התוכל לחקות את פינחס לנוכח מצבים קשים?
זוהי זכות יקרת ערך לשרת כזקן־קהילה. עם זאת, מדבר־אלוהים עולה כי זקני־הקהילה צריכים להתמודד עם מצבים קשים. עליהם לעיתים לטפל במקרי חטא ולהיות ’שופטים ליהוה’ (דה״ב י״ט:6). כמו כן, אח המשמש כמשגיח עשוי להרגיש שהוא אינו מוכן לתפקיד זה או אחר המוטל עליו. כך חש משה, אשר שאל בענווה על רקע אחד התפקידים שקיבל: ”מי אנוכי כי אלך אל פרעה?” (שמ׳ ג׳:11).
המקרא, אשר נכתב בהשראת אותו כוח פעיל הממנה את זקני־הקהילה, מספק לנו דוגמאות חיות של משגיחים שהתמודדו בהצלחה עם מבחנים. אחד מהם הוא פינחס, שבשל היותו בנו של אלעזר ונכדו של אהרון עתיד היה להפוך לכוהן הגדול. שלושה אירועים בחייו מדגישים עד כמה חשוב שזקני־הקהילה כיום יתמודדו עם מצבים קשים באומץ, בתבונה ותוך ביטחון ביהוה.
’ויקום פינחס’
פינחס היה בחור צעיר כאשר חנו בני ישראל בערבות מואב. המקרא מוסר: ”ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ... ויאכל העם וישתחוו לאלוהיהן” (במ׳ כ״ה:1, 2). יהוה היכה את החוטאים במגפה קטלנית. התוכל לשוות בנפשך כיצד השפיעה על פינחס הידיעה על החטא ועל המגפה שבאה בעקבותיו?
”והנה”, ממשיך הכתוב, ”איש מבני ישראל בא, ויַקְרֵב אל אחיו את המדיינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל, והמה בוכים פתח אוהל מועד” (במ׳ כ״ה:6). מה יעשה פינחס הכוהן? הרי הוא היה צעיר יחסית, ואילו האיש החוטא היה אחד מנשיאי העדה בישראל ומילא תפקיד בהנהגה הרוחנית של העם (במ׳ כ״ה:14).
אבל פינחס היה ירא יהוה, ולא ירא אדם. כאשר ראה את השניים, מייד לקח לידו רומח, נכנס אחר האיש לאוהלו ודקר את הזוג למוות. כיצד ראה יהוה את אומץ ליבו ואת ההחלטיות שגילה? הוא מייד שם קץ למגפה, וכגמול על מעשיו של פינחס כרת עימו ברית לפיה הכהונה תישאר בשושלתו עד ”עולם” (במ׳ כ״ה:7–13).
כמובן, זקני־הקהילה המשיחיים כיום אינם נוקטים אלימות. אך בדומה לפינחס, עליהם להיות מוכנים לנהוג בצורה החלטית ולהפגין אומץ לב. לדוגמה, אח ששמו גילייֶרְמֶה שימש כזקן־קהילה רק כמה חודשים כאשר התבקש לשרת בוועדה שיפוטית. הוועדה דנה בחטא שביצע זקן־קהילה שעזר לו כאשר היה צעיר יותר. ”הרגשתי מאוד לא בנוח לעמוד במצב הזה”, הוא אומר. ”היה לי קשה לישון בלילה. כל הזמן חשבתי איך לטפל במקרה הזה מבלי לתת לרגשותיי לטשטש את הראייה הרוחנית שלי. התפללתי במשך ימים וערכתי מחקר בספרות המקראית”. הדבר העניק לו את האומץ הדרוש על מנת לטפל במקרה יוצא דופן זה ולהושיט עזרה רוחנית לאחיו התועה (טימ״א ד׳:11, 12).
זקני־קהילה הפועלים בעת הצורך באומץ ובהחלטיות מציבים מופת של אמונה ונאמנות. כמובן, גם משיחיים אחרים צריכים לנהוג באומץ ולדווח לאחים האחראים אם נודע להם שאח לאמונה ביצע חטא חמור. כמו כן, נדרשת נאמנות כדי להפסיק להתרועע עם ידיד או קרוב משפחה שנודה מן הקהילה (קור״א ה׳:11–13).
התבונה מנעה אסון
אומץ ליבו של פינחס לא נבע מפזיזות האופיינית לצעירים. שים לב כיצד גילה תבונה ונהג בחוכמה ובשיקול דעת כאשר הגיע לאוזניו דיווח נוסף. בני ראובן, בני גד וחצי שבט המנשה בנו מזבח ליד נהר הירדן. בני השבטים האחרים הסיקו שהמזבח נועד לשמש לפולחן כזב ועמדו לנקוט פעולה צבאית נגדם (יהו׳ כ״ב:11, 12).
כיצד הגיב פינחס? בחוכמתו ניגש אל בוני המזבח כשהוא מלווה בנשיאי ישראל כדי לשוחח על המקרה. השבטים המואשמים הבהירו את המצב והסבירו שהיה זה מזבח ל”עבודת יהוה”, וכך נמנע אסון (יהו׳ כ״ב:13–34).
אם משיחי שומע האשמה או דיווח שלילי על אחד מאחיו לאמונה, עד כמה חכם יהיה זה לחקות את דוגמתו של פינחס. התבונה עוזרת לנו לא להיפגע בקלות או לומר דברים שליליים על אחינו (מש׳ י״ט:11).
כיצד יכולה התבונה לעזור לזקני־הקהילה לפעול כפי שפעל פינחס? ”כאשר מבשר מתחיל לספר לי על חילוקי דעות שיש בינו לבין אדם אחר”, אומר חיימה המשרת כזקן־קהילה כבר למעלה מעשר שנים, ”אני מייד מבקש מיהוה שיעזור לי לא לנקוט צד במחלוקת, אלא להעניק הדרכה מקראית. פעם אחת ניגשה אליי אחות וסיפרה לי שנפגעה מאיך שהתייחס אליה אחד האחים האחראים בקהילה אחרת. היות שהאח היה חבר שלי, יכולתי בקלות לדבר איתו על הנושא. אבל במקום זאת דיברתי עם האחות על כמה עקרונות מקראיים, והיא הסכימה לגשת לאח ולשוחח איתו באופן אישי (מתי ה׳:23, 24). אך הם לא הצליחו מייד ליישר את ההדורים. לכן עודדתי אותה לשקול כמה עקרונות מקראיים נוספים. היא החליטה להתפלל שוב בנושא ולהשתדל לסלוח”.
מה הייתה התוצאה? ”כעבור כמה חודשים”, מספר חיימה, ”האחות ניגשה אליי וסיפרה שבסופו של דבר האח התחרט על הדברים שאמר. הוא הזמין אותה לצאת איתו לשירות ואמר לה שהוא מעריך אותה. הבעיה נפתרה. האם אני, בתור אחד שהיה מצטייר ככזה שתומך בצד זה או אחר, הייתי מצליח להביא לתוצאה טובה יותר אילו הייתי מתערב שלא לצורך במחלוקת?” המקרא מייעץ: ”אל תצא לריב מהר” (מש׳ כ״ה:8). זקני־קהילה נבונים מעודדים משיחיים שיש להם מחלוקות עם אחרים ליישם את עקרונות המקרא כדי לחתור לשלום ולהשיגו.
הוא שאל ביהוה
פינחס זכה לשרת ככוהן למען עמו הנבחר של אלוהים. כאמור, כבר בגיל צעיר יחסית הפגין אומץ לב יוצא דופן ותבונה בלתי רגילה. אולם הוא הצליח להתמודד עם מצבים קשים הודות לבטחונו ביהוה.
בעקבות מקרה האונס והרצח המזעזע של פילגשו של איש לוי בידי אנשי גבעה משבט בנימין, יצאו השבטים האחרים למלחמה נגד בני בנימין (שופ׳ כ׳:1–11). הם התפללו ליהוה לפני צאתם לקרב וביקשו את עזרתו, אך פעמיים הובסו וספגו אבידות כבדות (שופ׳ כ׳:14–25). האם הסיקו מכך שתפילותיהם נפלו על אוזניים ערלות? האם יהוה באמת רצה שהם יפעלו בתגובה לפשע שנעשה?
פינחס, שהיה בשלב זה הכוהן הגדול בעם ישראל, המשיך לגלות ביטחון בלתי מעורער באלוהים ומילא תפקיד מכריע גם במאורע זה. הוא התפלל: ”האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי [או] אם אחדל?” בתגובה נתן יהוה לישראל את הניצחון על שבט בנימין, וגבעה נשרפה עד היסוד (שופ׳ כ׳:27–48).
מה ניתן ללמוד מכך? לפעמים ישנן בעיות בקהילה שאינן באות על פתרונן על אף מאמציהם החרוצים ותפילותיהם של זקני־הקהילה. במקרים כאלה על זקני־הקהילה לזכור את דבריו של ישוע: ”התמידו לבקש [או להתפלל] ויינתן לכם, התמידו לחפש ותמצאו, התמידו לדפוק וייפתח לכם” (לוקס י״א:9, ע״ח). גם אם נדמה כי התשובה לתפילה מאחרת לבוא, המשגיחים יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה יענה במועד הנכון בעיניו.
לדוגמה, אחת הקהילות באירלנד הייתה זקוקה נואשות לאולם מלכות, אך המפקח המקומי על התכנון והבנייה לא היה מוכן לשתף איתם פעולה. הוא התנגד לכל תוכניות הבנייה שהציעו האחים לגבי השטח שעליו קיוו לבנות. נדמה היה שהאדם היחיד מלבדו שהייתה לו הסמכות לאשר את התוכניות היה המפקח הראשי על התכנון והבנייה במחוז כולו. האם התפילות תרמו לפתרון הבעיה כפי שקרה בימיו של פינחס?
אחד מזקני־הקהילה מספר: ”לאחר תפילות ותחינות רבות נסענו למשרד הראשי לתכנון ובנייה. נאמר לי שככל הנראה ייקח שבועות עד שנוכל להיפגש עם המפקח הראשי. אולם הצלחנו להיפגש איתו לחמש דקות. לאחר שראה את התוכניות החדשות, הוא מהר מאוד נתן לנו רשות להמשיך להריץ את הפרויקט, ומנקודה זו והלאה המפקח המקומי על התכנון והבנייה יצא מגדרו כדי לעזור לנו. מחוויה זו למדנו כמה כוח יש לתפילות”. כן, יהוה יענה לתפילותיהם הכנות של זקני־קהילה הבוטחים בו.
לפינחס הייתה אחריות רבה בקרב עם ישראל הקדום, אבל בעזרת אומץ, תבונה וביטחון באלוהים הוא הצליח להתמודד עם מצבים קשים. טיפולו המסור בעם אלוהים השביע את רצון יהוה. כ־000,1 שנה מאוחר יותר כתב עזרא בהשראת אלוהים: ”פינחס בן אלעזר נגיד [מנהיג] היה עליהם לפנים. יהוה [היה] עימו” (דה״א ט׳:20). מי ייתן וכך יהיה נכון לגבי כל מובילי הדרך בקרב עמו של אלוהים כיום ולגבי שאר המשיחיים המשרתים אותו בנאמנות.