בתי כנסת — מקומות שבהם בישרו ישוע ותלמידיו
”הוא סבב בכל הגליל כשהוא מלמד בבתי הכנסת ומכריז את בשורת המלכות” (מתי ד׳:23).
שוב ושוב בספרי הבשורה אנו מוצאים את ישוע מבקר בבתי כנסת. ישוע בחר בדרך כלל לבשר וללמד על אודות מלכות אלוהים בבתי כנסת — אם בנצרת, העיר שבה גדל, אם בכפר נחום, העיר שבה התגורר מאוחר יותר, ואם בכל אחד מהערים ומהכפרים שבהם ביקר במהלך שירותו עתיר הפעילות שנמשך שלוש שנים וחצי. מעניין לציין שבמבט לאחור על שירותו, אמר ישוע: ”תמיד לימדתי בבית כנסת ובבית המקדש, במקום שנקהלים כל היהודים” (יוחנן י״ח:20).
גם שליחיו של ישוע ומשיחיים קדומים אחרים בישרו פעמים רבות בבתי כנסת. מה הוביל לכך שהיהודים החלו להשתמש בבתי כנסת לשם קיום פעילות דתית? ומה היה טיבם של בתי תפילה אלו בימיו של ישוע? הבה נבחן זאת מקרוב.
מאפיין מרכזי בחיי היהודים. מדי שנה עלו גברים יהודים לירושלים כדי לחגוג בבית המקדש את שלושת הרגלים. בתי הכנסת המקומיים שימשו אותם בפעילותם הדתית היומיומית, בין אם התגוררו בארץ ישראל או באחת מן הקהילות היהודיות הרבות שהוקמו בתפוצות.
מתי החלו להתכנס בבתי כנסת? יש הסבורים כי הדבר אירע בערך בזמן גלות בבל (607–537 לפה״ס), שעה שבית המקדש בירושלים עמד בשיממונו. אפשרות אחרת היא שהשימוש בהם החל זמן קצר לאחר שובם של היהודים מהגלות, כאשר עזרא הכוהן האיץ בעם להעמיק את ידיעותיהם ואת הבנתם בתורת אלוהים (עזרא ז׳:10; ח׳:1–8; י׳:3).
משמעות המונח בית כנסת הינה מקום התכנסות, או מקום לאסיפות. במאה הראשונה לספירה בכל עיירה שבה ביקר ישוע היה בית כנסת; בערים היו מספר בתי כנסת; ובירושלים היו בתי כנסת רבים. כיצד נראו מבנים אלה?
בית תפילה צנוע. כאשר רצו היהודים להקים בית כנסת הם בדרך כלל חיפשו נקודה גבוהה ותכננו את המבנה כך שהכניסה אליו (1) תפנה לכיוון ירושלים. אולם נראה כי דרישות אלו היו גמישות למדי משום שהדבר לא תמיד התאפשר. בית הכנסת היה על־פי־רוב מבנה צנוע שרוהט ברהיטים ספורים. אחד המאפיינים הבולטים בבית הכנסת היה תיבה (2) שבה נשמר הנכס היקר ביותר של הקהילה — מגילות ספרי המקרא. בזמן ההתכנסויות הונחה התיבה במקום המיועד לה, ואחר כך הוחזרה לחדר שמור (3).
המושבים הראשונים (4) ניצבו בסמוך לתיבה ופנו אל הקהל. הם היו שמורים עבור ראשי בית הכנסת ואורחים נכבדים (מתי כ״ג:5, 6). קרוב למרכז האולם ניצבה בימה מוגבהת ועליה דוכן (5). מול הבימה, בשלושה צדדים, הותקנו ספסלים ששימשו את קהל הנוכחים (6).
בדרך כלל בית הכנסת תופעל ונתמך בידי חברי הקהילה המקומית. המבנה תוחזק ונשמר תודות לתרומותיהם של העשירים ושל העניים כאחד. אך כיצד התנהלו ההתכנסויות בבית הכנסת?
פעילות דתית בבית הכנסת. הפעילות הדתית בבית הכנסת כללה שירת הלל, תפילות, קריאה מהתנ״ך, לימוד והוראה. קהל המתפללים החל ב”קריאת שמע” שנחשבה להצהרת אמונה. קריאת שמע נקראת על שם המילה הראשונה של הפסוק הראשון בקטע הנקרא: ”שמע ישראל, יהוה אלוהינו יהוה אחד” (דברים ו׳:4).
לאחר מכן נהוג היה לקרוא קטע מתוך חמשת חומשי תורה ולבארו (מעשי השליחים ט״ו:21). בהמשך קראו קטע מספרי הנביאים (הפטרה), וניתנו הסברים וייחוסים מעשיים. מפעם לפעם מילאו אורחים חלק זה בתוכנית, כפי שעשה ישוע במקרה המתואר בלוקס ד׳:16–21.
המגילה שניתנה לישוע באותה התכנסות לא הייתה מחולקת לפרקים ולפסוקים כמו בספרי המקרא בימינו. נוכל לדמיין את ישוע מגולל [פותח] את המגילה בידו השמאלית, ובידו הימנית מגולל אותה חזרה עד שהוא מוצא את הקטע שחיפש. בתום הקריאה נגללה המגילה להתחלה.
ברוב המקרים הקריאה הייתה בעברית ותורגמה לארמית. בקהילות של דוברי יוונית נעשה שימוש בתרגום השבעים.
תפקיד חשוב בחיי היומיום. בית הכנסת מילא תפקיד חשוב מאוד בחיי היהודים, וביחד עם מבנים נוספים שהיו צמודים אליו או שנבנו באותו מתחם, שימש למטרות שונות. לפעמים נערכו במקום דיונים משפטיים, מפגשים קהילתיים וכן התכנסויות שבמהלכן הוגשו ארוחות בחדרי האוכל הצמודים אליו. במקרים מסוימים ניתן היה להלין אורחים בחדרים שהיו במתחם בית הכנסת.
כמעט בכל עיירה התנהל בבית הכנסת גם בית־ספר, לרוב בתוך מבנה בית הכנסת עצמו. נוכל לדמיין חדר מלא תלמידים צעירים הלומדים לקרוא את האותיות הגדולות שכותב המורה על גבי לוח שעווה. בתי־ספר אלו היו מן הסיבות העיקריות לכך שהחברה היהודית דאז ידעה קרוא וכתוב. אפילו פשוטי העם הכירו את תוכן התנ״ך.
מכול מקום, המטרה העיקרית של בית הכנסת הייתה לאפשר קיום פעילויות דתיות קבועות. אין זה מפתיע אפוא שאסיפות המשיחיים במאה הראשונה לספירה היו דומות מאוד לאסיפות שהתנהלו בבתי הכנסת. אסיפות הקהילה המשיחית התקיימו אף הן במטרה לעבוד את יהוה באמצעות תפילות, שירת הלל וקריאה ודיון בדבר־אלוהים. והיו עוד קווי דמיון. הן בבית הכנסת והן בקהילה המשיחית, כוסו ההוצאות השונות בעזרת תרומות. בשניהם הזכות לקרוא ולדון בדבר־אלוהים לא הייתה שמורה רק לכמרים או לרבנים; בשני המקומות אורגנו האסיפות והתנהלו על־ידי אנשים בוגרים ואחראיים.
עדי־יהוה כיום משתדלים לדבוק במודל שהנהיגו ישוע ותלמידיו במאה הראשונה. האסיפות המתנהלות באולמי המלכות שלהם מזכירות במידת מה את ההתכנסויות בבתי הכנסת הקדומים. בראש ובראשונה מתאספים העדים יחדיו כשלנגד עיניהם אותה מטרה שאוהבי האמת תמיד החזיקו בה — ’לקרוב לאלוהים’ (יעקב ד׳:8).
[תמונה בעמודים 16, 17]
שחזור זה מבוסס על מבנה בית הכנסת בגמלא מן המאה הראשונה
[תמונה בעמוד 18]
בבית־הספר שהתנהל בבית הכנסת למדו בנים בין הגילים 6 עד 13