המצפה ‏‎—‎‏ ספרייה אונליין
המצפה
ספרייה אונליין
עברית
  • מקרא
  • פרסומים
  • אסיפות
  • מ09 12/‏1 עמ׳ 13–15
  • ‏”‏בימי הורדוס המלך”‏

אין סרטון זמין לבחירה זו.

סליחה, אירעה תקלה בטעינת הווידיאו.

  • ‏”‏בימי הורדוס המלך”‏
  • המצפה מכריז על מלכות יהוה — 2009
  • כותרות משנה
  • חומר דומה
  • מאבקי כוח ביהודה
  • עלייתו של הורדוס
  • מלך יהודה
  • הורדוס מחזק את כוחו
  • קנאה רצחנית
  • מורשתו של הורדוס הגדול
  • רצח במהלך מסיבת יום הולדת
    ישוע – הדרך,‏ האמת והחיים
  • הורדוס הגדול — בנאי מומחה
    עורו!‏ — 2010
  • פילטוס והורדוס אינם מוצאים בו אשמה
    ישוע – הדרך,‏ האמת והחיים
  • אנשים שהודרכו על־ידי כוכב
    סיפורי המקרא שלי
ראה עוד
המצפה מכריז על מלכות יהוה — 2009
מ09 12/‏1 עמ׳ 13–15

‏”‏בימי הורדוס המלך”‏

בניסיון להרוג את התינוק ישוע,‏ שלח הורדוס הגדול מלך יהודה שליחים שיהרגו את כל התינוקות הזכרים בבית לחם.‏ בדפי ההיסטוריה מתועדים מאורעות רבים שקרו ”‏בימי הורדוס המלך”‏,‏ מאורעות השופכים אור על חייו ושירותו של ישוע (‏מתי ב׳:‏1–16‏)‏.‏

מדוע רצה הורדוס במותו של ישוע?‏ כשנולד ישוע היה ליהודים מלך.‏ אם כן,‏ מדוע בעת מותו של ישוע משל עליהם פונטיוס פילטוס,‏ שהיה מושל רומי?‏ כדי לקבל תמונה מלאה על תפקידו של הורדוס בהיסטוריה וכדי להבין מהי חשיבותו לקוראי המקרא,‏ עלינו לחזור מספר עשורים לפני הולדת ישוע.‏

מאבקי כוח ביהודה

במחצית הראשונה של המאה השנייה לפה״ס שלטו ביהודה הסלווקים הסורים,‏ אחת מארבע השושלות שקמו לאחר התפרקות האימפריה של אלכסנדר הגדול.‏ אולם בערך ב־168 לפה״ס,‏ כאשר ניסה המלך הסלווקי להנהיג את פולחן זאוס בבית המקדש בירושלים תחת פולחן יהוה,‏ מרדו היהודים בניצוחם של המכבים (‏החשמונאים)‏.‏ החשמונאים שלטו ביהודה בשנים 142–63 לפה״ס.‏

בשנת 66 לפה״ס נלחמו על כס השלטון שני אחים מבית החשמונאים,‏ הורקנוס השני ואריסטובולוס.‏ בעקבות זאת פרצה מלחמת אזרחים,‏ והשניים ביקשו סיוע מפּוֹמפֵּיוּס,‏ מצביא רומי שישב באותה עת בסוריה.‏ פומפיוס ראה בכך הזדמנות להשתלט על האזור.‏

הרומאים הרחיבו את השפעתם מזרחה ובאותו זמן שלטו על חלק ניכר מאסיה הקטנה.‏ אולם שורה של שליטים חלשים בסוריה איפשרו לאזור לשקוע באנרכיה ולסכן את השלום שהרומאים ביקשו לשמר במזרח.‏ לכן פומפיוס התערב וסיפח את סוריה.‏

הפתרון שלו למאבק שהתחולל בבית החשמונאים היה לתמוך בהורקנוס,‏ וב־63 לפה״ס תקפו הרומאים את ירושלים והמליכו את הורקנוס.‏ אולם הוא לא עמד להיות שליט עצמאי.‏ לרומאים הייתה עכשיו דריסת רגל במקום,‏ והם לא התכוונו לעזוב.‏ הורקנוס התמנה לאֶתְנַרְך (‏ראש אומה)‏,‏ שליט שהיה נתון לחסדם של הרומאים,‏ והיה תלוי ברצונם הטוב ובתמיכתם לשמירת כיסאו.‏ הוא היה רשאי לפקח על עניינים פנימיים,‏ אבל בכל הנוגע לקשרי חוץ היה עליו לפעול על־פי המדיניות הרומית.‏

עלייתו של הורדוס

הורקנוס היה שליט חסר עמוד שדרה,‏ אך הוא זכה לתמיכתו של אנטיפַּטרוֹס האדומי,‏ אביו של הורדוס הגדול.‏ אנטיפטרוס היה הגורם החזק שעמד מאחורי כס המלוכה.‏ הוא ריסן פלגים יהודיים מעוררי מהומות והחל עד מהרה לשלוט ביהודה.‏ אנטיפטרוס סייע ליוליוס קיסר להילחם באויביו במצרים,‏ וכגמול על כך העלו אותו הרומאים למעמד של אֶפּיטרוֹפּוֹס (‏מנהל ענייני המדינה)‏.‏ מתוקף תפקידו היה מחויב לתת דין וחשבון ישירות להם.‏ אנטיפטרוס,‏ מצידו,‏ מינה את בניו פצאל והורדוס כמושלי ירושלים והגליל בהתאמה.‏

אנטיפטרוס לימד את בניו שלא ניתן להשיג דבר ללא הסכמת הרומאים,‏ והורדוס חקק זאת בזכרונו.‏ במהלך שלטונו ליהטט בין דרישות הפטרונים הרומים ובין דרישות נתיניו היהודים.‏ כישוריו כמארגן ומפקד סייעו לו בכך.‏ הורדוס,‏ שמונה למושל בגיל 25,‏ קנה מהר מאוד את אהדתם של היהודים ושל הרומאים על־ידי כך שפעל במרץ לגירוש קבוצות של פורעי חוק מאזורו.‏

לאחר שיריביו של אנטיפטרוס הרעילו אותו ב־43 לפה״ס,‏ הפך הורדוס לדמות החזקה ביותר ביהודה.‏ אבל היו לו אויבים.‏ אנשי האצולה בירושלים ראו בו כמי שתפס את השלטון שלא כדין וניסו לשכנע את הרומאים להסירו מתפקידו,‏ אך הדבר לא צלח בידם.‏ רומא נשארה נאמנה לזכרו של אנטיפטרוס והעריכה את יכולות בניו.‏

מלך יהודה

הפתרון שהגה פומפיוס למאבקי הכוח בין החשמונאים כ־20 שנה קודם לכן עורר התמרמרות אצל רבים.‏ תומכיו של אריסטובולוס ניסו שוב ושוב להחזיר לעצמם את רסן השלטון,‏ וב־40 לפה״ס עלה הדבר בידם בעזרתם של אויבי רומא,‏ הפַּרְתִים.‏ הם ניצלו את הכאוס ששרר ברומא בשל מלחמת אזרחים,‏ פלשו לסוריה,‏ הדיחו את הורקנוס ומינו במקומו בן למשפחת החשמונאים שהיה ממתנגדי הרומאים.‏

הורדוס נמלט לרומא ושם זכה לקבלת פנים חמה.‏ הרומאים רצו לסלק את הפרתים מיהודה,‏ להשתלט מחדש על האזור ולהציב שליט מטעמם.‏ הם נזקקו לבן ברית נאמן וראו בהורדוס את האדם המתאים.‏ משום כך הכתיר הסנאט הרומי את הורדוס למלך יהודה.‏ לאחר מכן עמד הורדוס בראש תהלוכה שעשתה דרכה מהסנאט למקדש יופיטר,‏ ושם הקריב קורבנות לאלילים.‏ הייתה זו פשרה אחת מני רבות שהוא נאלץ לעשות כדי להמשיך ולהחזיק ברסן השלטון.‏

בעזרתם של הלגיונות הרומיים הביס הורדוס את אויביו ביהודה והתיישב על כס המלוכה.‏ הנקמה שנקם במתנגדיו הייתה אכזרית.‏ הוא חיסל את החשמונאים ואת בני האצולה היהודים שתמכו בהם,‏ ואת כל מי שהביעו מחאה על כך ששליט המקורב לרומאים שולט עליהם.‏

הורדוס מחזק את כוחו

ב־31 לפה״ס,‏ כאשר נעשה אוקטביינוס לשליטם הבלתי מעורער של הרומאים לאחר שגבר על מרקוס אנטוניוס בקרב אַקטיוּם,‏ הבין הורדוס שידידותו רבת השנים עם מרקוס אנטוניוס תתקבל בחשדנות.‏ לכן הוא מיהר להבטיח לאוקטביינוס את נאמנותו.‏ השליט הרומי החדש,‏ מצידו,‏ אישר את מעמדו של הורדוס כמלך והרחיב את תחומי ממלכתו.‏

בשנים שלאחר מכן הגביר הורדוס את יציבות ממלכתו והגדיל את הונה על־ידי כך שהפך את ירושלים למרכז תרבות הלניסטי.‏ הוא יזם מפעלי בנייה גדולים — הוא בנה ארמונות,‏ את עיר הנמל קיסריה ובניינים מפוארים עבור בית המקדש בירושלים.‏ כל אותו זמן עמדה ידידותו עם רומא במרכז מדיניותו והיוותה את מקור כוחו.‏

שלטונו של הורדוס ביהודה היה טוטאלי וסמכותו הייתה מוחלטת.‏ מוסד הכהונה הגדולה היה ככלי בידיו,‏ והוא מינה לתפקיד אנשים שונים כראות עיניו.‏

קנאה רצחנית

חייו הפרטיים של הורדוס היו סוערים.‏ רבות מעשר נשותיו רצו שאחד מבניהן יירש אותו.‏ בשל תככים בארמון גברו חשדותיו של הורדוס והתעצמה אכזריותו.‏ בהתקף קנאה ציווה על הוצאתה להורג של אשתו האהובה,‏ מרים החשמונאית,‏ ומאוחר יותר הורה על חניקתם למוות של שני בניה שנחשדו בקשירת קשר נגדו.‏ המסופר בספר מתי על הטבח בבית לחם עולה בקנה אחד עם הידוע על מזגו של הורדוס ועל להיטותו לחסל יריבים אפשריים.‏

יש האומרים שמתוך מודעות לחוסר הפופולריות שלו,‏ גמר הורדוס בליבו להפוך את מותו לאבל לאומי ולא למאורע משמח.‏ לשם כך רקם מזימה.‏ הוא עצר את נכבדי יהודה וציווה על הוצאתם להורג כשיוכרז מותו.‏ פקודה זו מעולם לא יצאה אל הפועל.‏

מורשתו של הורדוס הגדול

עם מותו של הורדוס קבעה רומא שארכֶלאוֹס יירש את אביו כשליט יהודה וששני בנים נוספים יהפכו לשליטים עצמאיים,‏ או שרי רובע — אנטיפס שר רובע על הגליל ופֶּרַיָה,‏ ופיליפוס שר רובע על מדינות יְטוּר וטַרְכוֹנָה.‏ ארכלאוס לא זכה לאהדת נתיניו ואדוניו.‏ לאחר עשר שנות שלטון כושל הסירו אותו הרומאים מתפקידו ומינו תחתיו נציב מטעמם,‏ את אחד מקודמיו של פונטיוס פילטוס.‏ בינתיים המשיכו אנטיפס — המכונה הורדוס בפי לוקס — ופיליפוס בתפקידיהם כשרי רובע.‏ זה היה המצב הפוליטי בתחילת שירותו של ישוע (‏לוקס ג׳:‏1‏)‏.‏

הורדוס הגדול היה מדינאי חריף ורוצח חסר רחמים.‏ מעשהו הנורא מכול היה קרוב לוודאי הניסיון להרוג את התינוק ישוע.‏ ניתוח שלטונו ההיסטורי של הורדוס מועיל לקוראי המקרא.‏ הוא שופך אור על מאורעות חשובים באותה תקופה,‏ מסביר כיצד הפכו הרומאים לשליטי היהודים ונותן רקע לחייו ולשירותו של ישוע עלי אדמות.‏

‏[‏מפה בעמוד 15]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

ארץ ישראל והסביבה בימי הורדוס

סוריה

יטור

גליל

טרכונה

ים כינרת

נהר הירדן

קיסריה

שומרון

פריה

ירושלים

בית לחם

יהודה

ים המלח

אדום

‏[‏תמונות בעמוד 13]‏

הורדוס היה רק אחד בשושלת מושלים ששלטו על יהודה בשתי המאות שקדמו לשירותו של ישוע

    הפרסומים בעברית (‏1990–2024)‏
    יציאה
    כניסה
    • עברית
    • שתף
    • העדפות
    • Copyright © 2025 Watch Tower Bible and Tract Society of Pennsylvania
    • תנאי שימוש
    • מדיניות פרטיות
    • הגדרות פרטיות
    • JW.ORG
    • כניסה
    שתף