שאלות של קוראים
על מי נאמר ”קומי, האירי” בישעיהו ס׳:1, וכיצד מתגשמת נבואה זו?
בישעיהו ס׳:1 נאמר: ”קומי, האירי, כי בא אורך. כבוד יהוה זורח עלייך”. מההקשר ניתן להבין שמדובר בציון, או ירושלים, עיר הבירה של יהודה באותה תקופה (יש׳ ס׳:14; ס״ב:1, 2). למעשה, ירושלים ייצגה את העם כולו. מדבריו של ישעיהו מתעוררות שתי שאלות: מתי ואיך נועדה ירושלים ’לקום’ ולהאיר את אורה הרוחני? והאם למילים אלו יש התגשמות גדולה יותר כיום?
מתי ואיך נועדה ירושלים ’לקום’ ולהאיר את אורה הרוחני? במשך 70 שנות גלות בבל, ירושלים ובית המקדש היו חרבים. אבל לאחר שכבשו המדים והפרסים את בבל, היהודים מכל רחבי האימפריה הבבלית יכלו לחזור למולדתם ולשקם את עבודת יהוה (עז׳ א׳:1–4). כך עשתה קבוצה קטנה של נאמנים מ־12 השבטים בתחילת 537 לפה״ס (יש׳ ס׳:4). הם החלו להקריב קורבנות ליהוה, לחגוג את שלושת הרגלים ולבנות מחדש את בית המקדש (עז׳ ג׳:1–4, 7–11; ו׳:16–22). כבוד יהוה החל שוב להאיר על ירושלים, כלומר על משרתיו, והם היו מקור אור לאומות המצויות בחשיכה רוחנית.
אולם, נבואות השיקום של ישעיהו התגשמו באופן חלקי בלבד על ירושלים הקדומה. רוב עם ישראל הפסיק לציית ליהוה (נחמ׳ י״ג:27; מל׳ א׳:6–8; ב׳:13, 14; מתי ט״ו:7–9). מאוחר יותר הם אף דחו את ישוע המשיח (מתי כ״ז:1, 2). בשנת 70 לספירה, ירושלים ובית המקדש נחרבו בפעם השנייה.
יהוה ניבא מראש את התוצאה העגומה הזו (דנ׳ ט׳:24–27). אין ספק שהוא לא תכנן שירושלים הארצית תגשים את כל היבטי הנבואה המוזכרים בישעיהו פרק ס׳.
האם לדברי ישעיהו יש התגשמות גדולה יותר כיום? כן, אך ההתגשמות נוגעת ל”ירושלים של מעלה”. השליח פאולוס כתב עליה: ”היא אימנו” (גל׳ ד׳:26). ירושלים של מעלה היא חלקו השמימי של ארגון אלוהים המורכב מיצורים רוחניים נאמנים. ילדיה כוללים את ישוע ואת 000,144 המשיחיים המשוחים הזוכים לתקווה שמימית בדומה לפאולוס. המשוחים מהווים ”אומה קדושה”, כלומר את ”ישראל השייכים לאלוהים” (פט״א ב׳:9; גל׳ ו׳:16).
כיצד ירושלים של מעלה ’קמה ומאירה’? היא עושה כן בעזרת ילדיה המשוחים אשר על הארץ. נשווה כעת את מעשיהם של המשוחים עם מה שנובא בישעיהו פרק ס׳.
המשיחיים המשוחים נדרשו ’לקום’ ולצאת מהחשיכה הרוחנית שאפפה אותם. אותה חשיכה התפתחה לאחר שזרעי הכפירה, שעליהם ניבא ישוע, החלו לנבוט ולהתפשט ברחבי הקהילה במאה השנייה לספירה (מתי י״ג:37–43). כך נלקחו המשוחים בשבי של בבל הגדולה, המעצמה העולמית של דתות הכזב, ונשארו שם עד ”אחרית הסדר העולמי”, תקופה שהחלה בשנת 1914 (מתי י״ג:39, 40). זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1919, הם שוחררו מהשבי ומייד החלו להאיר את אורם הרוחני בכך שהתמסרו בכל מאודם לפעילות הבישור.a לאורך השנים אנשים מכל האומות נחשפו לאותו אור, וביניהם גם שארית ישראל השייכים לאלוהים, שהם ה”מלכים” המוזכרים בישעיהו ס׳:3 (ההת׳ ה׳:9, 10).
בעתיד יפיצו המשיחיים המשוחים את אורם בצורה נרחבת אף יותר. באיזה אופן? בתום חייהם הארציים הם יהפכו לחלק מ”ירושלים החדשה”, או כלת המשיח, המונה 000,144 מלכים וכוהנים השותפים לישוע (ההת׳ י״ד:1; כ״א:1, 2, 24; כ״ב:3–5).
ירושלים החדשה תמלא תפקיד מפתח בהתגשמות הנבואה בישעיהו ס׳:1. (השווה ישעיהו ס׳:1, 3, 5, 11, 19, 20 עם ההתגלות כ״א:2, 9–11, 22–26.) בדיוק כפי שירושלים הייתה המרכז השלטוני של ישראל הקדומה, כך גם ירושלים החדשה והמשיח יהפכו לממשלה של הסדר העולמי החדש. באיזה מובן ירושלים החדשה ’תרד מן השמיים מאת אלוהים’? בכך שהיא תפעל למען אנשים יראי אלוהים מכל האומות ו’אורה יאיר את דרכם’. בנוסף, היא תשחרר אותם מהחטא והמוות (ההת׳ כ״א:3, 4, 24). התוצאה הסופית תהיה ש’הכול יושב לתיקונו’, כמו שחזו ישעיהו ונביאים אחרים (מה״ש ג׳:21). השיקום הנרחב החל כאשר המשיח עלה על כס המלכות, והוא יסתיים בסוף אלף שנות שלטונו.
a השיקום הרוחני שהתרחש בשנת 1919 מתואר גם ביחזקאל ל״ז:1–14 ובההתגלות י״א:7–12. יחזקאל ניבא שהשיקום הרוחני של כל המשיחיים המשוחים יתרחש לאחר זמן רב בגלות. הנבואה בההתגלות מתארת באופן סמלי את תקומתה המחודשת של קבוצה קטנה של אחים משוחים אשר שימשו כמובילי דרך, לאחר תקופה קצרה של אי־פעילות שנכפתה עליהם בעקבות מאסר לא מוצדק. ב־1919 הם התמנו לשמש בתור ”העבד הנאמן והנבון” (מתי כ״ד:45; ראה הספר עבודת יהוה הטהורה — שוקמה סוף סוף! עמ׳ 118).