”המלאכה גדולה”
הייתה זו אסיפה חשובה מאוד שנערכה בירושלים. דוד המלך כינס את כל שריו, אנשי חצרו וגיבורי החיל. הם התרגשו לשמוע הודעה מיוחדת. יהוה הטיל על שלמה בן דוד לבנות מבנה מרשים שיוקדש לעבודת אלוהי האמת. מלך ישראל הקשיש קיבל בהשראת אלוהים את תוכנית הבנייה ומסר אותה לשלמה. ”המלאכה גדולה”, אמר דוד, ”כי לא לאדם הבירה [המקדש], כי ליהוה אלוהים” (דה״א כ״ח:1, 2, 6, 11, 12; כ״ט:1).
לאחר מכן שאל דוד את השאלה הבאה: ”מי מתנדב למלאות ידו [לתת] היום ליהוה?” (דה״א כ״ט:5) אילו נכחת באותו מעמד, כיצד היית מגיב? האם היית בוחר לתמוך בעבודה החשובה הזו? בני ישראל נרתמו למלאכה. למעשה נאמר במקרא: ”וישמחו העם על התנדבם, כי בלב שלם התנדבו ליהוה” (דה״א כ״ט:9).
בחלוף מאות שנים הקים יהוה מסגרת נעלה בהרבה מבית המקדש. הוא כונן את המקדש הרוחני הגדול, המסגרת המאפשרת לבני אדם לעובדו על בסיס קורבנו של ישוע (עב׳ ט׳:11, 12). כיצד מסייע יהוה לאנשים להתפייס עמו בימינו? באמצעות פעילות עשיית התלמידים (מתי כ״ח:19, 20). תודות לפעילות זו מדי שנה נערכות מיליוני תוכניות שיעורי מקרא, נטבלים אלפי תלמידים ונוסדות מאות קהילות חדשות.
בשל צמיחה זו מתעורר הצורך להדפיס יותר ספרות מקראית, לבנות ולתחזק אולמי מלכות נוספים ולרכוש מבנים לעריכת כינוסים. ודאי תסכים שהכרזת הבשורה הטובה היא פעילות חשובה מאוד ועתירת גמול (מתי כ״ד:14).
מתוך אהבה לאלוהים ולרע ובשל דחיפותה של פעילות הכרזת בשורת המלכות, משרתי אלוהים ’ממלאים ידם ליהוה’ באמצעות מתן תרומות מרצון. זוהי זכות אדירה ’לכבד את יהוה מהוננו’ ולראות כיצד המשאבים הללו מנוצלים בנאמנות ובתבונה לקידום ’המלאכה הגדולה’ ביותר בהיסטוריה האנושית (מש׳ ג׳:9).