אל תניח למחלתך לגזול ממך את שמחתך
דמיין לעצמך שאתה קם בבוקר ורוצה שהיום ייגמר עוד לפני שהוא התחיל. אתה יודע שמצפה לך עוד יום של התמודדות עם כאב פיזי ורגשי. אולי אתה אפילו חש כפי שחש איוב, אשר ’בחר מוות מעצמותיו’, כלומר העדיף למות מאשר לסבול (איוב ז׳:15). מה אם זהו מצב הנמשך לאורך זמן, אולי אף למשך שנים?
זה היה מצבו של מפיבושת, בנו של יהונתן אשר היה חברו של דוד המלך. בגיל חמש ’נפל והפך לפיסח’ (שמ״ב ד׳:4). לייסורי נכותו התווספה ודאי מצוקה נפשית כאשר הואשם שלא בצדק בבגידה במלך ואיבד בשל כך חלק מרכושו. עם זאת, הוא המשיך להתמודד באורח מופתי עם הנכות, ההשמצות והאכזבות, מבלי לאפשר לגורמים אלה לגזול ממנו את שמחתו (שמ״ב ט׳:6–10; ט״ז:1–4; י״ט:25–31).
השליח פאולוס מהווה דוגמה נוספת. הוא כתב שהוא נאלץ להתמודד עם ’קוץ בבשר’ (קור״ב י״ב:7). אפשר שמדובר היה בבעיה גופנית ארוכת שנים או באנשים שקראו תיגר על סמכותו כשליח. כך או כך, הבעיה לא הרפתה, והוא נאלץ להתמודד עם הכאב הפיזי והרגשי שנלווה אליה (קור״ב י״ב:9, 10).
חלק ממשרתי אלוהים סובלים כיום ממחלות כרוניות מתישות ומלחץ נפשי. בגיל 18 אובחנה מגדלנה כחולה בזאבת אדמנתית מערכתית, מחלה שבה מערכת החיסון תוקפת את איבריו של החולה עצמו. ”הייתי מבועתת”, היא אומרת. ”עם הזמן הלך והידרדר מצבי והתחלתי לסבול גם מהפרעות במערכת העיכול, מכיבים בפה ומבעיות בבלוטת התריס”. איזבלה, לעומתה, מתמודדת עם בעיה שאינה כה בולטת לעין. היא מספרת: ”עוד מילדותי אני סובלת מדיכאון. הדיכאון גורם אצלי להתקפי חרדה, לקשיי נשימה ולהתכווצויות בבטן. פעמים רבות זה מותיר אותי באפיסת כוחות”.
להשלים עם המציאות
מחלות ומגבלות בריאותיות עלולות לשבש את חייך. במקרה כזה כדאי שתעצור ותבחן בכנות את מצבך. אולי לא יהיה לך קל להשלים עם מגבלותיך. מגדלנה אומרת: ”מחלתי הולכת ומחמירה. לעיתים קרובות אני כל כך עייפה שאני לא מסוגלת לצאת מהמיטה. בשל טבעה הבלתי צפוי של מחלתי, קשה לי מאוד לתכנן דברים מראש. מה שהכי מתסכל אותי זה שאני לא יכולה עוד לעשות את כל מה שעשיתי בעבר בשירות יהוה”.
זביגנייב מספר: ”ככל שחולפות השנים, דלקת המפרקים השגרונית שממנה אני סובל הולכת ומתפשטת ומרוקנת אותי מכוחותיי. לפעמים, כשהדלקת חמורה, אני לא מסוגל לבצע אפילו את הדברים הפשוטים ביותר, וזה גורם לי לחוש מדוכא”.
לפני מספר שנים נתגלה אצל ברברה גידול במוח. ”גופי עבר שינויים פתאומיים”, היא אומרת. ”אני חשה תשישות, יש לי כאבי ראש תכופים, ואני סובלת מבעיות ריכוז. בגלל המגבלות החדשות שלי היה עליי לשקול הכול מחדש”.
כל האנשים הללו הם משרתי יהוה מוקדשים אשר נותנים עדיפות עליונה לעשיית רצון אלוהים ושמים בו את בטחונם המלא, והוא תומך בהם (מש׳ ג׳:5, 6).
כיצד עוזר לנו יהוה?
אל לנו לחשוב שסבל אישי הוא עדות למורת רוחו של אלוהים (איכה ג׳:33). חשוב על כל מה שעבר איוב, על אף היותו איש ”תם וישר” (איוב א׳:8). אלוהים אינו מנסה איש בדברים רעים (יעקב א׳:13). כל המחלות — לרבות המחלות הכרוניות וההפרעות הנפשיות — הן ירושה עגומה שקיבלנו מהורינו הראשונים, אדם וחוה (רומ׳ ה׳:12).
אולם יהוה וישוע תמיד יושיטו עזרה לצדיקים (תהל׳ ל״ד:16). במיוחד ברגעים קשים בחיינו אנו נוכחים כי אלוהים הוא ’מחסנו ומצודתנו’ (תהל׳ צ״א:2). אם כן, כאשר אתה מתמודד עם מצבים שאינם קלים לפתרון, מה יעזור לך לשמור על שמחתך?
תפילות: כדוגמת משרתי אלוהים נאמנים מימי קדם, התפלל לאבינו השמימי והשלך עליו את יהבך (תהל׳ נ״ה:23). אם תעשה כן, ישרה עליך ”שלום אלוהים הנשגב מכל שכל” ו’ינצור את לבבך ואת מחשבותיך’ (פיל׳ ד׳:6, 7). מגדלנה נשענת על אלוהים בעזרת תפילות, והדבר מסייע לה להתמודד עם מחלתה המתישה. היא אומרת: ”כשאני שופכת את ליבי לפני יהוה, אני חשה הקלה ומתמלאת שוב שמחה. כעת אני באמת מבינה מה זה אומר להישען יום יום על אלוהים” (קור״ב א׳:3, 4).
כמענה לתפילותיך יכול יהוה לחזק אותך באמצעות רוח קודשו, דברו ואחיך לאמונה. לא תצפה מאלוהים שיסיר את בעיותיך הרפואיות באורח נס, אך תוכל לסמוך עליו שיעניק לך את החוכמה ואת הכוח הדרושים כדי להתמודד עם כל קושי (מש׳ ב׳:7). הוא יכול לחזק אותך ולהעניק לך את ”הכוח הנשגב” (קור״ב ד׳:7).
משפחה: אווירה של אהבה וחמלה בבית תעזור לך להחזיק מעמד. אולם זכור שגם יקיריך סובלים. הם אולי חשים חסרי אונים בדיוק כמוך. ובכל זאת, הם תמיד יעמדו לצידך, גם בזמנים קשים. תפילות משותפות יעזרו לכם להשקיט את לבבכם (מש׳ י״ד:30).
ברברה אומרת על בתה ועל אחיות צעירות אחרות בקהילה: ”הן תומכות בי בשירות, והתלהבותן מחממת את ליבי”. זביגנייב מספר שתמיכתה של אשתו יקרה לו מאוד. ”היא עושה את רוב מטלות הבית. היא גם עוזרת לי להתלבש והרבה פעמים סוחבת את התיק שלי לאסיפות ונושאת אותו בשירות”.
אחים לאמונה: כאשר אנו נמצאים בחברת אחינו לאמונה אנו זוכים לעידוד ולנחמה. אולם מה אם אין באפשרותך להגיע לאסיפות בגין מחלתך? מגדלנה מספרת: ”הקהילה מקליטה עבורי את האסיפות כדי שגם אני אוכל להפיק מהן תועלת. אחיי לאמונה מתקשרים אליי לעיתים קרובות כדי לברר באילו דרכים נוספות הם יכולים לעזור לי ושולחים לי מכתבים מעודדים. הידיעה שהם חושבים עליי ודואגים לשלומי עוזרת לי להחזיק מעמד”.
איזבלה, הסובלת מדיכאון, אומרת: ”יש לי ’אבות’ ו’אמהות’ רבים בקהילה המקשיבים לי ומנסים להבין אותי. הקהילה היא משפחתי — כאן אני חשה שַלווה ושמחה”.
מי שמתנסים בקשיים טוב יעשו אם לא יתבודדו, אלא יוקירו את התרועעותם עם הקהילה (מש׳ י״ח:1). כך יהיו הם למקור עידוד רב עבור אחרים. אולי תחילה תהסס לספר לאחיך ולאחיותיך למה אתה זקוק, אך הם יעריכו את כנותך. בדרך זו תהיה להם הזדמנות לגלות ”אהבת אחים” (פט״א א׳:22, דל’). אמור להם שאתה זקוק להסעה לאסיפה, שאתה רוצה לצאת איתם לשירות או שאתה מעוניין לשוחח איתם מלב אל לב. כמובן, אל לנו להיות תובעניים, אלא להעריך את עזרתם.
הייה חיובי: שמירת השמחה בשעת התמודדות עם מחלה כרונית תלויה במידה רבה בך. קדרות ורגשות פסימיים עלולים להוביל לחשיבה שלילית. המקרא מציין: ”רוח איש יכלכל מַחֲלהו, ורוח נכאה מי יישאנה?” (מש׳ י״ח:14).
מגדלנה אומרת: ”אני עושה כל מאמץ לא להתמקד בבעיותיי ומנסה ליהנות מהימים שבהם אני מרגישה טוב יותר. אני מתעודדת מקריאת סיפורי חייהם של אנשים ששמרו על נאמנותם למרות מחלות כרוניות”. איזבלה שואבת כוח מהידיעה שיהוה אוהב אותה ומעריך אותה. היא אומרת: ”אני מרגישה שזקוקים לי, ויש לי למען מי לחיות. יש לי גם תקווה נהדרת לעתיד”.
זביגנייב אומר: ”מחלתי מלמדת אותי ענווה וצייתנות. היא מלמדת אותי לגלות תבונה ושיקול דעת ולסלוח לאחרים מכל הלב. למדתי ליהנות משירות יהוה ללא רחמים עצמיים. המחלה דווקא הגבירה את המוטיבציה שלי להמשיך להתקדם מבחינה רוחנית”.
זכור שכוח הסבל שאתה מפגין אינו נעלם מעיני יהוה. הוא כואב את כאבך ודואג לך, והוא ’לא ישכח את פועלך ואת האהבה שהראית למען שמו’ (עב׳ ו׳:10). נצור בליבך את ההבטחה שהוא מעניק לכל יראיו: ”לא ארפך ולא אעזבך” (עב׳ י״ג:5).
אם מעת לעת אתה חש דכדוך, התמקד בתוחלת הנפלאה לחיות בעולם החדש. בקרוב מאוד תראה במו עיניך את הברכות שתרעיף מלכות אלוהים על כדור־הארץ.
[תיבה/תמונות בעמודים 28, 29]
הם ממשיכים לבשר למרות מחלתם הכרונית
”אינני יכול עוד ללכת ללא מלווה, ולכן אשתי או אחים ואחיות אחרים מלווים אותי בשירות. אני לומד בעל־פה הצגות דברים ופסוקים” (יז׳י, לקוי ראייה).
”בנוסף למתן עדות בטלפון, אני מבשרת באמצעות כתיבת מכתבים ומתכתבת בקביעות עם כמה מעוניינים. כשאני מאושפזת בבית־חולים אני תמיד שמה ספר מקרא ופרסומים שונים לצד מיטתי. הדבר עוזר לי לפתוח בשיחות טובות רבות” (מגדלנה, החולה בזאבת אדמנתית מערכתית).
”אני אוהבת לבשר מבית לבית, אך כאשר אני מרגישה שאינני מסוגלת לעשות זאת, אני מבשרת בטלפון” (איזבלה, הסובלת מדיכאון קליני).
”אני נהנית לערוך ביקורים חוזרים ולעזור בשיעורי מקרא. בימים טובים אני אוהבת לבשר מבית לבית” (ברברה, הסובלת מגידול במוח).
”אני נושא עימי רק תיק חוברות קל מאוד וממשיך לבשר כל עוד הכאב במפרקים נסבל” (זביגנייב, הסובל מדלקת מפרקים שגרונית).
[תמונה בעמוד 30]
צעירים ומבוגרים יכולים לשמש מקורות עידוד