הידעת?
בית כנסת מהמאה הראשונה: שחזור זה מאגד כמה ממאפייניו של בית כנסת מהמאה הראשונה שהתגלה בגמלא, כעשרה קילומטרים צפונית־מזרחית לכינרת. ניתן להבין ממנו כיצד אולי נראה בית כנסת בימי קדם
בית הכנסת – מה מקורו?
משמעות המונח בית כנסת היא מקום התכנסות, או מקום לאסיפות. שם זה מתאים מפני שעוד מימי קדם שימשו בתי הכנסת כמקומות התאספות לשם הדרכה ועבודת אלוהים בקהילות היהודיות. בתנ״ך אין כל אזכור מפורש לבתי כנסת, אך מכתבי־הקודש היווניים עולה בבירור שכבר במאה הראשונה לספירה מקומות התאספות שכאלה היו קיימים.
מרבית החוקרים סבורים שבתי כנסת מקורם בגלות היהודים בבבל. האנציקלופדיה יודאיקה (אנג׳) מסבירה: ”הגולים, ללא בית המקדש ובארץ ניכר, היו זקוקים לנחמה ממצוקתם, ולכן התאספו מפעם לפעם, קרוב לוודאי בשבתות, וקראו בכתבי־הקודש”. לאחר ששבו מגלותם, נראה שהיהודים המשיכו להתאסף כדי להתפלל ולקרוא בכתבי־הקודש, והקימו בתי כנסת בכל מקום שבו התיישבו.
עד למאה הראשונה לספירה כבר הפכו בתי הכנסת למרכז יהודי דתי וחברתי בקהילות שהיו פזורות באגן הים התיכון, ברחבי המזרח התיכון ובארץ ישראל עצמה. פרופסור לי לווין מהאוניברסיטה העברית בירושלים מציין: ”[בית הכנסת] שימש כמקום ללימוד תורה, סעודות דתיות, הליכים משפטיים, הפקדת כספי ציבור ואסיפות פוליטיות וחברתיות”. הוא מוסיף: ”הדבר החשוב ביותר היה, כמובן, הטקסים הדתיים”. לכן אין זה מפתיע שישוע נכח לעיתים תכופות בבתי כנסת (מר׳ א׳:21; ו׳:2; לוקס ד׳:16). שם לימד, הוכיח ועודד את הנוכחים. לאחר שנוסדה הקהילה המשיחית, השליח פאולוס גם הוא בישר פעמים רבות בבתי כנסת. מי שהתעניינו בדברים רוחניים נמשכו באופן טבעי לבית הכנסת, לכן כאשר נכנס פאולוס לעיר כלשהי, בדרך כלל הלך קודם כול לבית הכנסת ובישר שם (מה״ש י״ז:1, 2; י״ח:4).