נתן — מתומכיה הנאמנים של עבודת אלוהים הטהורה
אין זה קל לשכנע אדם רם דרג שמעשיו מושחתים ושעליו לתקן את דרכיו. האם היית מוכיח אדם כזה על פניו אילו ידעת שהרג מישהו בניסיון להציל את כבודו?
דוד המלך נאף עם בת שבע, ובעקבות כך היא הרתה. בניסיון להסתיר את חטאם, הביא דוד להריגתו של בעלה ולאחר מכן לקח את בת שבע לאישה. במשך חודשים ניהל דוד חיים כפולים והמשיך למלא את תפקידיו השונים כמלך. אולם יהוה לא העלים עין מחטאי דוד ושלח את נביאו נתן להוכיח אותו על מעשיו.
לא הייתה זו משימה קלה. שים את עצמך בנעליו של נתן. אין ספק שנאמנותו ליהוה ודבקותו בעקרונותיו הניעו אותו להצביע בפני דוד על חטאיו. אך כיצד יכול היה לעשות כן ולשכנע את המלך שעליו להתחרט על מעשיו?
מורה אשר ידע ללמד בטקט
הקדש מספר דקות לקריאת הכתוב בשמואל ב׳. י״ב:1–25. דמיין לעצמך שאתה עומד במקומו של נתן בשעה שהוא מספר לדוד את הסיפור הבא: ”שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר ואחד רָאש. לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאוד; ולרש אין כול כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה. ויחיֶהַ, ותגדל עימו ועם בניו יחדיו. מפִּתו תאכל, ומכוסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי לו כבת. ויבוא הֵלֶך לאיש העשיר, ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו. וייקח את כבשת האיש הרָאש ויעשֶׂהָ לאיש הבא אליו” (שמ״ב י״ב:1–4).
דוד, שהיה בעברו רועה צאן, ככל הנראה סבר שמדובר במקרה אמיתי. פרשן מקרא אחד אומר כי ”ייתכן שנתן נהג לבוא אליו ולדבר בעד אנשים שנפלו קורבן לאי־צדק ולא היה להם כל מוצא אחר לתיקון העוול, ודוד שיער שזו כעת מטרת ביקורו”. גם אם כך אכן היה, נדרשו נאמנות לאלוהים ואומץ מצד נתן כדי לדבר אל המלך כפי שדיבר. סיפורו של נתן עורר בדוד זעם רב. ”חי יהוה, כי בן מוות האיש העושה זאת!”, קרא דוד. אז אמר לו נתן את המילים הנוקבות הבאות: ”אתה האיש!” (שמ״ב י״ב:5–7).
מדוע בחר נתן לטפל בבעיה בדרך זו? אין זה קל עבור אדם המעורב רגשית עם אדם אחר לראות את מצבו שלו בצורה אובייקטיבית. כל אחד מאיתנו נוטה להמציא תירוצים בניסיון להצדיק את מעשיו המפוקפקים. משלו של נתן גרם לדוד לגנות ללא יודעין את התנהגותו שלו. המלך ראה בבירור את חומרת המעשה שתיאר נתן. אולם רק אחרי שדוד גינה אותו, גילה לו נתן כי המשל מתייחס למלך עצמו. אז יכול היה דוד להבין את חומרת חטאו, והדבר הכין את ליבו לקבל את התוכחה. הוא הכיר בכך ש’ביזה’ את יהוה בהתנהגותו וקיבל את התוכחה הצודקת (שמ״ב י״ב:9–14; תהל׳ נ״א:1, 2).
מה נוכל ללמוד מכך? מטרתם של מי שמלמדים את המקרא היא לעזור לתלמידיהם להגיע למסקנות הנכונות. נתן רחש כבוד לדוד ולכן דיבר אליו בטקט. נתן ידע שדוד אהב בתוך תוכו צדקה ומשפט. בעזרת משלו פנה הנביא לתכונות אלוהיות אלו. גם אנו יכולים לסייע לאנשים כנים להבין את נקודת מבטו של יהוה. כיצד? עלינו לפנות לחוש המוסרי שלהם, וזאת מבלי לתת להם את התחושה שאנו טובים מהם מבחינה מוסרית או רוחנית. המקרא, ולא דעותינו האישיות, הוא מבחינתנו הסמכות הקובעת מה טוב ומה רע.
נאמנותו של נתן לאלוהים היא שסייעה לו יותר מכול לתקן את המלך רב העוצמה (שמ״ב י״ב:1). נאמנות דומה מצידנו תפיח בנו את האומץ לצדד בעקרונות הצדקה של יהוה.
חסיד של עבודת אלוהים הטהורה
נראה כי נתן ודוד היו חברים טובים, שכן דוד קרא לאחד מבניו נתן (דה״א ג׳:1, 5). בפעם הראשונה שנתן מוזכר במקרא, הוא מתואר כמי שנמצא בחברתו של דוד. שניהם אהבו את יהוה. המלך בטח בכושר שיפוטו של נתן וגילה לו כי ברצונו לבנות מקדש ליהוה. דוד אמר ”’ראה נא, אנוכי יושב בבית ארזים וארון האלוהים יושב בתוך היריעה’. ויאמר נתן אל המלך: ’כל אשר בלבבך לך, עשה, כי יהוה עימך’” (שמ״ב ז׳:2, 3).
בתור משרת יהוה נאמן, תמך נתן בהתלהבות בתוכניתו של דוד לבנות את מרכז הקבע הראשון עלי אדמות של עבודת האמת. אולם דומה שבמקרה זה הביע נתן את דעתו האישית במקום לדבר בשם יהוה. באותו הלילה הורה אלוהים לנביא למסור למלך מסר אחר: דוד לא יהיה זה שיבנה את מקדש יהוה, אלא אחד מבניו. עם זאת, נתן אמר לדוד שאלוהים כונן עימו ברית לפיה כיסאו יהיה ”נכון עד עולם” (שמ״ב ז׳:4–16).
דעתו האישית של נתן לא עלתה בקנה אחד עם רצון אלוהים באשר לבניית המקדש. אולם מבלי להתלונן נכנע נביא עניו זה להדרכת יהוה ופעל בהתאם. אם יתקן אותנו אלוהים בדרך כלשהי, הבה נחקה את דוגמתו המצוינת של נתן. המעשים שביצע מאוחר יותר במסגרת תפקידו כנביא מראים שהוא לא איבד את חסדו של אלוהים. למעשה, נראה שבאמצעות רוחו הניע יהוה את נתן ואת גד החוזה להדריך את דוד בארגון 000,4 נגנים שישרתו במקדש (דה״א כ״ג:1–5; דה״ב כ״ט:25).
הוא הגן על המלוכה
נתן ידע ששלמה עתיד לרשת את אביו הקשיש, ולכן פעל בנחישות כאשר ניסה אדוניה לתפוס את רסן השלטון בערוב ימיו של דוד. גם במקרה זה נהג נתן בטקט ובנאמנות. קודם כול האיץ בבת שבע להזכיר לדוד את שבועתו להוריש את כס המלוכה לבנם שלמה. לאחר מכן התייצב נתן בפני המלך ושאל אותו אם קבע שאדוניה יירש אותו. משהבין את חומרת המצב, הנחה המלך הקשיש את נתן ואחרים מקרב משרתיו הנאמנים לדאוג לכך ששלמה יימשח ושיוכרז עליו כמלך. נסיון ההפיכה של אדוניה סוכל (מל״א א׳:5–53).
היסטוריון חסר יומרות
כתיבתם של ספר שמואל א׳ פרקים כ״ה עד ל״א ושל ספר שמואל ב׳ מיוחסת על־פי־רוב לנתן ולגד. בנוגע לאירועים ההיסטוריים שנכתבו בהשראת אלוהים בספרים אלה נאמר: ”ודברי [קורות] דויד המלך, הראשונים והאחרונים, הינם כתובים על דברי שמואל הרואה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החוזה” (דה״א כ״ט:29). לנתן מיוחס גם תיעוד של ”דברי שלמה”, כלומר אירועים שונים בחייו (דה״ב ט׳:29). ניתן להסיק מכך שגם אחרי מות דוד המשיך נתן ליטול חלק פעיל בחצר המלוכה.
ייתכן שחלק ניכר ממה שידוע לנו על אודות נתן נכתב בידי הנביא עצמו. עם זאת, ניתן ללמוד עליו רבות משתיקתו בעניינים מסוימים. נתן היה היסטוריון חסר יומרות שלא שאף ליצור לעצמו שם. לדברי מילון מקראי אחד, הוא מוצג בכתבי־הקודש ”ללא דברי הקדמה וללא אילן יוחסין”. איננו יודעים דבר על משפחתו ועל חייו האישיים.
הוא פעל מתוך נאמנות ליהוה
מתוך ההצצות המקראיות החטופות לחייו של נתן מצטיירת לנגד עינינו תמונה של אדם עניו אשר הגן במרץ על הסידורים שקבע אלוהים. יהוה הטיל עליו אחריות רבת משקל. הרהר בתכונותיו של נתן, כגון נאמנותו לאלוהים ואהבתו העמוקה לדרישותיו, ועשה כל מאמץ לחקותן.
סביר להניח שלא תידרש להוכיח מלכים נואפים או לסכל נסיונות הפיכה. אולם בעזרת יהוה, תוכל להיות נאמן ולצדד באמות המידה הצודקות של אלוהים. תוכל גם להיות מורה המלמד את האמת באומץ ובטקט ולתמוך בעבודת אלוהים הטהורה.
[תמונה בעמוד 25]
כמגן המלוכה שוחח נתן בטקט עם בת שבע