כיצד נוכל לדאוג לצורכי הזולת
”על רקע תוצאות הבחירות פרצו מהומות אלימות שאילצו אלפי עדי־יהוה לנוס מבתיהם”, מספר פרנסואה, זקן־קהילה במדינה מתפתחת. ”מזון ותרופות היו קשים להשגה, ומה שנותר נמכר במחירים גבוהים מאוד. בנקים נסגרו, וכספומטים התרוקנו או חדלו לפעול”.
האחים ממשרד הסניף מיהרו לשלוח כספים ואספקות חירום לעדים העקורים שהתאספו באולמי מלכות ברחבי המדינה. הפלגים היריבים הקימו מחסומי דרכים, אבל הואיל ושני הצדדים ידעו שהעדים שומרים על עמדה ניטרלית מוחלטת, הם בדרך כלל אפשרו לרכבי הסניף לעבור.
”בדרכנו לאחד מאולמי המלכות נפתחה על הטנדר שלנו אש צלפים”, מספר פרנסואה. ”אבל הקליעים חלפו בינינו. כשראינו חייל רץ לעברנו כשרובה בידו, הכנסנו מהר להילוך אחורי, הסתובבנו ושעטנו אל הסניף. היינו אסירי תודה ליהוה על כך שנותרנו בחיים. 130 האחים שהיו באותו אולם מלכות הגיעו למחרת אל מקום מבטחים. חלקם באו אל משרד הסניף, ושם דאגנו לצורכיהם הרוחניים והפיזיים עד חלוף המשבר”.
”בהמשך התקבלו במשרד הסניף מכתבים רבים מאחים שונים ברחבי המדינה שרצו להביע את תודתם העמוקה”, מספר פרנסואה. ”העזרה שהושיטו להם אחיהם ממקומות אחרים הגבירה את ביטחונם ביהוה”.
אל מול אסון טבע או אסון שגורם האדם, איננו אומרים לאחינו ולאחיותינו הנזקקים ”התחממו ואכלו היטב” (יעקב ב׳:15, 16). תחת זאת, אנו משתדלים לדאוג לצורכיהם הפיזיים. בדומה לכך, לאחר שנמסרה במאה הראשונה לספירה אזהרה על רעב גדול שעמד לבוא, ”החליטו התלמידים לשלוח סיוע לאחים המתגוררים ביהודה, איש איש כפי שידו משגת” (מה״ש י״א:28–30).
בתור משרתי יהוה, אנחנו שמחים לעזור מבחינה חומרית לנזקקים. אבל לאנשים יש גם צורך רוחני (מתי ה׳:3). כדי לעזור להם להיות מודעים לצורכם הרוחני ולנקוט צעדים לסיפוק צורך זה, ציווה ישוע על המשיחיים לעשות תלמידים (מתי כ״ח:19, 20). כל אחד מאתנו מקדיש לא מעט זמן, כוחות ומשאבים לקיום צו זה. כארגון אנו מנצלים חלק מן הכספים הנתרמים למתן עזרה חומרית, אבל התרומות משמשות בעיקר לקידום ענייני המלכות ולהפצת הבשורה הטובה. זהו ביטוי לאהבתנו כלפי אלוהים וכלפי רעינו (מתי כ״ב:37–39).
כל מי שתומכים בפעילותם הכלל עולמית של עדי־יהוה יכולים להיות סמוכים ובטוחים שנעשה בתרומותיהם שימוש נאות ויעיל. האם ידך משגת לסייע לאחיך שבמצוקה? האם אתה רוצה לתמוך במלאכת עשיית התלמידים? אם כן, ”אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות” (מש׳ ג׳:27).