האם אתה יכול לבטוח בדת בכל הנוגע למלחמות?
אלברטו שירת בצבא קרוב לעשר שנים. הוא נזכר: ”הכומר הצבאי שלנו בירך אותנו ואמר: ’אלוהים אתכם’. אבל תהיתי: ’אני הולך להרוג אנשים, אבל במקרא כתוב: ”לא תרצח”’”.
ריי שירת בחיל הים במהלך מלחמת העולם השנייה. פעם אחת הוא שאל את הכומר הצבאי: ”אתה עולה לסיפון האונייה ומתפלל למען החיילים ולמען ניצחוננו. אבל לאויב יש סידור דומה, לא?” הכומר השיב שהאל פועל בדרכים מסתוריות.
אם תשובה זו אינה מספקת אותך, אינך היחיד שחש כך.
מה מלמד המקרא?
ישוע אמר שאחת ממצוותיו הגדולות ביותר של אלוהים היא ”ואהבת לרעך כמוך” (מרקוס י״ב:31). האם ישוע ציין שאזור מגוריו של רענו או הלאום שלו צריכים להגביל את אהבתנו אליו? לא. הוא אמר לתלמידיו: ”בזאת יֵדעו הכול שתלמידיי אתם, אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:34, 35). אהבתם זה לזה תהיה כה יוצאת דופן שהיא תהיה אחד מסימני ההיכר שלהם. הם יעדיפו להקריב את חייהם איש למען רעהו מאשר לגזול את חייהם של אחרים.
משרתי אלוהים נאמנים מן העבר יישמו את דבריו של ישוע. האנציקלופדיה לדתות (אנג׳) מציינת שהם ”היו מנועים מלקפד חיי אדם, עיקרון אשר מנע מהם להצטרף לצבא הרומי”.
האם עדי־יהוה עומדים באמות המידה של המקרא?
מאחר שעדי־יהוה נמצאים כמעט בכל מקום בעולם, כאשר מתחולל עימות בין מדינות, קורה לא אחת שישנם עדי־יהוה בכל אחת מהמדינות היריבות. עם זאת, הם עושים כמיטב יכולתם כדי להוכיח בפועל שסימן ההיכר שלהם הוא אהבה.
האם מנהיגי דת מלמדים לאהוב איש את רעהו כפי שמצווה בדבר־אלוהים?
לדוגמה, במהלך המלחמה האתנית שהתחוללה ב־1994 ברואנדה בין שבטי ההוטו והטוטסי, נותרו עדי־יהוה ניטרליים לחלוטין. עדי־יהוה משבט אחד נתנו מחסה לעדים מהשבט השני, לרוב תוך סיכון רב של חייהם. כאשר נתפסו שני עדים משבט ההוטו שהסתירו את אחיהם לאמונה משבט הטוטסי, אמרו להם חברי האינטראהאמווה, אחת המיליציות של בני ההוטו: ”עליכם למות כי עזרתם לבני הטוטסי להימלט”. למרבה הצער, בעקבות זאת נהרגו שני העדים משבט ההוטו (יוחנן ט״ו:13).
מה דעתך? האם התנהגותם של עדי־יהוה עולה בקנה אחד עם המצווה שבדבר־אלוהים לגבי אהבה המלווה בהקרבה עצמית?