אברהם — מופת לאומץ לב
אברהם מתבונן במשפחתו ובמשרתיו כשהם נערכים לקראת המסע לארץ כנען (בראשית י״ב:1–5). עליו לדאוג לרווחתם של לא מעט אנשים, והוא מבין את כובד האחריות שעל כתפיו. איך הוא יכלכל אותם בארץ זרה? האם לא יהיה קל יותר לעשות זאת באור כשדים, אזור משגשג עם שדות מרעה רחבים, אדמה פורייה ושפע מים? מה יקרה אם הוא יחלה או ימות? מי ידאג למשפחתו? גם אם המחשבות האלו עולות בראשו של אברהם, הוא לא נותן לפחדיו לשתק אותו. הוא נחוש לציית לדרישות אלוהים יהיה אשר יהיה, וזהו סימן לאומץ לב.
מהו אומץ לב? זוהי תכונתו של אדם איתן בעל עוז רוח, ההיפך מביישנות ופחדנות. אך אין זה אומר בהכרח שאדם אמיץ אף פעם לא מפחד. אומץ שמקורו באלוהים עוזר לאדם לנקוט פעולה חרף הפחדים.
כיצד גילה אברהם אומץ? אברהם היה מוכן ללכת נגד הזרם. במקום בו גדל, עבודת אלילים הייתה דבר מקובל. אך הפחד ממה שיחשבו עליו לא עצר בעדו מלעשות את הדבר הנכון. באומץ לב אברהם בחר דרך חיים שונה ושירת רק אל אחד, את ”האל העליון” (בראשית י״ד:21, 22).
אברהם הציב את עבודת אלוהים האמיתית לפני דברים חומריים. הוא היה מוכן לוותר על חיי נוחות באור כשדים ולצאת אל עבר הלא־נודע. הוא בטח ביהוה לחלוטין שידאג לצרכיו במדבר. ייתכן שלאורך השנים אברהם חשב על חלק מהדברים הנוחים שהותיר מאחור באור. אבל לא היה לו שום ספק שיהוה תמיד ידאג לו ולמשפחתו. אברהם הציב את יהוה במקום הראשון בחייו ונשען עליו, ולכן היה לו את האומץ הדרוש לציית למצוותיו.
אילו לקחים אנו לומדים מאברהם? נוכל לחקות את אומץ ליבו של אברהם ולציית ליהוה גם כשאחרים סביבנו אינם עושים זאת. למשל, לפי המקרא מי שמצדדים ביהוה עלולים לחוות רדיפות, ייתכן שאפילו מצד חברים וקרובי משפחה בעלי כוונות טובות (יוחנן ט״ו:20). אבל אם אנו משוכנעים בדברים שלמדנו לגבי יהוה, נהיה נחושים להגן על אמונתנו, אך נעשה זאת בצורה מכובדת (פטרוס א׳. ג׳:15).
בנוסף, יש לנו כל סיבה לסמוך על הבטחת אלוהים שהוא ידאג למאמיניו. ביטחון כזה יינסך בנו אומץ להציב במקום הראשון בחיינו עניינים רוחניים ולא דברים חומריים (מתי ו׳:33). שים לב למשפחה שעשתה בדיוק כך.
לדאג ובקי היו שני בנים קטנים, ובכל זאת הם רצו לעבור למדינה שיש בה צורך רב במבשרים. לאחר שבדקו היטב את הנושא והתפללו בחוזקה, הם החליטו להוציא לפועל את תוכניתם. דאג מספר: ”היינו זקוקים לאומץ כדי לעקור את הילדים מהבית ולעבור למקום חדש. לא ידענו איך בדיוק הדברים יסתדרו. אבל כבר מתחילת התהליך דיברנו על הדוגמה של אברהם ושרה. הביטחון שהם גילו ביהוה והעובדה שהוא אף פעם לא אכזב אותם עודדה אותנו מאוד”.
דאג מספר איך הם מרגישים אחרי המעבר: ”זכינו לכל כך הרבה ברכות! בגלל שסגנון החיים שלנו הרבה יותר פשוט עכשיו, אנחנו יכולים לבלות את רוב היום ביחד כמשפחה — לבשר, לדבר זה עם זה ולשחק עם הבנים. קשה לתאר במילים את תחושת החופש הזו”.
כמובן, לא לכולנו יש את הנסיבות לערוך שינוי משמעותי כזה. עם זאת, כולנו יכולים לחקות את דוגמתו של אברהם — לתת עדיפות לעבודת אלוהים, ולהיות בטוחים שהוא תמיד יהיה לצידנו. אם נעשה כן, ”נהיה מלאי ביטחון ונאמר: ’יהוה עוזרי; לא אירא. מה יעשה לי אדם?’” (עברים י״ג:5, 6).
[קטע מוגדל]
אומץ שמקורו באלוהים עוזר לאדם לנקוט פעולה חרף הפחדים
[תיבה]
אישה יראת אלוהים ויקרת ערך
שרה הייתה נשואה לאדם שהיה מופת לאמונה. אבל גם דוגמתה ראויה לציון. שלוש פעמים המקרא מזכיר את שרה בשמה כדוגמה לחיקוי עבור נשים יראות אלוהים (ישעיהו נ״א:1, 2; עברים י״א:11; פטרוס א׳. ג׳:3–6). אומנם המידע המופיע במקרא לגביה יחסית מצומצם, אך אנחנו עדיין יכולים לצייר במוחנו תמונה יפהפייה של אישה מרשימה זו.
חשוב על תגובתה הראשונית של שרה כשאברהם אמר לה שאלוהים ציווה עליהם לעזוב את אור כשדים. האם היא שאלה את עצמה למה עליהם לעזוב ולאן פניהם מועדות? האם חששה שלא יצליחו לדאוג לעצמם מבחינה חומרית? האם המחשבה שעליה לעזוב את משפחתה וחבריה העציבה אותה, בידיעה שאולי לא תראה אותם שוב? טבעי ששאלות אלו ניקרו במוחה. אך למרות הכול, היא הייתה מוכנה לעזוב ובטחה ביהוה שיברך את צייתנותה (מעשי השליחים ז׳:2, 3).
שרה לא רק צייתה לאלוהים בנאמנות, אלא גם הייתה רעיה למופת. במקום להתחרות בבעלה ולנסות לקחת את ענייני המשפחה לידיים שלה, היא כיבדה אותו מעומק ליבה ותמכה לגמרי בהחלטותיו. בעשותה כן, היא עטתה על עצמה תכונות נפלאות שהפכו אותה ליפה יותר בעיני אחרים (פטרוס א׳. ג׳:1–6).
מה נשים נשואות יכולות ללמוד מדוגמתה? אחות ששמה ג׳יל, שנשואה באושר למעלה מ־30 שנה, מספרת: ”דוגמתה של שרה לימדה אותי שאני יכולה לדבר בחופשיות עם בעלי ולהביע את דעתי. אבל בתור ראש המשפחה, בעלי הוא זה שצריך לקבל את ההחלטה הסופית. אחרי שהוא עושה זאת, התפקיד שלי הוא לעשות כל מה שאני יכולה כדי להוציא לפועל את החלטתו”.
הלקח הכי מרשים שאנו לומדים מדוגמתה של שרה הוא שלמרות שהיא הייתה יפת תואר, המראה החיצוני שלה לא הפך אותה לגאוותנית (בראשית י״ב:10–13). היא הייתה אישה ענווה ותמכה באברהם לאורך כל חייהם, גם ברגעים הקשים. אברהם ושרה היו זוג נאמן, עניו ואוהב, ואין ספק שהם היו ברכה של ממש זה לזה.