בל נזניח את התכנסותנו

‏”‏בל נזניח את התכנסותנו כמנהג כמה אנשים”‏,‏ נאמר במקרא,‏ ”‏כי אם נעודד איש את רעהו,‏ ובייחוד בראותכם כי קרב היום”‏ (‏עברים י׳:‏25‏)‏.‏ אם כן,‏ ברור שעובדי האל האמיתיים צריכים להתאסף ביחד בבית תפילה כדי ’‏לשים לב איש אל רעהו,‏ לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים’‏ (‏עברים י׳:‏24‏)‏.‏

כאשר כתב השליח פאולוס במאה הראשונה לספירה את המילים שלעיל,‏ ניצב בירושלים מקדש מרהיב ששימש כבית תפילה עבור היהודים.‏ היו גם בתי כנסת.‏ ישוע ’‏לימד בבית כנסת ובבית המקדש,‏ במקום שנקהלים כל היהודים’‏ (‏יוחנן י״ח:‏20‏)‏.‏

לאילו מקומות התכנסות התכוון פאולוס כאשר עודד את המשיחיים להתאסף כדי לעודד זה את זה?‏ האם הכנסיות המפוארות מקבילות למקדש שניצב בירושלים?‏ מתי החלו להשתמש במבני דת גדולים בנצרות?‏

‏’‏בית לשמו של אלוהים’‏

ההוראות הראשונות באשר למקום המוקדש לעבודת אלוהים מוזכרות בספר שמות.‏ יהוה אלוהים הורה לעמו הנבחר — בני ישראל — להקים את ה”‏משכן”‏,‏ אשר כונה גם ”‏אוהל מועד”‏ (‏מלשון היוועדות)‏.‏ ארון הברית וכלי קודש אחרים נשמרו שם.‏ אחרי שהסתיימה מלאכת הקמתו ב־1512 לפה״ס,‏ ’‏מילא כבוד יהוה את המשכן’‏.‏ אוהל נייד זה היה במשך למעלה מארבע מאות שנה היבט מרכזי בסידור שקבע יהוה כדי שהעם יוכל לקרוב אליו (‏שמות,‏ פרקים כ״ה עד כ״ז;‏ מ׳:‏​33–38‏)‏.‏ אותו האוהל מכונה במקרא גם ”‏היכל יהוה”‏ ו”‏בית יהוה”‏ (‏שמואל א׳.‏ א׳:‏​9,‏ 24‏)‏.‏

כעבור שנים,‏ כאשר מלך דוד בירושלים,‏ הוא חפץ מאוד לבנות משכן קבע לכבוד יהוה.‏ אך הואיל ודוד היה איש מלחמה,‏ יהוה אמר לו:‏ ”‏לא תבנה בית לשמי”‏.‏ יהוה בחר בבנו של דוד,‏ שלמה,‏ לבנות את בית המקדש (‏דברי הימים א׳.‏ כ״ב:‏​6–10‏)‏.‏ שלמה חנך את המקדש ב־1026 לפה״ס אחרי תקופת בנייה שארכה שבע שנים וחצי.‏ יהוה נתן את ברכתו על הבניין באומרו:‏ ”‏הקדשתי את הבית הזה אשר בניתה לשׂוּם שמי שם עד עולם;‏ והיו עיניי ולבי שם כל הימים”‏ (‏מלכים א׳.‏ ט׳:‏3‏)‏.‏ יהוה אמר שהוא יטה חסדו אל בית זה כל עוד יהיו בני ישראל נאמנים.‏ אך היה ויסטו מדרך הישר,‏ יסיר יהוה את חסדו מאותו מקום והוא יהיה שומם וחרב (‏מלכים א׳.‏ ט׳:‏4–9;‏ דברי הימים ב׳.‏ ז׳:‏​16,‏ 19,‏ 20‏)‏.‏

ברבות הימים אכן סרו בני ישראל מעבודת אלוהים האמיתית (‏מלכים ב׳.‏ כ״א:‏​1–5‏)‏.‏ ”‏ויעל [‏יהוה]‏ עליהם את מלך כשדים,‏ .‏.‏.‏ וישרפו את בית האלוהים,‏ וינתצו את חומת ירושלים;‏ וכל ארמונותיה שרפו באש,‏ וכל כלי מחמדיה להשחית.‏ ויגל השארית מן החרב אל בבל,‏ ויהיו לו ולבניו לעבדים”‏.‏ לפי המקרא אירע הדבר ב־607 לפה״ס (‏דברי הימים ב׳.‏ ל״ו:‏​15–21;‏ ירמיהו נ״ב:‏​12–14‏)‏.‏

כפי שניבא ישעיהו הנביא,‏ אלוהים הקים את כורש מלך פרס לגאול את היהודים מבבל (‏ישעיהו מ״ה:‏1‏)‏.‏ אחרי 70 שנות גלות,‏ ב־537 לפה״ס,‏ הם שבו לירושלים במטרה לבנות את המקדש (‏עזרא א׳:‏​1–6;‏ ב׳:‏​1,‏ 2;‏ ירמיהו כ״ט:‏10‏)‏.‏ היו אומנם כמה עיכובים בבנייה,‏ אבל המקדש הושלם לבסוף ב־515 לפה״ס ועבודת אלוהים הטהורה הושבה על כנה.‏ אף־על־פי שמקדש זה לא השתווה בתפארתו למקדש שלמה,‏ הוא עמד על תלו כמעט 600 שנה.‏ עם זאת,‏ גם מקדש זה הוזנח משום שבני ישראל הקלו ראש בעבודת יהוה.‏ בעת שהיה ישוע עלי אדמות,‏ המקדש היה בתהליכי שיפוץ על־ידי המלך הורדוס.‏ מה היה צפוי לקרות למקדש זה?‏

‏’‏לא תישאר אבן על אבן’‏

ישוע דיבר על המקדש שבירושלים ואמר לתלמידיו:‏ ”‏לא תישאר פה אבן על אבן אשר לא תופל ארצה”‏ (‏מתי כ״ד:‏​1,‏ 2‏)‏.‏ והדבר אירע.‏ המקום שהיה ידוע במשך מאות בשנים כמרכז לעבודת האלוהים,‏ הוחרב ב־70 לספירה בידי חילות רומא,‏ שבאו במטרה לדכא את מרד היהודים.‏a בית המקדש לא נבנה שוב מאז אותו היום.‏ במאה השביעית הוקם על אתר המקדש היהודי מבנה הקדוש למוסלמים — כיפת הסלע — והוא ניצב שם עד ימינו.‏

איזה סידור פולחני נקבע עבור תלמידיו של ישוע?‏ האם המשיחיים הקדומים ממוצא יהודי היו צריכים להמשיך לעבוד את אלוהים בבית המקדש,‏ אשר נועד להיחרב כעבור זמן קצר?‏ והיכן יעבדו המשיחיים הלא־יהודים את אלוהים?‏ האם מבני הדת של הנצרות נועדו לשמש כתחליף לבית המקדש?‏ הדברים שאמר ישוע לאישה שומרונית שופכים אור על נושא זה.‏

במשך מאות שנים עבדו השומרונים את אלוהים במקדש גדול שעמד על הר גריזים בחבל שומרון.‏ ”‏אבותינו השתחוו בהר הזה”‏,‏ אמרה האישה השומרונית לישוע,‏ ”‏ואתם אומרים כי בירושלים המקום שצריך להשתחוות שם”‏.‏ ישוע השיב ואמר לה:‏ ”‏האמיני לי,‏ אישה,‏ כי תבוא שעה שלא בהר הזה ולא בירושלים תשתחוו לאב”‏.‏ לא יהיה צורך במקדש גשמי כדי לעבוד את יהוה,‏ שכן ישוע הסביר:‏ ”‏האלוהים הוא רוח והעובדים אותו צריכים לעובדו ברוח ובאמת”‏ (‏יוחנן ד׳:‏​20,‏ 21,‏ 24‏)‏.‏ השליח פאולוס אמר מאוחר יותר לאנשי אתונה:‏ ’‏האל אשר עשה את העולם וכל אשר בו,‏ הוא אדון השמים והארץ ואין הוא שוכן בהיכלות מעשה ידיים’‏ (‏מעשי השליחים י״ז:‏24‏)‏.‏

ברור אפוא שאין כל זיקה בין מבני הדת של הנצרות למקדש מן התקופה הטרום־משיחית.‏ למשיחיים בני המאה הראשונה לא היתה סיבה להתחיל להקים מבנים כאלה.‏ עם זאת,‏ אחרי מות השליחים,‏ חלה כפי שנחזה מראש הסטייה מן האמונה האמיתית — הכפירה (‏מעשי השליחים כ׳:‏29,‏ 30‏)‏.‏ שנים רבות לפני שקונסטנטינוס קיסר רומא הפך לכאורה למשיחי ב־313 לספירה,‏ החלו משיחיים מדומים לסטות ממשנתו של ישוע.‏

קונסטנטינוס תרם למיזוג ה”‏משיחיות”‏ עם הדת הרומית הפגאנית.‏ האנציקלופדיה בריטניקה (‏אנג׳)‏ מציינת:‏ ”‏קונסטנטינוס עצמו הורה על הקמתן של שלוש בזיליקות נוצריות ברומא:‏ בזיליקות סנט פטרוס,‏ סנט פאולו פוּאוֹרִי לה מוּרָה,‏ וסן ג׳ובאני בלטראנו.‏ הוא.‏.‏.‏ הגה את תוכנית הבנייה בצורת הצלב,‏ שהפכה לעיצוב האדריכלי המקובל בכנסיות במערב אירופה לכל אורך ימי הביניים”‏.‏ הבזיליקה המחודשת של סנט פטרוס ברומא עדיין נחשבת למרכזה של הכנסייה הרומית־קתולית.‏

‏”‏הכנסייה אימצה כמה מנהגים וטקסים דתיים שרווחו ברומא [‏הפגאנית]‏ הטרום־משיחית”‏,‏ אומר ההיסטוריון וויל דוראנט.‏ זה כלל גם את ”‏הארכיטקטורה של הבזיליקה”‏.‏ מן המאה העשירית ועד המאה החמש־עשרה היתה פריחה בבניית הכנסיות והקתדרלות,‏ ודגש רב הושם בעיצובן.‏ בתקופה זו הוקמו רבים מן המבנים הנוצרים המפוארים הנחשבים כיום למונומנטים אומנותיים.‏

האם אנשים תמיד מוצאים בכנסייה מרגוע רוחני ועידוד לנפשם?‏ ”‏הכנסייה ייצגה בעיניי את כל מה שמשעמם ומייגע בדת”‏,‏ אומר פרנסיסקו מברזיל.‏ ”‏המיסה היתה חסרת כל משמעות — טקס שחזר על עצמו ובכלל לא סיפק את הצרכים האמיתיים שלי.‏ בכל פעם שהסתיים הטקס נשמתי לרווחה”‏.‏ ובכל זאת,‏ עובדי אלוהים מצווים להתאסף יחדיו.‏ אם כן,‏ מהו הסידור שעליהם לנהוג על־פיו באשר לאסיפות?‏

‏’‏הקהילה שבביתם’‏

האופן שבו התכנסו המשיחיים במאה הראשונה לספירה מהווה דוגמה לאופן שבו צריכים המשיחיים להתאסף בימינו.‏ כתבי־הקודש מציינים שהמשיחיים הקדומים נהגו להתאסף בבתים פרטיים.‏ למשל,‏ השליח פאולוס כתב:‏ ”‏דירשו בשלום פריסקילה ועקילס חבריי לעבודה במשיח ישוע,‏ .‏.‏.‏ ודרישת שלום לקהילה שבביתם”‏ (‏רומים ט״ז:‏​3,‏ 5;‏ קולוסים ד׳:‏15;‏ פילימון 2‏)‏.‏ המילה היוונית שמשמעה ”‏קהילה”‏ (‏אֵקְלֶסְיָה‏)‏ תורגמה ל”‏כנסייה”‏ בכמה תרגומי מקרא באנגלית,‏ כגון תרגום המלך ג׳יימס.‏ אך המונח הזה אינו מתייחס למבנה כלשהו,‏ אלא דווקא לקבוצה של אנשים המתאספים יחד למטרה משותפת (‏מעשי השליחים ח׳:‏1;‏ י״ג:‏1‏)‏.‏ משיחיים אמיתיים אינם נדרשים להקים מבני דת מפוארים כדי לעבוד בהם את אלוהים.‏

כיצד התנהלו האסיפות בקהילות של המשיחיים הקדומים?‏ התלמיד יעקב השתמש בצורה של המילה היוונית סִינַגוֹגִין כדי לתאר אסיפה משיחית (‏יעקב ב׳:‏2‏)‏.‏ משמעה של מילה יוונית זו הוא ”‏התכנסות”‏,‏ והיא מילה נרדפת למילה אקלסיה.‏ עם הזמן החלו להשתמש בה כדי לתאר את מקום ההתאספות עצמו,‏ הבית שבו היו מתכנסים.‏ המשיחיים היהודים הראשונים הכירו את אופי ההתכנסויות בסינגוגין‏,‏ כלומר בבתי הכנסת.‏b

היהודים אומנם התאספו בבית המקדש שבירושלים בחגים,‏ אך בתי הכנסת שימשו כמקומות התכנסות מקומיים שבהם אפשר ללמוד על יהוה וללמוד את התורה.‏ בבתי הכנסת נהגו להתפלל ולקרוא מכתבי־הקודש,‏ וכן גם לבארם ולהשמיע דברי מוסר.‏ כאשר נכנסו פאולוס ועמיתיו לבית כנסת באנטיוכיה,‏ ”‏שלחו אליהם ראשי בית הכנסת לאמור:‏ ’‏אנשים אחים,‏ אם יש לכם דבר מוסר אל העם,‏ דברו’‏”‏ (‏מעשי השליחים י״ג:‏15‏)‏.‏ אין ספק שכך נהגו המשיחיים הראשונים שהיו ממוצא יהודי כשהתאספו בבתים פרטיים,‏ ושאסיפותיהם כללו הדרכה מתוך כתבי־הקודש והיו מעודדות מבחינה רוחנית.‏

מטרת הקהילות היא לעודד

כמו המשיחיים הקדומים,‏ עדי־יהוה מתאספים כיום בבתי תפילה פשוטים כדי לשמוע הדרכה מקראית וליהנות מהתרועעות בונה.‏ במשך שנים רבות הם התאספו רק בבתים פרטיים,‏ וכך הם עדיין נוהגים בכמה מקומות.‏ כעת מספר הקהילות גדל והגיע ליותר מ־000,‏90 ומקומות ההתכנסות העיקריים שלהם נקראים אולמי מלכות.‏ מבנים אלה אינם ראוותנים או בעלי חזות של כנסיות.‏ מדובר במקומות התכנסות מעשיים ופשוטים שבהם מתאספות מדי שבוע קהילות בנות 100 עד 200 איש כדי ללמוד את דבר־אלוהים.‏

רוב הקהילות של עדי־יהוה מקיימות אסיפות שלוש פעמים בשבוע.‏ אסיפה אחת היא הרצאה לציבור הרחב העוסקת בנושא אקטואלי ומעניין.‏ אחריה מתקיים שיעור על נושא או נבואה מתוך המקרא,‏ וחוברת המצפה משמשת כחומר שעל־פיו מתנהל הדיון.‏ אסיפה נוספת היא למעשה חלק מתוכנית בית־ספר שמטרתו לספק הכשרה בהצגת המסר המקראי לזולת.‏ אחרי תוכנית בית־הספר מתקיימת אסיפה המוקדשת למתן עצות מעשיות בקשר לפעילות ההטפה המשיחית.‏ מדי שבוע מתאספים העדים כדי לקיים שיעור מקרא גם בקבוצות קטנות יותר בבתים פרטיים.‏ כל האסיפות הללו פתוחות לציבור הרחב.‏ אין בהן איסוף תרומות.‏

פרנסיסקו,‏ שהוזכר קודם לכן,‏ מפיק תועלת רבה מן האסיפות שבאולם המלכות.‏ הוא אומר:‏ ”‏האסיפה הראשונה שנכחתי בה התקיימה בתוך מבנה נוח ומרווח במרכז העיר,‏ ויצאתי ממנה עם רושם חיובי.‏ הנוכחים היו ידידותיים ויכולתי לחוש את האהבה שיש ביניהם.‏ ציפיתי בכליון עיניים לחזור לשם.‏ בעצם,‏ לא החמצתי מאז שום אסיפה.‏ האסיפות האלה מעניינות מאוד והן מספקות את הצורך הרוחני שלי.‏ אפילו כשאין לי מצב רוח מסיבה כלשהי,‏ אני הולך לאולם המלכות תוך ביטחון שאחזור הביתה מעוּדד”‏.‏

השכלה מקראית,‏ התרועעות בונה והזדמנות להלל את אלוהים ממתינות לך באסיפות של עדי־יהוה.‏ אתה מוזמן בחום לנכוח באולם המלכות הקרוב לביתך.‏ בטוח שלא תתחרט על כך.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמודים 4,‏ 5]‏

המשכן,‏ ולאחר מכן גם בתי המקדש,‏ שימשו כמרכזים נאותים לעבודת יהוה

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

הבזיליקה של סנט פטרוס ברומא

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

המשיחיים הקדומים התאספו בבתים פרטיים

‏[‏תמונות בעמודים 8,‏ 9]‏

עדי־יהוה מקיימים אסיפות בבתים פרטיים ובאולמי מלכות