הישענות מוחלטת על יהוה נוסכת בנו ביטחון
”יהוה ישמע בקוראי אליו” (תהל׳ ד׳:4).
1, 2. (א) בפני איזה מצב מסוכן ניצב דוד? (ב) באילו מזמורים נדון?
דוד המלך שולט בישראל זה זמן מה, וכעת הוא ניצב בפני מצב מסוכן. בנו הערמומי אבשלום המליך את עצמו, ודוד נאלץ לעזוב את ירושלים. איש סודו בגד בו, וכעת הוא עולה יחף ובוכה להר הזיתים בחברת כמה תומכים נאמנים. ואם אין די בכך, שִמְעִי ממשפחת שאול המלך מיידה עליו אבנים, משליך לעברו עפר ומקללו (שמ״ב ט״ו:30, 31; ט״ז:5–14).
2 האם בעקבות קשיים אלה ימצא דוד את מותו ביגון ובחרפה? לא, כיוון שהוא בוטח ביהוה. הדבר ניכר ממזמור ג׳ שכתב באשר למנוסתו מפני אבשלום. הוא כתב גם את מזמור ד׳. בשני חיבורים אלה בא לידי ביטוי בטחונו של המשורר בכך שאלוהים שומע תפילות ונעתר להן (תהל׳ ג׳:5; ד׳:4). מזמורים אלה נוסכים בנו את הביטחון שיהוה נמצא תמיד עם משרתיו הנאמנים. ברכתו ניכרת עליהם בַּתמיכה, בשלום ובשלווה שהוא מעניק להם (תהל׳ ג׳:6; ד׳:9). נבחן כעת מזמורים אלה ונראה כיצד הם יכולים לסייע לנו לבטוח באלוהים ולהישען עליו.
כאשר ’רבים קמים עלינו’
3. באיזה מצב היה דוד, על־פי הכתוב בתהלים ג׳:2, 3?
3 שליח בא אל דוד ואומר: ”לב איש ישראל אחרי אבשלום” (שמ״ב ט״ו:13). דוד מוכה בתדהמה לנוכח התמיכה הרבה שהשיג לעצמו אבשלום, ובעקבות כך זועק: ”יהוה, [למה] רבו צריי? [למה] רבים קמים עליי? רבים אומרים לנפשי: ’אין ישועתה לו באלוהים’” (תהל׳ ג׳:2, 3). רבים מעם ישראל חושבים שיהוה לא יציל את דוד מידי אבשלום ותומכיו.
4, 5. (א) במה היה דוד בטוח? (ב) מה משמע המילים ”מרים ראשי”?
4 אך דוד חש ביטחון כי הוא נשען כל כולו על יהוה. הוא שר: ”ואתה, יהוה, מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי” (תהל׳ ג׳:4). דוד משוכנע שיהוה ישמור עליו כפי שמגן שומר על חיי החייל. אומנם המלך הקשיש, שנמצא במנוסה, הולך כפוף וחפוי ראש מרוב השפלה, אולם האל העליון ישנה את מצבו ויעטר אותו בכבוד. יהוה יזקוף את קומתו של המלך, ירים את ראשו ויעזור לו לשמור על ראש זקוף. דוד קורא לאלוהים תוך ביטחון שיענה לו. האם גם אתה מגלה ביטחון מעין זה ביהוה?
5 במילים ”מרים ראשי” דוד למעשה מכיר בכך שיהוה יעניק לו את העזרה שלה נזקק. בתרגום מקרא אחד לאנגלית (s English Version’Today) נאמר: ”ואתה, אדני, תמיד מגן עליי מסכנה; אתה מעניק לי את הניצחון ומשיב לי את האומץ”. באשר לצירוף ”מרים ראשי”, ספר אחד מציין: ”כאשר אלוהים זוקף... את ’ראשו’ של הפרט, הוא נוסך בו תקווה וביטחון”. דוד נאלץ לעזוב את כס המלכות, ולכן יש לו סיבות לא־מעטות לחוש מדוכא. אולם כאשר ’יורם ראשו’, הוא יאזור אומץ מחדש, יחוש ביטחון ויישען על אלוהים.
’יהוה יענה!’
6. מדוע מבקש דוד שיהוה יענה לתפילתו מהר קודשו?
6 דוד בוטח ביהוה ויודע שהוא עונה לתפילות, ולכן ממשיך ואומר: ”קולי אל יהוה אקרא, ויענני מהר קודשו” (תהל׳ ג׳:5). ארון הברית, המסמל את נוכחותו של אלוהים, הועבר להר ציון על־פי מצוות דוד. (קרא שמואל ב׳. ט״ו:23–25.) זו הסיבה שהוא מבקש שיהוה יענה לתפילתו מהר קודשו.
7. מדוע דוד אינו נתקף בעתה?
7 דוד משוכנע שיש טעם להתפלל לאלוהים. משום כך אינו נתקף בעתה, אלא שר: ”אני שכבתי ואישָנָה; הקיצותי, כי יהוה יסמכני” (תהל׳ ג׳:6). אפילו בלילה, הזמן שבו הסכנה למתקפת פתע היא הגבוהה ביותר, דוד אינו פוחד ללכת לישון. הוא בטוח שיתעורר, כי חוויות העבר לימדוהו מעבר לכל ספק שהוא יכול לבטוח בתמיכתו האיתנה של אלוהים. גם אנו נוכל להרגיש כך אם נדבק ב”דרכי יהוה” ולעולם לא נעזבהו (קרא שמואל ב׳. כ״ב:21, 22).
8. כיצד בא לידי ביטוי בטחונו של דוד באלוהים, לפי הכתוב בתהלים כ״ז:1–4?
8 תחושת הביטחון של דוד והישענותו המוחלטת על יהוה באות לידי ביטוי במזמור אחר, שבו אמר בהשראת אלוהים: ”יהוה אורי וישעי. ממי אירא? יהוה מעוז חיי. ממי אפחד? ... אם תחנה עליי [נגדי] מחנה, לא יירא ליבי. ... אחת שאלתי מאת יהוה, אותה אבקש: שִבתי בבית יהוה כל ימי חיי, לחזות בנועם יהוה ולבקר בהיכלו” (תהל׳ כ״ז:1–4). אם אתה מזדהה עם דבריו ואם נסיבותיך מאפשרות לך, תנכח בקביעות באסיפות הקהילה עם משרתי יהוה אחרים (עב׳ י׳:23–25).
9, 10. מדוע אפשר לומר שלא הייתה לדוד רוח נקמנית למרות דבריו בתהלים ג׳:7, 8?
9 על אף העובדה שאבשלום בגד בדוד ועל אף חוסר נאמנותם של רבים, הוא שר: ”לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עליי. קומה, יהוה! הושיעני, אלוהיי! כי הכית את כל אויביי לחי. שיני רשעים שיברת” (תהל׳ ג׳:7, 8).
10 דוד אינו מגלה רוח נקמנית. אם מישהו ’יכה את אויביו לחי’, יהיה זה אלוהים. המלך עשה לעצמו עותק אישי של התורה, והוא יודע שיהוה אמר: ”לי נקם ושילם” (דב׳ י״ז:14, 15, 18; ל״ב:35). יהיה זה אלוהים שיחליט אם ’לשבור שיני רשעים’. שבירת שיני הרשעים משמעה ליטול מהם את היכולת להזיק. יהוה יודע מי הם הרשעים מכיוון שהוא ’רואה ללבב’ (שמ״א ט״ז:7). עד כמה אסירי תודה אנו שאלוהים מעניק לנו אמונה וכוח לעמוד נגד השטן, גדול הרשעים, שבקרוב יושלך אל התהום ויהיה כמו אריה שואג אך חסר שיניים הראוי להשמדה! (פט״א ה׳:8, 9; ההת׳ כ׳:1, 2, 7–10).
”ליהוה הישועה”
11. מדוע מן הראוי שנתפלל עבור אחינו לאמונה?
11 דוד מכיר בכך שרק יהוה יכול להביא לו את הישועה שלה הוא כה זקוק. אך הוא אינו חושב רק על עצמו. הוא חושב גם על כל עמו הנבחר של יהוה. משום כך הוא מסיים את המזמור שכתב בהשראת אלוהים במילים הבאות: ”ליהוה הישועה. על עמך ברכתך” (תהל׳ ג׳:9). אף שניצבות בפני דוד בעיות עצומות, הוא זוכר את עמו של יהוה ואין לו ספק שהוא יברך אותם. האין גם עלינו לחשוב על אחינו לאמונה? הבה נזכיר אותם בתפילותינו ונבקש מיהוה שיעניק להם מרוח קודשו כדי שיאזרו אומץ ויכריזו בביטחון את הבשורה הטובה (אפ׳ ו׳:17–20).
12, 13. מה היה סופו של אבשלום, וכיצד הגיב דוד?
12 חייו של אבשלום מגיעים לקיצם בצורה מבישה. זוהי אזהרה לכל מי שמזיקים לאחרים ופוגעים בהם, בייחוד במי שנמשחו על־ידי אלוהים, כמו דוד. (קרא משלי ג׳:31–35.) מתחולל קרב וכוחותיו של אבשלום נוחלים תבוסה. אבשלום נס רכוב על פרד ושיערו השופע נתפס בסבך ענפי האלה. הוא נשאר תלוי בין שמיים לארץ — חי אך חסר ישע — עד אשר יואב תוקע שלושה ”שבטים” בליבו והורג אותו (שמ״ב י״ח:6–17).
13 האם דוד שמח כשהוא מגלה מה אירע לבנו? לא. תחת זאת, הוא הולך הלוך ושוב בחוסר מנוחה כשהוא בוכה וקורא בקול: ”בני אבשלום, בני, בני אבשלום! מי ייתן מותי, אני תחתיך, אבשלום בני, בני!” (שמ״ב י״ח:24 עד י״ט:1). רק דבריו של יואב גורמים לו להשתחרר מהיגון שכמעט מוטט אותו. סופו של אבשלום היה רע ומר! שאפתנותו העיוורת גרמה לו להיאבק באביו — שהיה משיח יהוה — והמיטה עליו אסון (שמ״ב י״ט:2–9; מש׳ י״ב:21; כ״ד:21, 22).
דוד מבטא פעם נוספת את בטחונו באלוהים
14. מדוע נכתב מזמור ד׳?
14 בדומה למזמור ג׳, גם מזמור ד׳ הוא תפילה מעומק הלב שבה משתקף בטחונו המוחלט של דוד ביהוה (תהל׳ ג׳:5; ד׳:4). ייתכן שדוד כתב את המזמור כדי לבטא בפני אלוהים את ההקלה והכרת התודה שחש לאחר שכשל נסיון ההפיכה של אבשלום, או אפשר שכתב אותו עבור הזמרים הלוויים. תהא הסיבה אשר תהא, אם נהרהר במזמור זה, יתחזק בטחוננו ביהוה.
15. מדוע נוכל להתפלל ליהוה בביטחון דרך בנו?
15 גם כאן מראה דוד שהוא נשען לחלוטין על אלוהים ובטוח שהוא שומע תפילות ונעתר להן. הוא שר: ”בקוראי ענֵני, אלוהי צדקי. בצר הרחבת לי. חנני ושמע תפילתי” (תהל׳ ד׳:2). גם אנו נחוש כך אם נתהלך בדרך הצדקה. אנו יכולים להתפלל בביטחון ליהוה דרך בנו תוך אמונה בקורבן הכופר, בידיעה ש’אלוהי צדקנו’ מברך את משרתיו הישרים (יוח׳ ג׳:16, 36). הדבר נוסך בנו שלווה אמיתית!
16. מדוע חש דוד ייאוש?
16 לעיתים אולי נימצא במצב מייאש ונחוש חוסר ביטחון. ייתכן שדוד התנסה בכך באופן זמני ולכן שר: ”בְּנֵי איש, עד מה [מתי] כבודי לכלימה, תאהבון רִיק, תבקשו כזב?” (תהל׳ ד׳:3). הצירוף ”בני איש” בא לתאר את בני האדם בנימה שלילית. אויביו של דוד ’אהבו ריק’, כלומר דברים ריקים. התרגום הבינלאומי החדש (אנג׳) מתרגם מילים אלה כך: ”עד מתי תאהבו אשליות ותדרשו באלי כזב?” גם אם מעשיהם של אחרים גורמים לנו לרפיון ידיים, הבה נמשיך להתפלל בכל ליבנו ולגלות ביטחון מוחלט באלוהי האמת לבדו.
17. הסבר כיצד נוכל לנהוג לפי הכתוב בתהלים ד׳:4.
17 בטחונו של דוד באלוהים ניכר בבירור במילים הבאות: ”ודעו כי הפלה יהוה חסיד [נאמן] לו; יהוה ישמע בקוראי אליו” (תהל׳ ד׳:4). כדי להישאר נאמנים ליהוה, אנו נדרשים לאומץ לב ולביטחון מוחלט בו. למשל, משפחות משיחיות שבהן קרוב משפחה נודה לאחר שביצע חטא חמור ולא התחרט, צריכות לגלות תכונות אלה. אלוהים מברך את הנאמנים לו ולדרכיו. נאמנות והישענות מוחלטת על יהוה תורמות לשמחה בקרב עם אלוהים (תהל׳ פ״ד:12, 13).
18. על־פי הכתוב בתהלים ד׳:5, מה עלינו לעשות אם פגעו בנו במילים או במעשים?
18 נניח שמישהו אומר או עושה דבר מה שמכעיס אותנו. כיצד עלינו לנהוג? נוכל לשמור על שמחתנו אם ניישם את המילים הבאות שאמר דוד: ”ריגזו ואל תחטאו, אימרו בלבבכם על משכבכם ודומו” (תהל׳ ד׳:5). אם פגעו בנו במילים או במעשים, אל לנו לחטוא בכך שנשיב באותו מטבע (רומ׳ י״ב:17–19). אנו צריכים לומר את מה שאנו מרגישים בתפילה ’על משכבנו’. אם נתפלל על הדבר, ייתכן שנצליח לראות דברים אחרת, וכך יעלה בידנו לסלוח מתוך אהבה (פט״א ד׳:8). שים לב לעצתו של השליח פאולוס בנושא זה המבוססת על הכתוב בתהלים ד׳:5: ”ריגזו ואל תחטאו; אל תשקע השמש על כעסכם, ואל תיתנו מקום לשטן” (אפ׳ ד׳:26, 27).
19. כיצד הכתוב בתהלים ד׳:6 קשור לזבחים הרוחניים שלנו?
19 בהמשך המזמור מדגיש דוד את הצורך לבטוח ביהוה: ”זיבחו זבחי צדק, וביטחו אל יהוה” (תהל׳ ד׳:6). לזבחים בימי בני ישראל היה ערך רק כאשר הוקרבו מתוך המניעים הנכונים (יש׳ א׳:11–17). כדי שזבחינו הרוחניים יהיו רצויים בעיני אלוהים, עלינו לשרת אותו מתוך המניעים הנכונים ולבטוח בו לגמרי (קרא משלי ג׳:5, 6; עברים י״ג:15, 16).
20. על מה מצביעות המילים ’אור פניו של יהוה’?
20 דוד ממשיך ואומר: ”רבים אומרים: ’מי יַראנו טוב?’ נְסָה [הרם] עלינו אור פניך, יהוה” (תהל׳ ד׳:7). ’אור פניו של יהוה’ מצביע על שביעות רצונו (תהל׳ פ״ט:16). לכן כאשר דוד מתפלל ואומר: ”נְסָה עלינו אור פניך”, הוא בעצם מבקש: ’הייה שבע רצון מאיתנו’. מאחר שאנו בוטחים ביהוה, הוא מרוצה מאיתנו, ואנו מפיקים שמחה רבה מעשיית רצונו.
21. במה נוכל להיות בטוחים אם נשתתף במלוא יכולתנו במלאכת הקציר הרוחני?
21 דוד מצפה בכליון עיניים לשמחה שמאת אלוהים הגדולה אף יותר מהשמחה הנלווית לעת הקציר. הוא שר ליהוה: ”נתתה שמחה בליבי, מעת דגנם ותירושם רבּו” (תהל׳ ד׳:8). אם נשתתף כמיטב יכולתנו במלאכת הקציר הרוחני המתרחש כיום, נוכל להיות בטוחים שהשמחה תהיה מנת חלקנו (לוקס י׳:2). ’הגוי הרב’ של המשיחיים המשוחים עומד בראש המלאכה, וליבנו מתמלא שמחה לנוכח המספר ההולך וגדל של ’פועלי הקציר’ (יש׳ ט׳:2). האם אתה משתתף באופן משמעותי בקציר משמח זה?
בטח באלוהים בכל ליבך והמשך להתקדם!
22. לאור הכתוב בתהלים ד׳:9, לְמה זכו בני ישראל כשקיימו את תורת אלוהים?
22 דוד מסיים את המזמור במילים הבאות: ”בשלום יחדיו אשכבה ואישן, כי אתה, יהוה, לבדד [לבדך] לבטח תושיבני” (תהל׳ ד׳:9). כשעם ישראל קיים את התורה, הוא היה ביחסי שלום עם יהוה והרגיש ביטחון. לדוגמה, בימי מלכות שלמה ”ישב יהודה וישראל לבטח” (מל״א ה׳:5). מי שבטחו באלוהים נהנו משלום גם כאשר העמים השכנים היו עוינים. בדומה לדוד, גם שנתנו ערבה כיוון שאלוהים מעניק לנו תחושת ביטחון.
23. מה נחוש אם נשים את מלוא מבטחנו באלוהים?
23 הבה נמשיך להתקדם בביטחון בשירות יהוה. הבה גם נתפלל באמונה וכך נחוש את ”שלום אלוהים הנשגב מכל שכל” (פיל׳ ד׳:6, 7). הדבר יביא לנו שמחה רבה! נוכל להביט אל העתיד בביטחון אם נמשיך לשים את מלוא מבטחנו ביהוה.
כיצד תשיב?
• אילו קשיים הערים אבשלום על דוד?
• כיצד מזמור ג׳ נוסך בנו ביטחון?
• באילו דרכים יכול מזמור ד׳ לחזק את בטחוננו ביהוה?
• איזו תועלת נפיק מהישענות מוחלטת על אלוהים?
[תמונה בעמוד 29]
דוד נשען על יהוה גם כאשר נס מפני אבשלום
[תמונות בעמוד 32]
האם אתה שם את מלוא מבטחך ביהוה?