס היה שליט חסר עמוד שדרה, אך הוא זכה לתמיכתו של אנטיפַּטרוֹס האדומי, אביו של הורדוס הגדול. אנטיפטרוס היה הגורם החזק שעמד מאחורי כס המלוכה. הוא ריסן פלגים יהודיים מעוררי מהומות והחל עד מהרה לשלוט ביהודה. אנטיפטרוס סייע ליוליוס קיסר להילחם באויביו במצרים, וכגמול על כך העלו אותו הרומאים למעמד של אֶפּיטרוֹפּוֹס (מנהל ענייני המדינה). מתוקף תפקידו היה מחויב לתת דין וחשבון ישירות להם. אנטיפטרוס, מצידו, מינה את בניו פצאל והורדוס כמושלי ירושלים והגליל בהתאמה.
אנטיפטרוס לימד את בניו שלא ניתן להשיג דבר ללא הסכמת הרומאים, והורדוס חקק זאת בזכרונו. במהלך שלטונו ליהטט בין דרישות הפטרונים הרומים ובין דרישות נתיניו היהודים. כישוריו כמארגן ומפקד סייעו לו בכך. הורדוס, שמונה למושל בגיל 25, קנה מהר מאוד את אהדתם של היהודים ושל הרומאים על־ידי כך שפעל במרץ לגירוש קבוצות של פורעי חוק מאזורו.
לאחר שיריביו של אנטיפטרוס הרעילו אותו ב־43 לפה״ס, הפך הורדוס לדמות החזקה ביותר ביהודה. אבל היו לו אויבים. אנשי האצולה בירושלים ראו בו כמי שתפס את השלטון שלא כדין וניסו לשכנע את הרומאים להסירו מתפקידו, אך הדבר לא צלח בידם. רומא נשארה נאמנה לזכרו של אנטיפטרוס והעריכה את יכולות בניו.
מלך יהודה
הפתרון שהגה פומפיוס למאבקי הכוח בין החשמונאים כ־20 שנה קודם לכן עורר התמרמרות אצל רבים. תומכיו של אריסטובולוס ניסו שוב ושוב להחזיר לעצמם את רסן השלטון, וב־40 לפה״ס עלה הדבר בידם בעזרתם של אויבי רומא, הפַּרְתִים. הם ניצלו את הכאוס ששרר ברומא בשל מלחמת אזרחים, פלשו לסוריה, הדיחו את הורקנוס ומינו במקומו בן למשפחת החשמונאים שהיה ממתנגדי הרומאים.
הורדוס נמלט לרומא ושם זכה לקבלת פנים חמה. הרומאים רצו לסלק את הפרתים מיהודה, להשתלט מחדש על האזור ולהציב שליט מטעמם. הם נזקקו לבן ברית נאמן וראו בהורדוס את האדם המתאים. משום כך הכתיר הסנאט הרומי את הורדוס למלך יהודה. לאחר מכן עמד הורדוס בראש תהלוכה שעשתה דרכה מהסנאט למקדש יופיטר, ושם הקריב קורבנות לאלילים. הייתה זו פשרה אחת מני רבות שהוא נאלץ לעשות כדי להמשיך ולהחזיק ברסן השלטון.
בעזרתם של הלגיונות הרומיים הביס הורדוס את אויביו ביהודה והתיישב על כס המלוכה. הנקמה שנקם במתנגדיו הייתה אכזרית. הוא חיסל את החשמונאים ואת בני האצולה היהודים שתמכו בהם, ואת כל מי שהביעו מחאה על כך ששליט המקורב לרומאים שולט עליהם.
הורדוס מחזק את כוחו
ב־31 לפה״ס, כאשר נעשה אוקטביינוס לשליטם הבלתי מעורער של הרומאים לאחר שגבר על מרקוס אנטוניוס בקרב אַקטיוּם, הבין הורדוס שידידותו רבת השנים עם מרקוס אנטוניוס תתקבל בחשדנות. לכן הוא מיהר להבטיח לאוקטביינוס את נאמנותו. השליט הרומי החדש, מצידו, אישר את מעמדו של הורדוס כמלך והרחיב את תחומי ממלכתו.
בשנים שלאחר מכן הגביר הורדוס את יציבות ממלכתו והגדיל את הונה על־ידי כך שהפך את ירושלים למרכז תרבות הלניסטי. הוא יזם מפעלי בנייה גדולים — הוא בנה ארמונות, את עיר הנמל קיסריה ובניינים מפוארים עבור בית המקדש בירושלים. כל אותו זמן עמדה ידידותו עם רומא במרכז מדיניותו והיוותה את מקור כוחו.
שלטונו של הורדוס ביהודה היה טוטאלי וסמכותו הייתה מוחלטת. מוסד הכהונה הגדולה היה ככלי בידיו, והוא מינה לתפקיד אנשים שונים כראות עיניו.
קנאה רצחנית
חייו הפרטיים של הורדוס היו סוערים. רבות מעשר נשותיו רצו שאחד מבניהן יירש אותו. בשל תככים בארמון גברו חשדותיו של הורדוס והתעצמה אכזריותו. בהתקף קנאה ציווה על הוצאתה להורג של אשתו האהובה, מרים החשמונאית, ומאוחר יותר הורה על חניקתם למוות של שני בניה שנחשדו בקשירת קשר נגדו. המסופר בספר מתי על הטבח בבית לחם עולה בקנה אחד עם הידוע על מזגו של הורדוס ועל להיטותו לחסל יריבים אפשריים.
יש האומרים שמתוך מודעות לחוסר הפופולריות שלו, גמר הורדוס בליבו להפוך את מותו לאבל לאומי ולא למאורע משמח. לשם כך רקם מזימה. הוא עצר את נכבדי יהודה וציווה על הוצאתם להורג כשיוכרז מותו. פקודה זו מעולם לא יצאה אל הפועל.
מורשתו של הורדוס הגדול
עם מותו של הורדוס קבעה רומא שארכֶלאוֹס יירש את אביו כשליט יהודה וששני בנים נוספים יהפכו לשליטים עצמאיים, או שרי רובע — אנטיפס שר רובע על הגליל ופֶּרַיָה, ופיליפוס שר רובע על מדינות יְטוּר וטַרְכוֹנָה. ארכלאוס לא זכה לאהדת נתיניו ואדוניו. לאחר עשר שנות שלטון כושל הסירו אותו הרומאים מתפקידו ומינו תחתיו נציב מטעמם, את אחד מקודמיו של פונטיוס פילטוס. בינתיים המשיכו אנטיפס — המכונה הורדוס בפי לוקס — ופיליפוס בתפקידיהם כשרי רובע. זה היה המצב הפוליטי בתחילת שירותו של ישוע (לוקס ג׳:1).
הורדוס הגדול היה מדינאי חריף ורוצח חסר רחמים. מעשהו הנורא מכול היה קרוב לוודאי הניסיון להרוג את התינוק ישוע. ניתוח שלטונו ההיסטורי של הורדוס מועיל לקוראי המקרא. הוא שופך אור על מאורעות חשובים באותה תקופה, מסביר כיצד הפכו הרומאים לשליטי היהודים ונותן רקע לחייו ולשירותו של ישוע עלי אדמות.
[מפה בעמוד 15]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
ארץ ישראל והסביבה בימי הורדוס
סוריה
יטור
גליל
טרכונה
ים כינרת
נהר הירדן
קיסריה
שומרון
פריה
ירושלים
בית לחם
יהודה
ים המלח
אדום
[תמונות בעמוד 13]
הורדוס היה רק אחד בשושלת מושלים ששלטו על יהודה בשתי המאות שקדמו לשירותו של ישוע