עמך נדבות – במדגסקר

‏”‏הקשבתי לחוויותיהם של חבריי ששירתו היכן שיש צורך רב יותר בחלוצים,‏ והשתוקקתי גם אני לטעום מהשמחה שחוו”‏,‏ אומרת סילביאנה,‏ חלוצה באמצע שנות ה־20 לחייה.‏ ”‏אבל”‏,‏ היא מוסיפה,‏ ”‏פחדתי שאין ביכולתי לשרת היכן שקיים צורך רב יותר”‏.‏

האם תוכל להזדהות עם רגשותיה של סילביאנה?‏ האם גם אתה משתוקק לשרת בשטח שיש בו צורך רב יותר במבשרי מלכות,‏ אך תוהה אם אי פעם תצליח להגשים מטרה זו?‏ אם זה מצבך,‏ אל תאמר נואש!‏ תודות לעזרתו של יהוה,‏ אלפי אחים ואחיות מצליחים לגבור על מכשולים שעיכבו אותם מלהרחיב את שירותם.‏ כדי לראות כיצד סלל יהוה את הדרך עבור כמה מהם,‏ נבקר במדגסקר,‏ האי הרביעי בגודלו בעולם.‏

במהלך העשור האחרון עברו למעלה מ־70 מבשרים וחלוצים נלהבים מ־11 מדינותa לשרת בשטח פורה זה באפריקה,‏ שם רוחשים רבים כבוד למקרא.‏ כמו כן,‏ מבשרים מקומיים רבים מגלים נכונות לעבור למקומות אחרים כדי לסייע בהפצת מסר המלכות בשטח רחב הידיים של אי זה.‏ הבה נכיר כמה מהם.‏

הם התגברו על פחד וייאוש

לואי ופרין,‏ זוג בשנות ה־30 לחייהם,‏ עברו מצרפת למדגסקר.‏ במשך שנים הם חשבו על האפשרות להרחיב את שירותם ולעבור לארץ זרה,‏ אך פרין חששה מהמעבר.‏ היא מסבירה:‏ ”‏פחדתי ללכת אל הלא נודע.‏ חששתי להותיר מאחור את המשפחה,‏ הקהילה,‏ הדירה,‏ הסביבה המוכרת ואת השגרה שלנו.‏ למעשה הדאגות שלי היו המכשול הגדול ביותר”‏.‏ בשנת 2012 אזרה פרין אומץ,‏ ולואי והיא עברו לארץ אחרת.‏ מה היא חושבת על החלטתם?‏ ”‏במבט לאחור אני יכולה לומר שהייתה זו חוויה מחזקת אמונה לראות כיצד ידו של יהוה פועלת בחיינו”‏.‏ לואי מוסיף:‏ ”‏תארו לעצמכם,‏ בערב הזיכרון הראשון שלנו במדגסקר נכחו עשרה מתלמידי המקרא שלנו!‏”‏

מה נסך בבני הזוג את הכוח להמשיך במשימתם כאשר צצו בעיות?‏ הם התחננו ליהוה בתפילה שייתן להם את הכוח הדרוש להחזיק מעמד (‏פיל׳ ד׳:‏13‏)‏.‏ לואי מספר:‏ ”‏חשנו שיהוה ענה לתפילותינו והעניק לנו את ’‏שלום אלוהים’‏.‏ יכולנו להתמקד בשמחה שהפקנו משירותנו.‏ בנוסף,‏ חברים מהבית שלחו לנו אימיילים ומכתבים ועודדו אותנו לא לוותר”‏ (‏פיל׳ ד׳:‏6,‏ 7;‏ קור״ב ד׳:‏7‏)‏.‏

יהוה גמל בשפע ללואי ופרין על כוח עמידתם.‏ ”‏באוקטובר 2014 למדנו בבית־ספר למקרא לזוגות נשואיםb בצרפת”‏,‏ מספר לואי.‏ ”‏בית־הספר היה מתנה בלתי נשכחת מיהוה”‏.‏ עם סיום הלימודים שמחו בני הזוג להישלח חזרה למדגסקר.‏

‏”‏נהיה גאים בכם!‏”‏

כאשר דידייה ונדין,‏ זוג מצרפת,‏ עברו למדגסקר בשנת 2010,‏ הם כבר היו בגיל העמידה.‏ דידייה מספר:‏ ”‏בצעירותנו היינו חלוצים,‏ ובהמשך גידלנו שלושה ילדים.‏ לאחר שבגרו,‏ שקלנו את האפשרות לשרת בארץ זרה”‏.‏ נדין מודה:‏ ”‏המחשבה להיות רחוקה מהילדים גרמה לי להסס,‏ אבל הם אמרו לנו:‏ ’‏אם תעברו לשרת בארץ זרה שיש בה צורך רב יותר,‏ נהיה גאים בכם!‏’‏ דבריהם עודדו אותנו לנקוט צעד זה.‏ אף־על־פי שאנו מתגוררים כיום הרחק מילדינו,‏ אנו שמחים שיש לנו אפשרות לשוחח עמם בקביעות”‏.‏

לא היה קל לדידייה ולנדין ללמוד את השפה המָלָגָשִׁית.‏ ”‏אנחנו כבר לא בני 20”‏,‏ אומרת נדין בחיוך.‏ כיצד הם הצליחו?‏ ראשית,‏ הם הצטרפו לקהילה דוברת צרפתית.‏ בהמשך,‏ כשהרגישו מוכנים להקדיש זמן נוסף ללימוד השפה המקומית,‏ עברו לקהילה דוברת מָלָגָשִׁית.‏ נדין אומרת:‏ ”‏אנשים רבים שאנו פוגשים בשירות אוהבים ללמוד את המקרא.‏ פעמים רבות הם מודים לנו על כך שביקרנו אותם.‏ בהתחלה חשבתי שאני חולמת.‏ אני אוהבת לשרת כחלוצה בשטח הזה.‏ כשאני מתעוררת בבוקר,‏ אני אומרת לעצמי:‏ ’‏איזה כיף – היום אני יוצאת לשירות!‏’‏”‏

דידייה מחייך כשהוא נזכר בימים שבהם החל ללמוד מלגשית.‏ ”‏הדרכתי אסיפה בקהילה ולא הבנתי אף אחת מהתשובות שענו האחים והאחיות.‏ כל שיכולתי לומר היה:‏ ’‏תודה’‏.‏ לאחר שהודיתי לאחת האחיות על תשובתה,‏ סימנו לי היושבים מאחוריה שהתשובה שלה שגויה.‏ מייד ביקשתי מאחד האחים לענות את התשובה הנכונה,‏ או לפחות כך אני מקווה שעשה”‏.‏

היא נענתה בחיוב להזמנה

בכינוס המחוזי לשנת 2005 תְיירי ואשתו נדיה צפו בדרמה ”‏רדוף אחר מטרות המסבות כבוד לאלוהים”‏.‏ דרמה מקראית זו על טימותיאוס נגעה ללבם והגבירה את רצונם לשרת במקום שיש צורך גדול יותר במבשרי מלכות.‏ תיירי מספר:‏ ”‏בסיום הדרמה,‏ בזמן שמחאנו כפיים,‏ פניתי לאשתי ושאלתי:‏ ’‏לאן נלך?‏’‏ היא אמרה לי שחשבה בדיוק על אותו הדבר”‏.‏ לא חלף זמן רב והם החלו לנקוט צעדים למימוש מטרתם.‏ נדיה מספרת:‏ ”‏נפטרנו בהדרגה מחפצינו עד שכל מה שנותר לנו יכול היה להיכנס לארבע מזוודות!‏”‏

הם הגיעו למדגסקר בשנת 2006 ונהנו משירותם שם כבר מההתחלה.‏ נדיה אומרת:‏ ”‏תגובת האנשים למסר שאנו חולקים עמם משמחת אותנו מאוד”‏.‏

אך כעבור שישה חודשים ניצבו בני הזוג בפני בעיה.‏ אמה של נדיה,‏ מרי־מדלן,‏ אשר התגוררה בצרפת,‏ נפלה,‏ וכתוצאה מכך שברה את זרועה ונחבלה בראשה.‏ לאחר שנועצו בני הזוג עם הרופא של מרי־מדלן,‏ הם הזמינו אותה להתגורר עמם במדגסקר.‏ על אף העובדה שבאותה עת היא הייתה בת 80,‏ נענתה בחיוב להזמנה.‏ מה דעתה על החיים בארץ זרה?‏ היא אומרת:‏ ”‏לפעמים קשה לי להסתגל,‏ אבל חרף מגבלותיי אני מרגישה שיש לי תרומה רבה לקהילה.‏ מה שמסב לי שמחה אמיתית הוא הידיעה שסידור זה מאפשר לילדים שלי להמשיך בשירותם הפורה כאן”‏.‏

‏”‏הרגשתי את ידו התומכת של יהוה”‏

רין,‏ אח בשנות ה־20 לחייו,‏ גדל באלוֹתרה מנגוֹרו,‏ אזור פורה במזרח מדגסקר.‏ הוא הצליח בלימודים ושאף לרכוש השכלה גבוהה.‏ אך לאחר שהחל ללמוד את המקרא,‏ שינה את דעתו.‏ הוא מספר:‏ ”‏התאמצתי לסיים את לימודיי בתיכון מוקדם ככל האפשר,‏ והבטחתי ליהוה:‏ ’‏אם אעבור את בחינת הסיום,‏ אתחיל לשרת כחלוץ’‏”‏.‏ לאחר סיום הלימודים קיים רין את הבטחתו.‏ הוא עבר להתגורר עם אח המשרת כחלוץ,‏ מצא עבודה במשרה חלקית והצטרף לשורות החלוצים.‏ הוא אומר:‏ ”‏זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שאי פעם קיבלתי”‏.‏

אולם קרוביו של רין לא הבינו מדוע אין הוא חותר לקריירה חילונית.‏ הוא מספר:‏ ”‏אבי,‏ דודי ואחות סבתי עודדו אותי לרדוף אחר השכלה גבוהה.‏ אבל לא רציתי להפסיק את החלוציות בעד שום הון שבעולם”‏.‏ עד מהרה התעורר ברין הרצון לשרת היכן שיש צורך גדול יותר במבשרים.‏ מה תרם לכך?‏ רין מסביר:‏ ”‏גנבים פרצו לדירתנו וגנבו רבים מחפציי.‏ זה גרם לי להרהר במה שאמר ישוע באשר לאצירת ’‏אוצרות בשמיים’‏.‏ החלטתי לעבוד קשה יותר כדי להשיג אוצרות רוחניים”‏ (‏מתי ו׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ הוא עבר לחלק הדרומי ביותר במדינה – אזור מוכה בצורת המרוחק 300,‏1 קילומטר מהמקום שבו התגורר קודם לכן.‏ באזור זה מתגוררים בני שבט האנטנדרואי.‏ מדוע החליט לעבור לשם?‏

חודש לפני שפרצו הגנבים לביתו,‏ החל רין ללמד שני גברים משבט האנטנדרואי את המקרא.‏ הוא למד כמה ביטויים בשפתם וחשב על רבים מאותו השבט שעדיין לא הייתה להם ההזדמנות לשמוע את בשורת המלכות.‏ הוא מספר:‏ ”‏התפללתי ליהוה שיעזור לי לעבור לאזור דוברי טנדרוי”‏.‏

מייד לאחר מעברו של רין,‏ הוא ניצב בפני מכשול.‏ הוא לא הצליח למצוא עבודה.‏ איש אחד אמר לו:‏ ”‏למה הגעת לכאן?‏ אנשים מאזור זה עוברים למקום שבאת ממנו כדי למצוא עבודה!‏”‏ כעבור שבועיים עזב רין את האזור כמעט מרושש כדי לנכוח בכינוס האזורי,‏ בעודו מתלבט מה לעשות.‏ ביום האחרון של הכינוס הכניס אח אחד משהו לכיס מעילו של רין.‏ היה זה סכום כסף שהספיק לנסיעתו חזרה לאזור של בני האנטנדרואי ולפתיחת עסק קטן למכירת יוגורט.‏ רין אומר:‏ ”‏הרגשתי את ידו התומכת של יהוה בדיוק בזמן.‏ יכולתי להמשיך לעזור למי שלא הייתה להם קודם לכן האפשרות ללמוד על יהוה!‏”‏ גם בקהילה היה צורך רב בעזרה.‏ רין מוסיף:‏ ”‏התבקשתי לשאת הרצאה פומבית אחת לשבועיים.‏ יהוה הכשיר אותי באמצעות ארגונו”‏.‏ רין ממשיך לחלוק את מסר המלכות עם רבים מדוברי טנדרוי המעוניינים ללמוד על יהוה.‏

יהוה מברך את החפצים לשרתו

יהוה מבטיח שהוא יברך את כל מי שחפץ לשרתו (‏יש׳ ס״ה:‏16‏)‏.‏ כשאנו משקיעים מאמצים רבים כדי לגבור על מכשולים המפריעים לנו להרחיב את שירותנו,‏ אנו מתנסים בברכתו של יהוה.‏ תן דעתך לסילביאנה,‏ אחות ממדגסקר שהוזכרה בפתיח המאמר.‏ היא חששה שאין ביכולתה לשרת היכן שיש צורך רב יותר.‏ מדוע?‏ היא מסבירה:‏ ”‏רגלי השמאלית קצרה בכתשעה סנטימטרים מרגלי הימנית.‏ לכן הליכתי צולעת ואני מתעייפת מהר”‏.‏

למרות הכול,‏ בשנת 2014 חברה סילביאנה לסלבי־אן,‏ חלוצה צעירה בקהילתה,‏ והן עברו לכפר קטן המרוחק 85 קילומטר מביתן.‏ חרף המכשולים התגשם חלומה של סילביאנה,‏ והיא זכתה לברכות נפלאות רבות.‏ היא מספרת:‏ ”‏לאחר שנת שירות אחת בלבד במשימתי החדשה,‏ דורתין,‏ אם צעירה שאותה לימדתי את המקרא,‏ נטבלה בכינוס הנפתי”‏.‏

‏”‏עזרתיך”‏

כפי שניתן לראות מביטויי האמונה של האחים הללו,‏ כשאנו מתאמצים לגבור על מכשול המפריע לנו להרחיב את שירותנו,‏ אנו מתנסים ממקור ראשון באמיתות הבטחתו של יהוה למשרתיו:‏ ”‏אימצתיך,‏ אף עזרתיך”‏ (‏יש׳ מ״א:‏10‏)‏.‏ כתוצאה מכך מתהדקים יחסינו עם יהוה.‏ בנוסף,‏ כשאנו נותנים מעצמנו – באזור בו אנו מתגוררים או במדינה זרה – אנו זוכים להכשרה לקראת פעילויות תיאוקרטיות המצפות לנו בעולם החדש.‏ כפי שאמר דידייה,‏ שהוזכר קודם לכן:‏ ”‏השירות במקום שיש בו צורך רב יותר הוא הכשרה טובה לעתיד!‏”‏ מי ייתן ומתנדבים רבים נוספים יזכו להכשרה זו בקרוב!‏