תהלים
תחושת ביטחון לנוכח סכנה
דוד המלך היה שרוי בסכנה חמורה. אבשלום בנו המליך את עצמו למלך וזמם לתפוש את כס־המלוכה תחת אביו. בן סורר ומורה זה קנה לו חסידים כה רבים, עד כי דוד נאלץ להימלט מירושלים הבירה. אף על פי כן, המשיך דוד לשים את מלוא מבטחו ביהוה אלהים.
עדות לכך מהווה המזמור שחיבר דוד בברחו מפני אבשלום בנו. (תהלים ג׳:1) המגיד מסר לדוד: ”היה לב איש ישראל אחרי אבשלום.” (שמואל ב׳. ט״ו:13) התפתחות זו היכתה את דוד בתימהון. הוא תהה מדוע אירע הדבר וכיצד עלה בידי אבשלום לגייס תומכים כה רבים. לפיכך קרא דוד: ”יהוה, מה רבו צרי! רבים קמים עלי.” — פסוק 2.
הסכנה שנשקפה לדוד היתה כה חמורה, עד כי רבים מבני העם סברו שאפילו האל העליון לא יוכל להצילו מכף אבשלום ואנשיו. בהתייחסו לכך, אומר דוד: ”רבים אומרים לנפשי: ’אין ישועתה לו באלהים.” (תהלים ג׳:3) אך, האם עירער הדבר את בטחונו של דוד? לא, שכן הוא מוסיף: ”ואתה, יהוה, מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי. קולי אל יהוה אקרא, ויענני מהר־קדשו.” — תהלים ג׳:4, 5.
דוד בטח ביהוה כי ישמור את נפשו מאסון ויגן עליו, בדומה למגינו של לוחם. בברחו מפני אבשלום, היה דוד יחף, והוא הלך ובכה כשראשו חפוי (מכוסה). (שמואל ב׳. ט״ו:30) אין ספק, שהוא הרכין בהשפלה את ראשו. בכל זאת, לא פיקפק דוד בכך שהאל העליון ישיב לו את כבודו וירים את ראשו, כדי שיחזור להלך בקומה זקופה. משום כך זעק אל יהוה לעזרה, תוך ביטחון מוחלט שהוא ייעתר לו. מאחר שארון־הברית, שייצג את נוכחות יהוה, הוחזר אל הר־ציון, אמר דוד שתפילתו נענתה מהר־קדשו של אלהים. — שמואל ב׳. ט״ו:24, 25.
כיון שכך, הרי שאפילו בשעות הלילה, כשנשקפה לו הסכנה הגדולה ביותר, לא פחד דוד ולא חשש להירדם. הוא אמר: ”אני שכבתי ואישנה: הקיצותי, כי יהוה יסמכני.” (תהלים ג׳:6) בהביעו את אמונתו השלימה ביכולתו של יהוה להושיע, כותב דוד: ”לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי. קומה, יהוה, הושיעני אלוהי, כי הכית את כל אויבי לחי, שיני רשעים שיברת. ליהוה הישועה. על עמך ברכתך, סלה.” — תהלים ג׳:7–9.
שבירת שיני אויביו של דוד ציינה, שנשלל מהם כוחם להזיק. מאחר שיהוה לבדו מסוגל להושיע, אומר דוד כי ”ליהוה הישועה”. לאחר שהירהר במצוקותיו הוא, חש דוד דחף להתפלל בעד עמו של אלהים ככלל ולבקש כי בירכת יהוה תישרה עליהם.
בדומה לדוד, אל ניכנע גם אנו לחרדת־אדם. שהרי ידוע לנו, כי יהוה לא ינטוש את עובדיו ולא ירשה כי יימחו מעל־פני האדמה, ויעשו הרשעים אשר יעשו. לכן, הבה נבקש גם אנו את ישועתנו באל העליון.