האם התיאור המקראי על גלות בבל מדויק?
לפני כ־600,2 שנה נעקרו היהודים ממולדתם והוגלו לבבל למשך כ־70 שנה. על־פי הכתוב במקרא, אלוהים ניבא על תנאי המחיה של היהודים הגולים בבבל: ”בנו בתים ושֵבו, וניטעו גנות ואכלו את פריָן. קחו נשים והולידו בנים ובנות. ... ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה” (ירמיהו כ״ט:1, 4–7). האם היהודים אכן חיו בתנאים כאלו?
חוקרים ניתחו מעל 100 לוחות חרס שמקורם ככל הנראה בבבל הקדומה או סביבותיה. מהלוחות ניתן ללמוד שרבים מגולי יהודה שמרו על זהותם התרבותית והדתית למרות העובדה שחיו תחת השלטון הבבלי וצייתו לחוקיו. הלוחות, המתוארכים לשנים 572 עד ל־477 לפה״ס, כוללים בתוכם חוזי שכירות, חוזים עסקיים, שטרות חוב ותעודות כלכליות אחרות. ”מסמכים אלו”, מציין ספר עיון אחד, ”מספקים הצצה לחיים של אנשים מן השורה החיים באזור כפרי: הם מעבדים את האדמה, בונים בתים, משלמים מיסים ומספקים שירותים שונים עבור המלך”.
תעודה בכתב יתדות מ”עיר יהודה”
אוסף מסמכים חשוב זה מעיד גם על קיומה של קהילה יהודית גדולה למדי במקום הקרוי אל־יהודו, או ”עיר יהודה”. על הלוחות חרוטים שמותיהם של בני משפחה יהודית לאורך ארבעה דורות. כמה מהם כתובים בכתב עברי קדום. לפני שנמצאו הלוחות, חוקרים ידעו מעט מאוד לגבי חייהם של גולי יהודה בבבל. ד״ר פיליפ ווקוסבוביץ, חבר במועצת המנהלים של רשות העתיקות, אומר: ”בזכות הלוחות הצלחנו לבסוף להכיר את אותם האנשים, לדעת מהו שמם, היכן הם גרו, מתי הם חיו ומה הם עשו”.
הגולים היהודים נהנו ממידה מסוימת של חופש בבבל
היהודים הגולים נהנו מחופש תנועה מסוים. הם גרו ”לא רק באל־יהודו, אלא גם בתריסר ערים אחרות”, אומר ווקוסבוביץ. חלקם פיתחו כישורים בתחומים שונים, אשר מאוחר יותר שימשו אותם במלאכת בניית חומות ירושלים (נחמיה ג׳:8, 31, 32). לוחות אל־יהודו מאשרים שיהודים רבים בחרו להישאר בבבל אפילו לאחר שהגלות הגיעה לקיצה. הדבר מצביע על כך שהם אכן נהנו משלום יחסי בבבל, בדיוק כפי שדבר־אלוהים ציין.