אנחנו תמיד בתפקיד
1. מניין לנו שהמבשרים במאה הראשונה אף פעם לא חשבו שהם לא בתפקיד?
1 המבשרים הנלהבים במאה הראשונה הכריזו את הבשורה הטובה בכל מקום שבו היו אנשים. הם ”לא חדלו” מפעילות זו (מה״ש ה׳:42). לכן הגיוני להסיק שבשעה שבישרו מבית לבית הם לא חלפו על פני אנשים בדרך מבלי לבשר להם. הם ודאי גם לא פספסו הזדמנויות לבשר לאחרים באופן לא־רשמי בזמן שערכו קניות בשוק בתום השירות. בדומה לישוע, הם אף פעם לא חשבו שהם לא בתפקיד (מר׳ ו׳:31–34).
2. מה נדרש מאיתנו בתור עדי־יהוה?
2 תמיד הייה מוכן: השם ”עדי־יהוה” אינו מתאר רק מה אנו עושים, אלא מגדיר את זהותנו (יש׳ מ״ג:10–12). לפיכך אנחנו תמיד מוכנים להעיד על תקוותנו, גם כשאיננו מבשרים מבית לבית (פט״א ג׳:15). האם אתה מנסה לצפות מראש מצבים שבהם תוכל לתת עדות באופן לא־רשמי ומתכנן מה לומר? האם אתה לוקח איתך ספרות כדי לתת לאנשים שיגלו עניין? (מש׳ כ״א:5) האם אתה מבשר את הבשורה הטובה לא רק מבית לבית אלא גם בדרכים אחרות כאשר הנסיבות מאפשרות זאת?
3. מדוע אין לייחס פחות חשיבות לבישור ברחובות, בפארקים, בבתי עסק וכן הלאה?
3 לבשר ”ברבים”: אנחנו מבשרים ברחובות, בפארקים, בבתי עסק וכן הלאה. האם אלו שיטות חריגות או אופציונליות? השליח פאולוס אמר שהוא בישר גם ”ברבים” וגם מבית לבית (מה״ש כ׳:20). השירות מבית לבית הוא הדרך העיקרית והיעילה ביותר להכריז את בשורת המלכות. אולם המבשרים במאה הראשונה התמקדו באנשים ולא בבתים. הם ניצלו כל הזדמנות לדבר על האמת — בפומבי, באופן לא־רשמי ומבית לבית. גם עלינו לגלות את אותה הגישה כדי למלא את שירותנו (טימ״ב ד׳:5).